די נרגש ניצבתי מול הגברת קטועת הזרועות. פנים חזקות יש לה. גם יפות. זרועה השמאלית קטועה כולה. מן הימנית קיים עדיין גדם קצר. כאן, במוזיאון הלובר, היא ניצבת מאז חולצה ממקום קבורתה באי היווני מ"ילו"ס. זוהי ונוס דה-מילו. אחד הפסלים הקלאסיים המפורסמים ביותר בתבל. אין בן תרבות שאינו מכיר את דמותה. כבר פגשתי בה בעבר, ובכל זאת שבתי ונפעמתי למראיה. הרי א"לת האהבה היא.
"אלה" בצרפתית זה DEESSE, (מלה המבוטאת כך: ד'יא"ס). לא הרחק מאלת-האהבה, מתחת לפירמידת הזכוכית הידועה שבחצר הלובר, נצבה יצירה קלאסית אחרת: הסיטרואן DS-19. פלא מוטורי, פלא עיצובי, פלא עתידני, שהדהים את העולם ב-1955, והמשיך להדהימו במשך 20 שנה. וכיצד מבטאים את שמה של ה-DS הזאת בצרפתית? נכון: ד'יא"ס. א"לה. כמו ונוס.
מקריות? לא בטוח. הרי לשם כך התכנסנו כאן - כדי לחגוג את חגיגת תחייתו המחודשת של המותג DS. לא כדגם נוסף בתפריט סיטרואן (עניין שכבר קיים כמה שנים), אלא מותג נפרד ממש. חטיבת "פרימיום" של סיטרואן. כמו לקסוס של טויוטה, אינפיניטי של ניסן, אאודי של פולקסוואגן. זו ללא ספק החלטה מבורכת, אך גם משימה קשה מאין כמוה. ה-DS ההיסטורית עדיין אפופה תהילה ומיתוסים כאילו נולדה רק הבוקר. עד עצם היום הזה היא רעננה כביום היוולדה, ייחודית כספינת חלל מן המאדים, חדשנית במערכותיה, ושופעת כריזמה כ... כ... אין לי דוגמה טובה דייה.
פרי שיתוף פעולה בין מעצב איטלקי ומהנדס אווירודנמי, היא הקדימה את זמנה בשנות דור. במערכות המיתלים הידרו-פניאומטיות, בהיגוי, במערכת ייצוב הידראולית, בהילוכים ומצמד חצי אוטומטיים (הידראוליים גם הם), בבלמי דיסק, במרווח גחון מתכוונן, בפנסים קדמיים דינמיים, בגג פיברגלאס שהנמיך את מרכז הכובד שלה, ועל כל אלה - גם ביכולות ספורטיביות די מופלגות שהובילו אותה לזכייה כפולה בראלי מונטה קרלו. בקיצור, ה-DS ההיסטורית הותירה אחריה נעליים כל כך ענקיות, עד שמאוד-מאוד יקשה למלא אותן במוצר מוטורי שיהלום את מידותיהן.
לצד המכונית ההיסטורית הוצגה בלובר גם ה-3DS החדשה. סנונית ראשונה של המותג הקם לתחייה. עיצוב עז יותר, חרטום דרמטי, נסיון נמרץ לייצר ייחוד ובידול משאר דגמי סיטרואן, ומאמץ אמיתי להקרין "פרימיום" כמעט בכל אחד מן הברגים.
מבחינה חיצונית המאמץ צלח: אין לטעות בזהותה. גם לא בכוונותיה. ניתן אמנם לזהות בה ללא קושי את "אבא סיטרואן", אך איש לא יטעה; די ברור לעין שמדובר בבת חדשה, נאה ועתירת אמביציה.
מאליו מובן כי כבר עם לידתה הותקנו בה כל המערכות האלקטרוניות המקשרות את הנהג ואת נוסעיו עם מלוא עולם ההבל הדיגיטלי-סלולארי. אינטר-ווטס-טוויט-פייס-אינסטג-ווייבר... הכל כבר בפנים. בשאר המערכות אין עדיין בשורות גדולות. המכללים המוטוריים (בינתיים) לא מהפכניים. אולי יהיו. גם מערכות המיתלים לא תהיינה פניאומטיות. אך בעניין הזה הובטחה הפתעה בעתיד הלא רחוק.
האם זה יספיק? הלוואי. אך עדיין חסרה (לי) מנת מה של חדשנות טכנולוגית. של הפתעה. של "חזרה אל העתיד", שהיתה אותה תכונה שכה הלהיבה ואפיינה את ה-DS לדורותיה. על מנת שה-DS החדשה תצליח, היא חייבת לצאת מן הקופסא. להיות שונה וייחודית לא רק בצורתה ובהידוריה, אלא גם בבשורתה, במכלליה ובמקוריותה.
בעומדי מול פסלה של ונוס ממילו, גיליתי להפתעתי המשועשת שזו כלל לא ונוס, אלא אפרודיטי. דהיינו, יוונית ולא רומית. למען האמת - לחלוטין לא בטוח, וגם אין כל סיבה להניח שבכלל מדובר באחת מן השתיים הללו. זו יכולה להיות גם הרה, ארטמיס, דמטר, אתינה, ואולי סתם סלבית עשירה מן החברה הגבוהה של האי מילוס. אבל מאן דהו החליט שזו ונוס, ומאז היא ונוס.
ה-DS3 החדשה כבר בישראל. יפה, מושכת עין, שובת לב. בסיטרואן הוחלט שהיא DS שקמה לתחייה. אך רק הזמן והדגמים הבאים יקבעו האם היא באמת DS, או שהיא DS רק בגלל שמאן דהו החליט שהיא DS. ובינתיים ראוי להחזיק לה אצבעות. הלוואי שתצליח.
הכותב היה אורח של סיטרואן בצרפת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
