חוק שכר הזוטרים

א. פרשת הדלפת הענק של מסמכי פנמה תפסה אותי לא מוכן, אבל גם לא מופתע. היקף החשיפה והנתונים היו מהממים בעוצמתם (11.5 מיליון מסמכים ותכתובות שמשרטטים תעשיית שירותים פיננסיים סודית לשועי עולם), אבל לא במהותם. בינינו, אין קל יותר מלקבל ולהשלים עם הרעיון של מערכת נפרדת של חוקים, מסים ונורמות השמורה רק לראשי מדינות, בעלי הון, בנקאים בינלאומיים, עורכי דין כרישים, ארכי-פושעים וידועני-על. בכלל לא צריך לדמיין, זו המציאות. אתם הרי לא באמת חושבים שאנחנו, האנשים הרגילים, חיים באותו עולם כמו ולדימיר פוטין, עידן עופר, ליאו מסי או מלך סעודיה, נכון?

הדבר נכון גם בלי קשר לעבירה על חוק כזה או אחר במדינה זאת וזאת. חיינו מתנהלים במישורים אחרים לגמרי משלהם. לנו אין מקלטי מס ותאגידי קש. אין לנו שלדים בורסאיים התלויים ברישומים כפולים בארונות נעולים. נתיב המזומנים שלנו קצר ולא מפותל. ברוב המקרים יש לו שתי נקודות וביניהן קו ישר אחד: מהיד לפה. איזה שעמום.

אבל אצלם - הו, אצלם הכסף עושה חיים משוגעים! בגלל זה היה כל-כך מרתק לקרוא את הפרסומים ולעקוב אחרי הכסף. שאל/י את עצמך: אם היית כסף, כסף של מי היית מעדיף להיות? של איזה פלבאי כמו דרור פויר, שכספו עוד לא הספיק להגיע מראשון לציון לתל אביב וכבר נבלע בחור שחור ונעלם לנצח? או שאולי היית מעדיף/ה להיות כסף של איל הון מזרח אירופי, כסף שראה עולם, שדילג בין מרבצי מחצבים לאיים קריביים אקזוטיים, פגש טיפוסים מעניינים, החליף פנים ושמות ובעלים ומטרות עד שנח בכספת מפנקת?

אני יודע מה אני הייתי בוחר.

ב. אתם מכירים אותי, נכון? כל מה שאני רוצה זה להפוך את העולם למקום טוב יותר. אפילו יש לי כמה רעיונות איך לעשות את זה: תחשבו איזה יופי אם היה ניתן לתת לתנועת הכספים האדירה הזו - זו שלנו אין בה חלק, זו שגודלה וכמותה פשוט בלתי נתפסים (מעריכים כי במקלטי מס מתגלגלים עד ל-30 טריליון דולרים), ייצוג גרפי של צבע וכיוון - ואת המידע הזה לשים על מפה סינופטית שתראה לנו את התנועה בזמן אמת.

בסוף כל מהדורת חדשות יציג חזאי נחמד את תנועת ההון הצפויה למחר. כך וכך מיליארדים בשוחד צפויים לעבור בשעות הבוקר מפה לשם. כך וכך מיליארדים שמקורם בסחר בנשים ינועו לקראת הצהריים מנקודה א' לנקודה ב' ויחזרו בצורה של כסף לסמים. הצבע הסגול הוא כספי מסים שאמורים היו להגיע לתושבי מדינה X ובמקום זה הם משתזפים באי Y. הכסף השחור נע במסלול הטרור והמלחמה ואילו האדום מסמל ממטרים פזורים של שוחד ושל שחיתות. בעולם השלישי יורגש גם מחר מחסור חמור של מזומנים, וכך הלאה.

את הרוח אי-אפשר לעצור ואין הרבה מה לעשות נגד מזג האוויר, אבל כסף אפשר לעצור ועם השקעים הברומטרים של ההון יש מה לעשות. אם נראה אותו כל ערב מול העיניים, אולי תתגבר המוטיבציה לעשות את זה. וגם אם אף אחד מכל האנשים שברשימה לא ביצע אף פשע, הרי שעצם קיומם של מקלטי מס הוא פשע, אף שהוא במסגרת החוק: חלק מהכסף הזה לא אמור להיות שם. הוא אמור להגיע אלינו, אזרחי העולם, בצורת השקעות ושירותים ולא אל אזרחי העולם הסגור והמסוגר שמתואר במסמכי פנמה, ובו מתגוררים כ-850 ישראלים.

ג. ומעניין לעניין באותו עניין. אם אהבתם את המפה הסינופטית של ההון, אז יש לי עוד רעיון, במיוחד בשבילנו, פה בישראל. מדובר בחוק להגבלת שכר הבכירים שעבר בשבוע שעבר, ולפיו תקרת השכר (המוכרת לצורכי מס) של מנכ"ל תאגיד פיננסי לא תעלה על 2.5 מיליון שקל בשנה. במקרה של שכר גבוה יותר, ישולם מס כפול על הוצאות השכר. כמו כן, שכרו של המנכ"ל יעמוד על לא יותר מפי 35 מעלות השכר של העובד המוחלש ביותר בחברה, לרבות עובדי קבלן המועסקים ישירות.

