5.2 מיליון שקל בממוצע למנהל בשנה, 430 אלף שקל בחודש

כפי שזה נראה כרגע, חוק שכר הבכירים, שיזם שר האוצר משה כחלון, יאושר בשבוע הבא. לפי החוק, עלות שכר של בכיר בחברות פיננסיות (בעיקר בנקים וחברות ביטוח) לא תעלה על 2.5 מיליון שקל בשנה (208 אלף שקל בחודש).

המהלך של כחלון כבר יצר דיון האם צריך ואפשר להכיל את החוק לשאר מגזרי המשק, אך נראה שמהלך כזה יהיה הרבה יותר קשה לביצוע ויעורר התנגדות של לובי חזק בהרבה משל המגזר הפיננסי. זה לא אומר שאין לגיטימציה למהלך כזה, וכדי להסביר את טענתנו נעזר בנתוני שכר המנהלים של שנת 2015 בחברות הציבוריות שמתפרסמים בימים אלו.

הדעה הרווחת היא שהמגזר הפיננסי מתגמל בנדיבות יתרה את מנהליו, אולי אפילו הרבה יותר משאר המגזרים במשק, אך בדיקה מקיפה שערך "גלובס" מוכיחה שזה לא בהכרח נכון. "גלובס" הרכיב רשימה של 20 חברות מבין החברות הגדולות ביותר במשק הישראלי (ראו טבלה) שאינן פיננסיות ושמשלמות הכי הרבה לחמשת המנהלים הבכירים בהן, דהיינו עלות השכר הכוללת של חמישה מנהלים שמפורטת בדוחותיהן היא הגבוהה ביותר.

20 חברות אלו שילמו ל-100 מנהלים סך של 515 מיליון שקל, שזה אומר בממוצע עלות שכר של 5.2 מיליון שקל למנהל - יותר מפי 2 מתקרת העלות שנקבעה בחוק של כחלון. במגזר הבנקאי, לצורך ההשוואה, חמשת הבנקים הגדולים במשק - פועלים, לאומי, מזרחי-טפחות, דיסקונט והבינלאומי - שילמו ל-37 מנהלים סך של 149 מיליון שקל, שזה אומר בממוצע עלות שכר של 4 מיליון שקל למנהל, 60% מעל תקרת העלות שנקבעה בחוק ו-23% פחות מהממוצע באותן 20 חברות ש"גלובס" בדק.

נתון זה מוכיח ביתר שאת כי לא רק שהמגזר הפיננסי הוא בין הבודדים שמתגמל את מנהליו בנדיבות מופרזת, אלא שבאופן יחסי הוא מתגמל אותם בדיסקאונט לעומת יתר מגזרי המשק הישראלי.

והנה עוד נתון די מעניין שעלה מהבדיקה שעשינו: מקובל לחשוב כי מרכיב לא מבוטל מעלות השכר של רוב המנהלים הוא הוני, דהיינו שווי "על הנייר" של מניות ו/או אופציות למניות. ובכן, הבדיקה של "גלובס" גילתה ההיפך: בממוצע לחברה, 82% (!) מסך עלות שכר של חמישה מנהלים בכירים היא במזומן, דהיינו שכר בסיס ובונוס. 82% - שזה רוב כמעט מוחלט של חבילת השכר.

מטבע הדברים, יש יוצאות מהכלל דוגמת טבע ונייס, חברות שנסחרות במקביל בשוק ההון האמריקאי ולכן מתגמלות את מנהליהן לפי הסטנדרטים המקובלים בוול סטריט - שזה אומר מרכיב הוני הרבה יותר משמעותי. אך אפילו כשכוללים אותן בחישוב הממוצע, המסקנה היא אחת: עלות השכר של רוב המנהלים הבכירים במשק הישראלי מורכבת בעיקר ממרכיבי מזומן, Hard Cash שנכנס לחשבון העו"ש שלהם, ולא ני"ע שערכו לא ברור. נתון זה, למעשה, מחזק את המסקנה כי עלויות השכר של מנהלים במשק הישראלי, ולא רק במגזר הפיננסי, נדיבות יתר על המידה.

עם זאת, חשוב לציין כי רוב 20 החברות הצדיקו את השכר ששילמו למנהליהן כשזה בא לידי ביטוי בערך שיצרו לכלל ציבור בעלי המניות, דהיינו תשואת המניה ב-5 השנים האחרונות (2011-2015). בולטת לחיוב היא מניית פרוטרום שיצרה במהלך תקופה זו תשואה של כ-470%, התשואה הגבוהה ביותר מבין ה-20, וזאת כשסך העלות של בכיריה עמדה אשתקד על 18 מיליון שקל, מקום 11 מתוך ה-20. התשואה השנייה הטובה ביותר נרשמה לזכותה של יצרנית הטקסטיל דלתא, כ-270%, בעוד שסך עלות השכר של בכיריה עמד על 23.6 מיליון שקל - מקום 7.

לשלילה, בולטת התשואה של מניית פרטנר, שאיבדה במהלך תקופה זו כ-70% מערכה אך שילמה אשתקד לחמשת בכיריה 17.4 מיליון שקל - מקום 15.

חמור עוד יותר הוא המתאם השלילי בין התשואה השלילית של מניית כי"ל, 65%, לסך עלות השכר של בכיריה - 28.4 מיליון שקל, החמישית בגודלה.

במקביל, "גלובס" הרכיב את רשימת 100 שיאני השכר לשנת 2015 - ושוב, בנטרול חברות פיננסיות - וגילה כי עלות השכר של כולם גבוהה מתקרת השכר שנקבעה בחוק של כחלון. 100 ומשהו מנהלים זהו אולי אחוז שולי מסך השכירים במשק, ולכן ניסיון להכיל את החוק על יתר מגזרי המשק כנראה לא יפתור את בעיית פערי השכר שבו - אך זה לא אומר שיש אכן לגיטימציה לשלם למנהל, מוכשר ככל שיהיה, שכר חודשי ששווה ערך לפי 2 מהשכר השנתי הממוצע המקובל במשק הישראלי (9,600 לחודש, 115 אלף שקל בשנה).

 20 החברות הציבוריות הגדולות במשק הישראלי

 100שיאני שכר המשך

 100שיאני שכר