"שכר המנהלים מוגזם? צריכים לתקן את זה בכל הסקטורים"

יש אלוהים", אמרה שלי יחימוביץ' בתום ההסכמה שגובשה בשבוע שעבר בוועדת הכספים, להעביר את חוק הגבלת שכר הבכירים. "מהלך היסטורי לצמצום פערים", הוסיף יו"ר הוועדה, משה גפני.

כמו בכנסת, גם בשוק ההון שררה התרגשות בעקבות מעברו של החוק, אלא שמדובר בהתרגשות מסוג אחר לגמרי. "אפשר להסדיר הכול בחקיקה", אומר יו"ר איגוד החברות הציבוריות, דני גולדשטיין, "אבל זה מה שאנחנו רוצים? ככה מגיעים למשטרים שפסו מן העולם - קרי, קומוניסטיים. זו שיטה כלכלית שנכשלה, ולא אמורים לחזור אליה רק כי היא מוצאת חן בעיני הציבור".

- אז מה, הלכו על הבנקים בכוונת מכוון?

"המשכורות צועקות לשמיים גם במגזרים אחרים. הסיבה שהלכו על הבנקים היא שאף אחד לא אוהב את הבנקים מצד אחד, ומצד שני, כולם מכירים את הבנקים. כשאתה מדבר על מפעל או על חברת היי-טק, אנשים לא בדיוק יודעים מה זה. אבל הבנקים קרובים לכולנו. זה פשוט קורבן קל ויותר פופולרי, וזה בדיוק מה שמסוכן. כי למצוא קורבן שהוא קרוב לקונצנזוס, זה מאוד נוח לפוליטיקאים".

"זה נוח להתנגח בבנקים", נחרץ גילעד אלטשולר, מנכ"ל משותף של בית ההשקעות אלטשולר-שחם ומבעליו, שכהרגלו אינו חוסך במילים. "אף אחד מאיתנו לא אוהב לשלם ריביות גבוהות, כך שכל פוליטיקאי שרוצה להאדיר את שמו, הולך על הבנקים".

- ולגופו של עניין?

"לגופו של עניין ההתעסקות בזה היא פופוליסטית יותר מאשר עניינית. כל אחד מנסה להיות יותר צדיק מהאפיפיור, וזה מביא למקומות לא נכונים. אם העיקרון נכון, אני לא רואה סיבה למה להחיל את זה רק על המערכת הפיננסית ולא על החברות האחרות. אלה כספי ציבור ואלה כספי ציבור".

אלטשולר מבהיר כי הוא אינו תומך בחגיגות השכר, לרבות במגזר הפיננסי, אולם הדרך שנבחרה בחקיקה, ורק במגזר מסוים - היא כאמור לא הדרך הנכונה לטעמו. "אם חושבים שמשהו לא בסדר ושצריך לתקן אותו, שיעשו את זה לכל הסקטורים", הוא אומר. "אין אחריות אחת למנהל בנק ואחרת למנהל אחר במשק. אני לא רואה הבדל בעניין הזה".

- אתה רואה מנהלים בכירים שיעזבו את המגזר הפיננסי, כמו ציון קינן מבנק הפועלים כעת?

"ברור שיהיו מקרים של אנשים מוכשרים שיחליטו שהם מוותרים על התענוג, ויכול להיות גם שיהיה מעבר מהפיננסי לריאלי, כמו שכבר היה בעבר. קחי למשל את מנכ"ל פז, יונה פוגל, שהיה לפני זה בכיר במגזר הפיננסי. הרי אף אחד לא אמר: בואו נגביל את השכר של המנכ"לים בחברות המזון למיליון שקל. זה רק מראה שעושים את זה כפופוליזם לשמו ולא מהסיבות האמיתיות, ומי שמשלם בסוף זה הציבור".

- מה דעתך על כך שהחוק מבטל את הקשר בין השכר לביצועי החברה?

"אני סבור שצריך לקשור בין הדברים, אבל לקשור אותם חכם. זו לא חוכמה שלחברה יש ביצועים טובים כאשר הכול נהדר ושוק ההון חזק. ממש כמו שאם שוק ההון בתחתית והחברה מקרטעת, זה לא אומר שהמנהל היה גרוע. זה הולך לכאן ולכאן. דעתי היא שצריך לקשור בין ביצועים ושכר, אבל צריך לראות איך לקשור ביניהם. אני חושב שהמדדים לכישלון ולהצלחה היו עד היום בעייתיים: מנהלים קיבלו בונוסים מאוד גבוהים כשלא היו צריכים לקבל, כמו למשל כשבחברות הביטוח היו רווחים דמיוניים, אבל כתוצאה מזה ששוק ההון היה חזק מאוד".

- מה לגבי משקיעים זרים? מפחידים אותנו שכשהם יראו התערבות כזו אגרסיבית של הרגולטור בשוק החופשי, הם יברחו.

"גם ככה אני לא רואה את המשקיעים עומדים בתור לקנות בנקים או חברות ביטוח. בנק איגוד כבר הרבה זמן על המדף, ואני לא רואה שיש ביקושי עתק, בלשון המעטה. רכישת בנק או חברת ביטוח מחייבת התפשטות רצינית מאוד, ואני לא רואה את המשקיעים נוהרים".

- אז מה בכל זאת אפשר לעשות בשביל להגביל את רמות השכר?

"צריך לתת עצמאות גדולה יותר לדירקטוריון, כך שהוא יהיה עם שיניים. כיום זה לא קורה ברוב הדירקטוריונים. הבעיה היא שהדירקטוריונים כיום מורכבים ברובם מאנשים שמונו על-ידי בעלי השליטה, והתוצאה היא שאין קול קורא במדבר, וגם כשהוא כבר קורא, דואגים להשתיק אותו. פרופ' אמיר ברנע, למשל, שאל שאלות (כשהיה דירקטור בבנק הפועלים), ומצא את עצמו בחוץ. הדח"צים כיום מתמנים על-ידי בעלי השליטה, וזה עיוות שמצריך תיקון, ולדעתי זה חמור בהרבה משכר הבכירים".

ואילו פרופ' אשר בלס, לשעבר הכלכלן הראשי בבנק ישראל וכיום ראש קבוצת המחקר והייעוץ הכלכלי, ERCG, מוסיף כי "לפעמים הניסיון לתקן דברים יכול להביא לקלקול. הגישה שאומרת שלפחות אנחנו עושים משהו, לא תמיד נכונה. יכול להיות שצריכים לפעול לכך שוועדות הדירקטוריון יהיו יותר עצמאיות, או להפוך את המנגנונים שבהם ניתן להשתלט על חברות. אבל אלה תהליכים מורכבים יותר שהציבור מעריך אותם פחות".