מצוקה, הגירה והקצנה: זהו אינקובטור הטרור של בריסל

דירות מסתור, מעבדות לייצור מנגנוני נפץ. תמהיל נפיץ של מצוקה, הגירה והקצנה. רובע שארביק בבריסל, שזכה בעבר לכינוי "עיר החמורים" (מכיוון שהחמורים שימשו אמצעי תחבורה להובלה בעגלות), עלול לזכות כעת בכינוי חדש: חממת הטרור.

בדומה לרובע מולנבק הסמוך והידוע יותר לשמצה, נהפך גם שארביק לזירת ציד האדם הגדולה ביותר באירופה במסגרת המאבק בטרור. הרשויות עושות מאמצים לחשוף את הרשתות העומדות מאחורי המתקפות בפריז ובבריסל.

המידע שכבר נחשף מטריד מאוד: דירות שלוות לכאורה בשארביק שימשו דירות מסתור לנמלטים מהחוק, וכן כמאגרי נשק ומעבדות לייצור מנגנוני נפץ. רחובות שארביק נהפכו למגרש המשחקים של שלושה מבין מבצעי מתקפות הטרור בפריז בנובמבר 2015: סלאח עבדאסלאם, שנלכד באחרונה; המחבל המתאבד בילאל חדפי: והמחבל המתאבד השני מהפיגוע בנמל התעופה של בריסל, נג'ים אל-עשראווי, שזוהה באמצעות הדנ"א שלו.

עלי, עובד בניין טורקי שמתגורר באזור, הוא מכר ותיק של עבדאסלאם, שאותו הוא זוכר "מסתובב" בשכונה זמן קצר לאחר המתקפות בפריז. "הוא היה באזור שלנו. לא היה בזה שום דבר בלתי רגיל", סיפר עלי. "הוא חי כאן המון זמן כשהיה ילד. במה הייתי אמור להבחין? זה היה אותו הבחור".

"סהר העוני"

תושבי שארביק מתכוננים לגל של דיווחים שליליים בעיתונות על הרובע כחממת טרור. ישנם סימנים לכך ששארביק שיחק תפקיד משני בביצוע מתקפות הטרור, ולא שימש כחממה שבה צמחה הקיצוניות. שארביק נבחר מכיוון שלטרוריסטים היה קל לשמור על אלמוניותם במקום מוכר שנמצא במרחק בטוח מהמרכז העיקרי של הקהילה הערבית במולנבק, הרובע שבו נלכד בסופו של דבר עבדאסלאם.

וינסנט ואנהלווין, סגן ראש עיריית מולנבק ללכידות חברתית, מעריך שהיה זה "יותר עניין של מקרה" שהטרוריסטים בחרו בשארביק כמיקומן של דירות המסתור. העובדות שנחשפו עד כה "אינן מצביעות על ארגון שנוצר בשארביק", ציין ואנהלווין.

הקוטג' הטורי, שנבנה במאה ה-19, ושבו נערכו ההכנות למתקפות בפריז, נמצא בחלקו האמיד של הרובע, בלב השכונה הטורקית. כאן חיפש עבדאסלאם מסתור כמה שבועות לאחר שנמלט מבירת צרפת. הרחוב המסודר והמטופח נמצא במרחק של כמה מאות מטרים מבתי הפאר השוכנים בשולי הפארק. אפילו הפשיטה שערכה המשטרה בדצמבר הייתה דיסקרטית. לחלק מהשכנים נודע עליה רק מהעיתונות, לאחר חשיפת המעבדות לייצור מנגנוני נפץ.

מחסן הנשק למתקפה בבריסל שלשום (ג') שכן בדירה אחרת, מוזנחת יותר, בקרבת תחנת הרכבת, ובמרחק של עשר דקות הליכה. המשטרה הופנתה לכתובת זו בידי נהג מונית שחשדותיו התעוררו לאחר שהסיע את הטרוריסטים עם תיקיהם הגדושים חומרי נפץ מהדירה לנמל התעופה של בריסל.

הדירה, שנמצאת בפינתם של שני רחובות עלובים בשכונת מעורבת של מהגרים ארעים, העניקה לטרוריסטים את הכיסוי שלו היו זקוקים בחיי היומיום. אמל, בת 29, בלגית-מרוקאית שעובדת בבית קפה סמוך, בטוחה כי שירתה את הטרוריסט שעדיין לא זוהה מהמתקפה בבריסל. "ראיתי אותו. הוא בא לכאן", סיפרה.

תהא אשר תהא הסיבה לבחירת שארביק, אירועי שלשום (ג') מיקדו שוב את אור הזרקורים בשורת שכונות מצוקה בבריסל, שאליהן זרמו קהילות המהגרים בעיר במהלך הדעיכה התעשייתית בשנות ה-60 וה-70. למרות ששארביק מתפארת בפארקים שתורמים לבריאות הציבור ובארכיטקטורה בריסלית נאה, חלקים מהרובע כלולים במה שהחוקרים מכנים "סהר העוני" שמקיף את מרכז בריסל. דירת המסתור שנחשפה ביום ב' השבוע היא דוגמה טיפוסית לתחנות במסלולם של המהגרים הגודשים את האזור.

אחד הדיירים ברחוב מוריס דה אומביו, שביקש לשמור על עילום שם, אמר כי לא הופתע שהדירה שימשה כביתם של "חלאות" כמו הטרוריסטים. הבניין נמכר באחרונה, ותחלופת הדיירים הייתה גבוהה. "כל אחד יכול היה לגור שם", אמר הדייר.

רמזאן קאיה, עובד בניין שמתגורר בקרבת מקום, אמר: "תשאל כל אחד באזור הזה כמה מקומיים הם מכירים. יהיה להם קשה להגיד ארבעה או חמישה שמות. כשבאתי לכאן המצב היה יציב יותר. עכשיו האנשים משתנים כל יום".

הכוחות זורמים

מה שהשתנה גם כן הוא הפיקוח מצד הרשויות. לאחר שבמשך זמן רב התעלמו משורשי הקיצוניות במרכזים העירוניים במדינה, מפצות כעת הרשויות הבלגיות על הזנחת העבר באמצעות הזרמת כוחות אכיפת החוק לאזור.

"החיים בבריסל נהיים קשים יותר-ויותר. המשטרה נמצאת בכל מקום ומחטטת בבתים שלנו. החיילים ברחובות בודקים את המכוניות שלנו", אמר עלי. "אתה מקבל טלפון תמים מידיד ותיק, והחיים שלך נגמרו. עוקבים אחריך במשך חודשים. גדלנו עם הבחורים האלה, אבל זה לא אומר שאנחנו שטופי מוח".