נפתח בבשורה: לסדרה "האחיות המוצלחות שלי" הנהדרת תהיה עונה שנייה. בראשית חודש מארס החליטו בחברת yes לנקוט אסטרטגיה יוצאת דופן מבחינתם בכל הקשור לסדרות מקור. כל 12 הפרקים של הסדרה החדשה עלו באחת לשירות ה-VOD של החברה, לצפיית בינג'. כלומר, אחרי שנתיים של עבודה על הסדרה, הנוכחות שלה על המסך עשויה להימשך עבור חלק גדול ממנויי החברה יום צפייה אחד בלבד.
לא כולם בחברת הלוויין אהבו את זה. במחלקת יחסי הציבור היו צריכים לשנות את החשיבה ולבנות קידום קצר מועד לסדרה שלא תשוב בכל שבוע לפרק נוסף, וגם יוצרי הסדרה, ובעיקר הבמאי גורי אלפי, חששו מההתפוגגות המהירה של האפקט של התוכנית.
אמנם בעולם צפיית הבולמוס היא הדרך המקובלת ביותר לצפייה, בעיקר בקרב מנויי שירותי סטרים או כבלים. אך yes היא עדיין לא נטפליקס, ומה שעבד עד עתה עם סדרות הרכש בחברת הלוויין, לא בהכרח מתאים לקהל, ובעיקר לא ליוצרים הישראלים. אבל מנהלת הפקות המקור של החברה, דגנית אטיאס-גיגי, דווקא חשבה ש"האחיות המוצלחות שלי" של גלית חוגי ונועה ארנברג, היא בדיוק הסדרה שיכולה לעבוד באופן הצפייה הזה.
"זה כמו ארוחה שמכינים יום שלם ואז מחסלים ב-10 דקות", היא אומרת. "מצד שני, אם לעשות את זה, אז רק בסדרה מהסוג הזה. אחרי ששידרנו אותה וזה הצליח, אפילו גורי אלפי אמר שהוא אוכל את הכובע, כי זה נכון ומתאים לסדרה כזו. הוא הופתע מכך שהוא מקבל תגובות על כל הפרקים".
- מה עמד מאחורי הרעיון להעלות אותה כך?
"זה עניין דורי, שגם מאוד מתאים לסדרה הספציפית הזו. ככה קהל היעד של הסדרה הזו רואה טלוויזיה. בחיים לא הייתי עושה את זה ל'פאודה', שהיא סדרת מתח, או ל'שטיסל', שכל פרק בה היא יצירה קולנועית. אלה שתי סדרות שאנשים ידעו את מספרי הפרקים ומה קרה מתי ובאיזה שלב של הסדרה. אלה סדרות שאני רוצה שיחכו להן. 'האחיות המוצלחות' זו סדרה כיפית שבא לך לבלוע בבת אחת".
- ומה גיליתם על המספרים?
"עד עתה כ-30% ממנויי yes צפו בסדרה ורוב הצפייה - עשרות אלפי צופים - הייתה בסוף השבוע הראשון. רובם צפו בכל 12 הפרקים יחד, שזה דבר שלא היה עד היום ב-yes. מעבר לזה שזה 'מגניב', גילינו שהעוצמה של כל הפרקים יחד יצרה את רוח הסדרה ואת הבאזז ברשתות החברתיות. אני לא מכירה סדרה אחרת עד עכשיו שהיה אומץ להעלות אותה במכה אחת. גם הביקורות היו מצוינות, וזה דבר שמאוד חשוב לנו".
- איך מתקשרים עם הצופים מדור ה-Y, בני 20-35?
"דור ה-Y מאוד חשוב לנו, וזו סדרה שנייה שאנחנו עושים בדיוק בעבור הדור הזה. זה היה מדהים כמה זה דיבר לאנשים והם לא הפסיקו לדבר על זה - אנשים בני 30 שעדיין מחפשים את עצמם ולא יודעים מה יעשו כשיגדלו. הטקסט עצמו מתייחס לזה, וגם האופן שבו זה נעשה - אלה סדרות עם פתיחות מביכה, ככה אני קוראת לזה".
- ואיך זה לעבוד עם יוצרים בני הדור הזה?
"זו החוויה הכי גדולה ומדהימה. הם נחושים, יודעים על מה הם מדברים ומדויקים. חוגי וארנברג שלחו שני פרקים מוכנים, ראיתי כתיבה רעננה ועדכנית ומיד הלכנו על הסדרה הזו. זה חלק מהסיפור - האמונה בעצמן היא חלק מהעכשוויות של היצירה הזו".
