הבדיקה שתראה שאסור לכם לנסות לתזמן את השוק

בראשית השנה, כששוקי העולם דהרו מטה והפאניקה אחזה במשקיעים, התווכחו מומחי ההשקעות בשאלה האם 2016 תסתיים בירידות או בעליות. מבלי לנסות להתנבא או לנחש, ניתן לומר בפה מלא כי בשלב מוקדם זה של השנה מספיק להביט בעובדות שמדברות בעד עצמן: גל המימושים שפקד את השווקים בתחילת השנה נרגע לעת עתה.

מהגרף המצורף ניתן להתרשם, כי מי שהשקיע במדד ת"א 100 בתחילת השנה יכול כבר עכשיו, לאחר שלושה חודשים מורטי עצבים, להתחיל לנסות להירגע. הסיבה: המדד רחוק רק ב-2.7% מהרמה שבה שהה בראשית השנה, וזאת לאחר שהשיל מערכו כ-10.4% בשיא. ההיפוך המהיר, והחד יש לומר, בסנטימנט, יצר הזדמנות למשקיע קר הרוח לרכוש את המדד בשפל שאליו הגיע ב-12 בפברואר. מאז ועד היום העיתוי המוצלח הניב לאותו משקיע דמיוני תשואה פנטסטית בשיעור של 8.4%.

כך היה לא רק בבורסה הישראלית. מי שהשקיע בדאקס הגרמני עבר חוויה דומה, אך מטלטלת בהרבה. שכן הירידה בחודש וחצי הראשונים של השנה הסתכמה לכ-16%, ואילו התיקון מנקודת השפל ועד היום מסתכם בכ-13.7%.

סטיות התקן הגבוהות בטווחי זמן קצרים כל כך מבליטות את השוני בין ביצועי הפעילים בשווקים הפיננסיים. הדוגמה הספציפית שלהן מציגה שני משקיעים, האחד מורווח בעוד שהשני מופסד ("על הנייר", בהנחה שהם לא מימשו), וזאת כאמור בשל סיבה אחת ברורה - עיתוי ההשקעה. חודש הבדל ייצר פער אדיר בין שווי תיקי ההשקעות של השניים.

האם לעיתוי יש משקל כל כך מכריע על ביצועי תיקי ההשקעות לאורך זמן? האם תזמון השווקים הוא שם המשחק? האם המנטרה המפורסמת של המשקיע האגדי וורן באפט "תקנו מניות כשיש דם ברחובות" מוכיחה עצמה לאורך זמן?

כדי לענות על שאלה זו ערכה מחלקת המחקר של אינפיניטי בדיקה מקיפה של הנושא. לצורך הבדיקה בחרנו בשלושה טיפוסי משקיעים שונים, אשר פעלו על פי תקנון מוסכם: כל אחד מהמשקיעים נדרש להשקיע במשך 16 השנים האחרונות (בין שנת 2000 ועד היום) סכום כולל של 16,000 שקל, כאשר בכל שנה קלנדרית הוא יכול להשקיע בדיוק 1,000 שקל מתוך סכום זה.

המשקיע הראשון לצורך העניין היה משקיע בעל מגע זהב. במשך 16 השנים החולפות הצליח באופן עקבי לקנות את מדד ת"א 100 בכל שנה ושנה בנקודת השפל שבו שהה. במילים אחרות, משקיע זה פעל על פי המנטרה של באפט שלעיל, וקנה את מדד ת"א 100 כשרבים וטובים ברחו מהבורסה, ובכך הורידו את שערי המניות בחדות.

המשקיע השני הוא, איך לומר, תמונת הראי של המשקיע הראשון, ומשכך הוא רכש את מדד ת"א 100 בשערים הגבוהים ביותר שבהם שהה בכל אחת מהשנים שבמדגם. משקיע זה מייצג את התנהלות הציבור הרחב, אשר בדרך כלל מצטרף אחרון ל"חגיגת" העליות בבורסות, שלאחריהן מגיעות הירידות החדות ואיתן ההפסדים הצורמים.

המשקיע השלישי והאחרון בניסוי זה התבקש לרכוש את מדד ת"א 100 בתחילת כל שנה קלנדרית בסכום של 1,000 שקל. משקיע זה למעשה מייצג את הטיפוס שאיתו רבים וטובים יכולים להזדהות, מתוך ההבנה העמוקה וההשלמה כי את השווקים לא ניתן לתזמן גם אם מאוד רוצים.

התוצאה המפתיעה של ניסיון זה חושפת, כי בסופו של דבר שלושת המשקיעים השיגו תשואה מצטברת לא מאוד שונה אחת מהשנייה. המשקיע בעל "מגע הזהב" רשם תשואה מצטברת, בתום 16 השנים, של 214% על סכום ההשקעה המקורי (16 אלף שקל). המשקיע "הכושל" רשם תשואה מצטברת של 152% על סכום ההשקעה המקורי, ואילו המשקיע השלישי, הלא מתיימר, אשר פעל באופן נחוש ועקבי, ורכש את מדד ת"א 100 בתחילת כל שנה קלנדרית בסכום של 1,000 שקל, סיים את 16 השנים בתשואה של 182%.

למעשה, אם נחלק את התשואה המצטברת על פני 16 שנים, נגלה כי התשואה השנתית הממוצעת (חשבונית) של השלושה כמעט אינה שונה. המשקיע בר המזל בעל מגע הזהב רשם תשואה שנתית ממוצעת בשיעור של 13%, המשקיע הכושל, ביש המזל השיטתי, הסתפק בתשואה שנתית ממוצעת של 9%, ואילו המשקיע "המשקיען", שקנה בראש חודש של כל תחילת שנה, התמקדם במקום טוב באמצע, עם תשואה שנתית ממוצעת של 11%.

שורה תחתונה: אסור לטעות במחשבה או בציפייה שניתן לתזמן את השווקים. גם אם עדיין מישהו מהקוראים חושב שניתן לתזמן כניסה ויציאה מהשקעות, הבדיקה שביצענו היא הוכחה חותכת, "שחור על גבי אקסל", כי מאמץ זה אינו משתלם לאורך שנים, שכן פערי התשואות בין שלושת מצבי העולם לא ממש גדולים. הפער בין תיק ההשקעות של "המשקיען" ובין תיק ההשקעות האוטופי הנו 2% בשנה בסך הכול.

אחד הכללים החשובים שעשויים להוביל להצלחה בעולם ההשקעות, בתנאי חוסר ודאות, הוא לייצר אסטרטגיה ברורה ופשוטה, שקל לך להסביר אותה לעצמך ולאחרים, זאת לצד עקביות, התמדה ונחישות.

* הכותב הוא אנליסט בכיר באינפיניטי. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם

 תא 100

 השקעה של 1,000