המקסימום של המינימום

זאת לא תהיה מתיחת אחד באפריל של עיתון לונדוני שנון. מחרתיים, יום ו', ממשלת ימין בריטית תתחיל העלאה שיטתית של שכר המינימום, בכוונה להעמיד אותו על 60% מן השכר הממוצע במשק בתוך ארבע שנים.

שכר המינימום החדש יעמוד על 7.20 ליש"ט לשעה, או 10.36 דולרים, ויגדל עד 9 ליש"ט, או 13 דולר ב-2020. זה יקרב את בריטניה אל אלופת העולם בשכר מינימום, אוסטרליה (13.21 דולר של ארה"ב). היא תחלוף על פני גרמניה (9.61 דולרים) וכמעט תשתווה לצרפת (10.93 דולרים). כל הסכומים הניתנים כאן מחושבים על יסוד שער החליפין של השבוע, והם נומינליים, זאת אומרת אין הם משקפים את כוח הרכישה היחסי.

ממשלת ימין בריטית תעשה כן? היתכן? הלוא דרישות להעלאת שכר המינימום הן לחם חוקם של איגודים מקצועיים מיליטנטיים ושל פוליטיקאים שמאליים, בדרך כלל כשהם נמצאים באופוזיציה, ואינם צריכים לאזן תקציבים. ההבטחה להעלות את שכר המינימום ל-15 דולר בשעה עומדת סמוך מאוד למרכז מצעו של ברני סנדרס, הטוען הסוציאליסטי לנשיאות במפלגה הדמוקרטית של ארה"ב.

אשת הברזל ואנשי החמלה

את ממשלת הימין הבריטית מנהיגים שני גברים, שהיו נערים זבי-חוטם כאשר מרגרט תאצ"ר המיתית הנהיגה רפורמות נועזות בכלכלת בריטניה. "אשת הברזל" משכבר הימים גמרה אומר לשבור את כוחם של האיגודים, ואף אמנם שברה.

היא הפריטה, היא הגמישה את שוק העבודה, היא החלישה את הפיקוח על השווקים, היא קיצצה מסים. היא קראה דרור לגאות כלכלית, שבזכותה ההכנסה הפרטית בבריטניה נסקה, והבעלות הפרטית על בתים גאתה. היא גם הגדילה את הפערים החברתיים, והשאירה מיליונים מאחור.

מה ליורשי תאצ"ר ומעריציה ולהעלאה דרמטית של שכר המינימום?

ובכן, זה אולי צריך ללמד אותנו משהו על הציפיות הלא מדויקות, שתוויות רעיוניות מעוררות. המפלגה השמרנית הבריטית האמינה, לפחות מאז הרבע השלישי של המאה ה-19, מאז ימי בנג"מין דיזראלי, ששמירה מחייבת התקדמות הדרגתית ומאוזנת. דיזראלי הוא האיש שהזהיר בצעירותו, כי ניצול וחוסר שוויון יצרו "שתי אומות" בארץ אחת; ובזקנתו טבע את המושג "שמרנות של אומה אחת", שעניינה היה שיפור פרגמטי במצבם של המעמדות הנמוכים.

תאצ"ר, למען האמת, ייצגה פרק קצר יחסית בהיסטוריה של מפלגתה, בוודאי במידת קשיחותה. מאז, השמרנים ניסו לשרטט פרופיל ציבורי של עצמם כמפלגת החמלה, הקשובה לרחשי לבם של נמוכי הכנסה ושל מיעוטים.

מי צריך פריון

השנים האחרונות לא הועילו למוניטין החמלה. השמרנים ירשו את הגירסה הבריטית של "המיתון הגדול" (משבר הסאב-פריים) ממפלגת העבודה שקדמה להם בשלטון. הצורך לעשות סדר בפנקסים הכתיב להם מדיניות של צמצומים דרסטיים.

אף על פי כן, במרוצת שש השנים של שלטונם הם הצליחו יותר מרוב עמיתיהם ביבשת אירופה בחידוש הצמיחה. הם הצליחו במיוחד בצמצום האבטלה. היא עמדה בשנה שעברה על 5.4%. לשם השוואה, האבטלה בצרפת עומדת כמעט על 10%, באיטליה - על 12% ויותר, ובספרד - על 22.5%. מן הארצות הגדולות של אירופה, רק בגרמניה האבטלה נמוכה יותר, 4.8% (ראו-נא http://tinyurl.com/world-unemployment).

אבל ההישג הבריטי מסתיר ליקויים חמורים: שכר עבודה נמוך ופריון ירוד. למען האמת, הצירוף של שכר נמוך ושל פריון ירוד הוא סיבה חשובה להיקף ההיצע של משרות בענפי השירותים.