- המספרים של הצפייה ב-VOD חשובים לך?
"חשוב לי שיזמינו הרבה ב-VOD וחשוב שיצפו בזה, אבל במצטבר הביקורות והתדמית הרבה יותר חשובות לנו".
- כלומר, אתם מייצרים סדרות עבור המבקרים?
"ביקורות הן בסופו של יום מה שיוצר את התדמית ואת הבאזז, השיח. המטרה היא תמיד להביא מנויים, אבל זה תהליך נורא ארוך. אני שמחה שבשנתיים האחרונות ב-yes מודדים תדמית, ולא רק מספרים. כשהגעתי לתפקיד לפני שנתיים, היה לי חשוב להזיז את הגרף בכל הנוגע לתדמית תוכניות המקור. yes תמיד הייתה מזוהה בעיקר עם רכש, ובצדק. זה לא שלא היו הפקות מקור, אבל הישראליות לא הייתה בפרונט".
- ומה המחקרים מעידים? זה השתנה?
"אנחנו מרגישים את השינוי בכמה מעגלים. במעגל התעשייה זה לגמרי השתנה. אנחנו מקבלים הרבה יותר הצעות והרבה מגיעים אלינו לפני שהם מציעים להוט, בניגוד למה שהיה בעבר. בשנת 2015 העלינו שבע דרמות, 'שטיסל' זכתה ב-11 פרסי אקדמיה. צמצמנו את הפער, ואנחנו רואים את זה מחקרית".
"בפסטיבל אנשים עמדו בתור רק כי אני מישראל"
אטיאס-גיגי, 50, גדלה בחולון ושירתה בצבא כקצינת חינוך, גם סוג של עריכת תוכן. לפני כ-25 שנה סיימה את מגמת התסריטאות בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. עד אז לא כתבה מילה בחייה. את ראשית דרכה בעולם הטלוויזיה עשתה בימים הסוערים של מלחמת המפרץ, בטלוויזיה החינוכית. בהמשך התבקשה להחליף תסריטאי חולה בערוץ הילדים, ונשארה שם בתקופה של השידורים החיים שעיצבו במידה רבה את התעשייה כולה. לימים הפכה למנהלת ערוץ הילדים. לצדה עובד היום בחברה אופיר רבינוביץ' המפיק האחראי של yes, שעבר בשנה האחרונה מהוט.
- את לא מרגישה פספוס על כך שאת עובדת עם יוצרים ולא יוצרת בעצמך?
"לא. כתבתי אולי שנה-שנתיים וזו בדידות איומה. מהר מאוד נשאבתי לעולם עריכת התוכן. מתאים לי לקרוא תסריטים אחרים, לתת משוב ולהזדהות עם היוצרים. אני לא יכולה לדמיין איך אפשר לעשות את התפקיד הזה בלי לבוא משם".
- איזו תקופה זו בעינייך לדרמה בישראל?
"ברמה היצירתית אין ספק שזו תקופה מאוד טובה. את רוב הדרמות המשמעותיות עושים ב-yes ובהוט, ולא סתם מחזרים אחרינו בעולם. אני מרגישה את זה בכנסים שאני הולכת ובפסטיבלי טלוויזיה. לאחרונה הייתי בפסטיבל עם 'תא גורדין' ואנשים עמדו בתור רק כי אני מישראל, ולא משנה מה היה לנו".
- התפיסה הייתה שבהוט וב-yes נעשים דברים אטיים ואמנותיים. אבל ככל שעולם ה-VOD צובר תאוצה והתחרות יותר עזה, גם אתם נכנסים לעשייה מסחרית בעיקרה?
"אני לא חושבת. דבר ממה שעשינו לא משקף את זה. גם אם אנחנו עושים סדרות קומיות כמו 'האחיות המוצלחות שלי' או סדרת מתח כמו 'פאודה', תמיד יהיו בהן ערך מוסף ואג'נדה".
- יש גם סדרות שמצליחות פחות. איך עבדה "להרוג את הסבתא"?
"היה באזז בשלושת הפרקים הראשונים, בגלל היוצרים והשם של הסדרה. אתה לוקח סיכונים כל הזמן - זו קומדיה שחורה וקשוחה שלא מתאימה לאף אחד. זה ממש לא כישלון. אם פרקי הסדרה נמצאים בחמישייה של הסדרות הנצפות ב-yes, זו בעיניי הצלחה. זה לא כמו 'פאודה' או 'ג'וני', אבל אם סדרה כזו מצליחה להיכנס לרשימת אחת מ-15 הסדרות המובילות של החברה, ליד כל הרכש הוותיק והאהוב, זו הצלחה".