את הטיעונים בעד החוק, שנראה יפה על פניו, שמענו גם שמענו - עובדה גם שאף ח"כ לא התנגד לו - אבל אף על-פי שאני אמור לאהוב אותו לאללה, ואף על-פי שאני מגדיר עצמי כסוציאליסט, אני מתנגד לחוק. ואם לדייק, לרישא שלו הרבה יותר מאשר לסיפא. קראתי ששלי יחימוביץ' אמרה שזה החוק המוסרי ביותר שחוקקה כנסת ישראל "אי-פעם". אני חולק על כך, וזאת מהטעמים הבאים.

הפערים החברתיים והכלכליים בישראל הם אכן מכה חולה, אבל בעיניי זו טעות לטפל בהם דרך אלה שבקצה העליון של המשוואה. גם כי ככה יותר כיף לא לאהוב אותם, את שכרם המופקע ואת התנהלותם חסרת הבושה, אבל גם כי אני מאמין שהדרך לצדק עוברת קודם כול בחיזוקם של החלשים, הרבה לפני החלשתם של החזקים.

במילים אחרות: אני לא חושב שהמדינה צריכה להתערב בשכר המקסימום יותר ממה שהיא מתערבת (וגם לפני החוק הזה היא התערבה). אני מעדיף שהמדינה תקפיד הרבה יותר על המינימום, ותעלה אותו. 2.5 מיליון שקל למנכ"ל הם מספר דמיוני, ומי כמונו יודעים שאלה יודעים טוב מאוד לשחק במספרים, ומהר מאוד שכר של 2.5 מיליון יהפוך ממקסימום למינימום, אבל 1,000 שקל נוספים לכל עובד הם מספר אמיתי בהרבה. אני מעדיף שהמדינה תקפיד יותר על חוקי העבודה ששוחקים מיליוני עובדים מאשר על חוקים הנוגעים לכמה מאות מנהלים, מרגיזים ככל שיהיו.

אני רואה בהגבלה הקולנית על שכר הבכירים המטורף מעין מסך עשן שנועד להסוות את הקבלה השקטה של שכר הזוטרים המעליב. זורקים לנו את החוק הזה שנרגיש טוב עם עצמנו - וואו, איך דפקנו את העשירים - אבל בעיניי, יותר חשוב להעלות את שכר האחרונים מלהגביל את שכר הראשונים.

ד. אני הייתי עושה הכול הפוך; מתעלם לחלוטין מהחלק של ההגבלה, אבל מקפיד ומחמיר על החלק השני של החוק. אתן לכם דוגמה מהשבוע: קבוצת הביטוח הראל שבשליטת משפחת המבורגר מבקשת להעניק למנכ"ל רונן אגסי שכר בעלות של 3.4 מיליון שקל, שזה 900 אלף שקל מעל תקרת החוק.

אז מה אתם אומרים, להגביל את שכרו? כן, יזעקו יוזמי החוק ותומכיו. אבל רגע אחד, בואו נשלוף את המחשבונים: נחלק את 3.4 מיליון השקלים ב-35 (פער המשכורות המקסימלי) ועובד הקבלן המוחלש ביותר - שהיום מקבל משכורת מינימום של 4,650 שקל - יקבל פתאום 8,000 שקל בחודש. מעולה, לא? אם נגביל את שכרו של אגסי לפי החוק היום, יקבל אותו עובד קבלן אלפיים שקל פחות. אז מה עדיף בשביל אותו עובד? שהמנכ"ל שלו ירוויח כמה שיותר, זה ברור. ולא רק שירוויח כמה שיותר עכשיו, גם שכל שנה יעלה שכרו בצורה משמעותית.

תגידו אתם, מה עדיף בשביל החברה הישראלית, שכמה חבר'ה טובים ירוויחו כמה מאות אלפי שקלים פחות או שהמון חבר'ה עוד יותר טובים ירוויחו כמה אלפי שקלים בודדים יותר? לי התשובה ברורה.

בכל הצניעות המתבקשת, אני חושב שאם יעשו את הדברים בדרך שלי, כולם ירוויחו הרבה יותר. שכרם של העובדים יגדל, והמתח בין הרצון של הבעלים לשלם כמה שיותר למנכ"ל וכמה שפחות לעובד (מסריח, אבל ככה זה) הוא שיגביל בעצמו את שכר הבכירים לרמה הריאלית לכל חברה. לא זו אף זו: מנכ"ל שיבקש משכורת מטורללת לגמרי בגובהה יוכל תמיד לטעון להגנתו שכל מה שהוא עושה זה לדאוג לעובדים המוחלשים. כשמסתכלים על רונן אגסי מהזווית הזו, הוא לא פחות מצדיק יסוד עולם. אני אומר: תנו לאיש הזה כמה שהוא מבקש, ואז תכפילו לו.