נתונים בריטיים רשמיים (http://tinyurl.com/uk-productivity) מעמידים את הפריון בבריטניה על רמה נמוכה מזו של שותפות הסחר שלה באירופה ובצפון אמריקה.

זה מצב עניינים האופייני יותר לארצות עניות, או מתפתחות. בהודו למשל כוח העבודה זול במידה כזאת, שמרשמים של ארגונים בינלאומיים להתייעלות נתקלים במשיכת כתפיים. מקומות עבודה נוספים חשובים יותר מן התפוקה. ארץ תעשייתית מתקדמת אינה יכולה להיתקע במקום הזה לאורך ימים.

הכול מסכימים, כי העלאת שכר המינימום תפגע בתעסוקה, אבל יימצא לה פיצוי בהתייעלות, וכמובן בהעלאת רמת המחיה של משתכרי המינימום. שוררת אי הסכמה על היקף הפגיעה, מה שהופך את המהלך הבריטי ל"ניסוי שהעולם כולו מתבונן בו", בלשון ה"פייננשל טיימס".

ארץ לא נודעת

שכר המינימום הוא נושא מרכזי במערכת הבחירות בארה"ב. המינימום הפדרלי עומד על 7.25 דולרים לשעה, אבל רשויות מקומיות - מדינות, ערים או מחוזות - רשאיות לקבוע מינימום משלהן.

בקליפורניה למשל, שכר המינימום עומד כיום על 10 דולרים בשעה, ועכשיו מוצעת העלאתו ההדרגתית עד 15 דולר בתוך חמש עד שש שנים. "אנחנו בארץ לא נודעת, זה ניסוי גדול", מצוטט כלכלן אחד, המתמחה בשכר מינימום (http://tinyurl.com/calif-minimum).

כמו בבריטניה, גם קליפורניה רוצה להעמיד את המינימום על שיעור של 60% מן השכר הממוצע. המינימום הפדרלי הוא רק 40% מן הממוצע. ברני סנדרס רוצה להכפיל אותו ויותר. הוא טוען, כי שכר המינימום הריאלי פחת ב-30% מאז 1968.

גם הילארי קלינטון מציעה הגדלה ניכרת, אבל מסתפקת ברמה של 12 דולר. זו אחת מאי-ההסכמות שהניבו איבה משולחת רסן כלפי קלינטון מצד השמאל של מפלגתה במדיה החברתית. בעיני השמאל, התנגדותה ל-15 דולר היא ראיה שהיא "נמצאת בכיסה של וול סטריט".

חצי מיליון מקומות עבודה

הוויכוח אינו נוגע רק לוול סטריט. שכר העולה בן לילה בלי קשר לפריון מזין אינפלציה. הוא גם משפיע כמובן על נכונותם של מעסיקים להעסיק. כאשר הנשיא אובמה הציע לפני שנתיים להעלות את שכר המינימום ל-10.10 דולרים, מכון המחקר הכלכלי (העצמאי) של הקונגרס חישב ומצא, כי יאבדו חצי מיליון מקומות עבודה.

מינימום של 15 דולר בשעה, על פי קליפורניה, ועל פי יוזמה הנידונה באסיפה המחוקקת של מדינת ניו יורק, יעמיד את השכר השנתי של "עניים עובדים" על 30,000 דולר. זה יהיה שינוי של ממש בחייהם של מיליונים, וישפיע כמובן על בינוי ועל צריכה.

שכר המינימום בארה"ב לא עלה זה שבע שנים. הרפובליקאים, השולטים בקונגרס, סיכלו פעם אחר פעם נסיונות להעלות אותו, בפעם האחרונה לפני שנה. ברני סנדרס היה המנסה האחרון, בסוף מארס 2015.

הרפובליקאים מקבלים בימים האלה תזכורת מועילה על התוצאות החברתיות והפוליטיות של שכר נמוך. הסכמה כמעט כללית שוררת שפערי הכנסות הם המזינים את רמות התמיכה בדונלד טראמפ, אף כי טראמפ מתנגד בהחלט להעלאת המינימום.

אכן, תהליך של פרדוקסים, המזינים פרדוקסים. אין זה כלל מן הנמנע שהתוצאה תהיה ארץ לא מאוזנת, שבה אזורים בשליטה דמוקרטית יעלו את שכר המינימום, ואלה בשליטת הרפובליקאים ישאירו אותו על כנו. אז באמת נראה "שתי אומות" בנוסח בנג"מין דיזראלי.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny