הזהב הפך שחור: הכלכלה הגדולה באפריקה נחבטה מהמפולת בנפט

כששומעים את השם "ניגריה", המחשבות הראשונות שעולות לרובנו לראש לאו דווקא קשורות לכוחה הכלכלי העולה של המדינה, אלא יותר כמדינת המוצא של ארגוני טרור כמו בוקו חראם, או לחילופין מקום לערוך בו טיולי ספארי מרהיבים. אך למעשה, ניגריה היא הכלכלה הגדולה ביותר באפריקה.

המדינה שבמערב אפריקה נחשבת לאחת מהגדולות בעולם, עם יותר מ-180 מיליון תושבים. הכלכלה הניגרית מוערכת בכ-1.1 טריליון דולר (תוצר מקומי גולמי), מה שהופך אותה לכלכלה ה-23 בגודלה בעולם. זאת ועוד, קצב הגידול של כלכלת ניגריה קידם אותה באופן עקבי, כאשר ב-2010 עוד הייתה הכלכלה ה-30 בגודלה ובשנת 2000 רק במקום ה-48 בעולם. לפני שנתיים ניגריה עברה את דרום אפריקה, והפכה להיות הכלכלה הגדולה ביבשת.

סיפור עלייתה של כלכלת ניגריה במהלך 15 השנים האחרונות דומה במידה רבה לסיפורן של לא מעט מיצואניות הסחורות מקרב השווקים המתעוררים. בעוד שבעשורים הקודמים מנוע הצמיחה המרכזי היה הסחורות, ובעיקר הנפט, בשנים שלאחר המשבר הפיננסי העולמי החלה הממשלה המקומית לטפל במערכת הפיננסית, ולהשקיע בייצור מנועי צמיחה חדשים בענפי החקלאות, התקשורת והשירותים. עם זאת, גם לאחר שנים של צמיחה יחסית מהירה, האי שוויון העצום במדינה נותר כשהיה, כאשר יותר מ-60% מהאוכלוסייה נמצאת במצב של עוני קיצוני, בין השאר על רקע קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. זאת ועוד, הסביבה הפוליטית והביטחונית בניגריה מקשה מאוד על היכולת לעשות עסקים, כאשר ארגונים כמו בוקו-חראם עדיין מהווים כוח משמעותי במדינה. לראיה, במדד Doing business של הבנק העולמי, אשר מדרג את ידידותיות הסביבה העסקית בכל מדינה, ניגריה מצטיינת לשלילה - מקום 169 מבין 189 מדינות, עם ציונים נמוכים אף יותר בקטגוריות של גישה לחשמל, סחר בינלאומי ומוסר תשלומי המסים של האוכלוסייה.

הממשלה מתקשה לקדם את הרפורמות

גם בהיבט הרפורמות המבניות המצב אינו מזהיר. למרות שניגריה עשתה כברת דרך ארוכה במהלך השנים האחרונות בניסיון לגוון את הכלכלה המקומית, תלותה בשוקי הנפט עדיין גבוהה במיוחד. כך, למרות שחלקו של סקטור האנרגיה ירד מכ-50% מהתוצר בשנת 2000 לקרוב ל-10% מהתוצר כיום, כלכלת ניגריה עדיין נפגעה קשות מירידת מחירי הנפט בשנה וחצי האחרונות. לראיה, הצמיחה ב-2015 האטה ל-3.0% בלבד, קצב הצמיחה האיטי ביותר מאז 2005 לפחות, כאשר קצב הצמיחה הממוצע באותה תקופה היה כמעט 7.5% בשנה. תלותה הגדולה בנפט באה לידי ביטוי בכך שהנפט מהווה יותר מ-90% מסך היצוא של המדינה ויותר מ-70% מהכנסות הממשלה. בהתאמה, המטבע המקומי (הניירה) נמצא תחת לחצי פיחות משמעותיים מאמצע 2014, ואיבד מאז כרבע מערכו. כתוצאה מכך, הבנק המרכזי הטיל מגבלות על תנועות ההון והשתמש ביתרות המט"ח, שירדו ב-40% בשנים האחרונות, על מנת להגן על השער. על אף מאמצים אלו, הלחצים לפיחות עדיין גבוהים במיוחד וערכה של הניירה בשוק האפור מגלם פיחות של 40% נוספים.

התלות הגבוהה של הממשלה בהכנסות מנפט גרמה גם להכפלת הגירעון הממשלתי ב-2015, והוא צפוי להמשיך ולגדול ב-2016. סביבה מתונה של מחירי הנפט תקשה על הממשלה החדשה, שנבחרה לפני שנה, להמשיך ולדחוף רפורמות שנועדו להמשיך ולגוון את מקורות הצמיחה של ניגריה, ובכללן השקעה מאסיבית בתשתיות, בעיקר בהולכת חשמל (למחצית מתושבי המדינה אין גישה לחשמל).

בסיכומו של דבר, אמנם ניגריה כבר סומנה כאחת מהמדינות שצפויות להפוך לכלכלות גדולות ומרכזיות במאה ה-21, אך לנוכח מוסדותיה הלא יציבים (דמוקרטיה לא מתפקדת), השחיתות הגואה, תלותה הגבוהה בשוקי הנפט ורמת הפיתוח הנמוכה גם של התשתיות וגם של ההון האנושי, קשה לראות כיצד היא תבצע את הקפיצה לשלב הבא. לכן, בכל הנוגע לכלכלה הניגרית, עיקר תשומת הלב העולמית תמשיך - לפחות בשנים הקרובות - להתמקד בכמה חביות נפט היא מפיקה, מה יכולת ההפקה שלה ברמת המחיר הנוכחית ומה זה אומר על מחיר הנפט העולמי.

המניה המומלצת: Unilever Nigeria

ולמי שבכל זאת מתעניין בשוק ההון הניגרי - שוק המניות שם אינו מאוד מפותח, עם שווי של כ-44 מיליארד דולר בלבד. לשם השוואה, שווי שוק המניות הישראלי עומד על 154 מיליארד דולר. במדד המניות הכללי נסחרות 178 מניות, כאשר הענפים הדומיננטיים ביותר הם: חומרי גלם (38% מהמדד), צריכה בת קיימא (26%) ופיננסים (25%). עדות נוספת לרמת הפיתוח הנמוכה של שוק המניות הניגרי היא הדומיננטיות של חברה אחת, חברת חומרי הגלם דנגוט, שמהווה כשליש ממדד המניות הכללי.

החלטנו בכל זאת לנסות למצוא "צדיקה בסדום" שאפשר יהיה להמליץ עליה באופן חיובי ונגד המגמה. התמקדנו בענף המזון ובחנו בסופו של דבר את חברת יוניליבר המקומית.

למרות שמקובל לחשוב שענף המזון הוא האחרון להיפגע במשברים הכלכליים, לא כך הדבר בניגריה, שבה האוכלוסייה רגישה מאוד למחיר. הרגישות הגבוהה הזו, גם במה שלכאורה מוגדר כצורך בסיסי, נובעת מהאי שוויון העצום הקיים במדינה, שבה עדיין 60% מהתושבים במצב של עוני קיצוני.

בעיות מבניות, הגבלות יבוא ומחסור במט"ח

הסביבה העסקית של השנים האחרונות תמכה בצמיחתן של חברות המזון הפועלות במדינות העולם השלישי, בעיקר כאלו שכלכלתן נשענת על יצוא של סחורות ומינרלים. במדינות אלו אשר נהנו מעליית מחירי הסחורות והנפט בעשור וחצי האחרונים, נרשם שיפור (גם אם קל) במצב הכלכלי של כלל האוכלוסייה, מה שאפשר את הרחבת פעילותן והצמיחה של חברות המזון הבינלאומיות.

יוניליבר לדוגמה, שילשה את מכירותיה בעשור החולף (במונחי מטבע מקומי) ושמרה במקביל על שולי רווחיות גולמית נאים, למעלה מ-35%. צמיחה זו יכולה הייתה להישמר אילו מגמת הצמיחה הייתה נמשכת. אך הבעיות המבניות והגבלות על יבוא סחורות ומוצרים, לצד המגבלות על עסקאות חליפין במטבעות, צפויות לפגוע גם בחברות המזון, וזאת בנוסף להאטה הכלכלית והירידה בצריכה המקומית. חשוב לציין כי רוב הייצור של יוניליבר ניגריה הינו מקומי, אך ישנם חומרי גלם חיוניים שאינם זמינים במדינה ומיובאים מחו"ל בדולרים. מעבר לכך, בשנה שעברה הגביל הממשל את היבוא של חומרי גלם ומוצרי מזון לנוכח מחסור במט"ח. מנגד, ולא פחות חשוב, החברה מתקשה לגלגל את העלויות העודפות על הצרכן המקומי, נוכח המצב הכלכלי והתכווצות הכנסות הפרט.

כך, על אף הצמיחה שנרשמה ב-2015 במכירות החברה, הדוחות היו מאכזבים ביחס לציפיות השווקים. הצמיחה הסתכמה ב-6.2% בלבד לאחר צמיחה שלילית של 7.1% בשנת 2014. שיעורי הרווחיות הגולמית נשחקו מעט ושיעור הרווח התפעולי נמצא בשחיקה מתמדת משנת 2012, כאשר הרווח הנקי ירד בשיעור חד לכדי 2% סך הכול מהמחזור ב-2015. נוכח אלו, החברה הצהירה על התייעלות שעשויה לשפר את הרווחיות בשנים הבאות.

בכל מקרה, אם חפצה נפשכם בהשקעה בחברות מזון, אנו עדיין מעדיפים להיצמד לחברות הפועלות במדינות יציבות יותר בפן הפוליטי, עם מעמד ביניים יציב יחסית ושתלותן הכלכלית במחירי הסחורות אינה כה דרמטית.

* הכותבים הם כלכלן שווקים גלובליים במחלקת המאקרו של פסגות ומנהלת מחלקת מחקר Sell Side בפסגות ברוקראז'. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ני"ע

 מיקומה של ניגריה בקרב המדינות