- יש דנ"א לסדרות שלכם? זהות?
"זה מאוד מורכב לנסח את זה, אבל אנשים מצליחים לזהות שיש שם סדרות עם משמעות וזה צריך להיות סיפור טוב, מקורי ונורא ישראלי. גם אם הסדרה קלילה, יש בה משמעות והיא משאירה חותם. אלה לא סדרות אסקפיסטיות, ולא מסחריות. בטלוויזיה רב-ערוצית חייבים שתהיה סדרה שיש לך מחויבות כלפיה ושנשארת בזיכרון. היוצרים הם ייחודיים והקול שלהם ייחודי".
- מה מצב תקציבי הדרמה היום אצלכם?
"התקציבים נגזרים מ-8% מתוך ההכנסות שהחברה מחויבת להוציא להפקות מקור. אנחנו מוציאים כמעט את הכול על ז'אנר עליון. גם בעולם של הילדים אנחנו עושים הרבה יותר ממה שצריך. השנה תקציב הפקות המקור שלנו עומד על 140 מיליון שקל - גם דוקו, גם סרטים וגם ילדים.
"שוק הילדים מאוד חשוב. אני מופיעה בפני בתי ספר לקולנוע ואני אומרת להם שחצי מתקציבי ההפקה שמסתובבים בשוק הולכים להפקות ילדים. יש כותבים מצוינים ודרמות מצוינות, לא סתם נטפליקס קונים את 'החממה', ששודרה אצלנו".
- בוועדת פילבר חושבים על קיצוץ ההשקעות ביצירה במחצית ולהתמקד בהפקה בסוגה עילית, האם תשקיעו הרבה פחות?
"ההשקעה בהפקה לא תיפגע. נעשה הפקות מקור, עם דרמה משמעותית ודוקו משמעותי בכל מקרה. בכל אופן, אני לא מאמינה שזה ייחתך בחצי כמו שזה נשמע. זה לא יקרה בסוף".
- את ודאי היחידה ב-yes ששמחה שבמועצת הכבלים והלוויין רוצים להעלות את המחויבות שלכם בהשקעה בהפקות מקור ל-9.5%.
"אני אוהבת את מה שאני עושה, כך שאחוז יותר אחוז פחות זה לא כזה משמעותי. מה שמשמעותי יותר הוא הז'אנר העילי, שבו אנחנו מתמקדים יותר. למרות שאומרים שדוח פילבר יוותר על החובה להשקיע בהפקות לילדים, אנחנו לא נוותר על זה. ילדים הם סוכני מעבר חשובים בין חברה לחברה, והמעורבות שלהם מחברת אותם לפלטפורמה".
- אחת ההחלטות של הוועדה היא שאם יהיו שחקנים חדשים, הם לא יהיו מחויבים בהפקות מקור עד שיהיה להם נתח שוק של 20%.
"זה מאוד בעייתי. זה פוגע ביצירה וביוצרים. זה מצב מטורף שיהיו פלטפורמות חדשות שיתחרו בנו ולא יהיו להן המחויבויות שלנו יש. זה מאוד מוזר ובלתי נסבל. ברגע שלקוחות יבחרו בפלטפורמות אחרות, כאלה, זה מטריד אותי וזה צריך להטריד גם את היוצרים, כי אותם 8% ירדו כי אז יהיה פחות כסף להפקה".
"היו לבטים על 'פאודה'"
- "פאודה" הייתה להיט רציני, והיה חשש שלא תהיה עונה שנייה. מה יהיה?
"אני מניחה שהעונה השנייה תעלה לקראת אמצע או סוף 2017. התחילו לכתוב את העונה השנייה, אני לא יכולה להגיד מה יהיה בה ונראה לי שאצטרך לשמור את התסריטים בכספת. לא פשוט להתעלות על העונה הראשונה, וסדרות כמו 'שטיסל' ו'תא גורדין' התעלו".
- לא בחרתם ללכת ל"פאודה" ברגע הראשון - בגלל הערבית או בגלל העיסוק במחבלים פלסטינים?
"הלבטים לא היו מהמקום של הערבית, ולו בגלל הסיבה המאוד פרוזאית שכשאתה רואה את התסריטים הם בעברית. רק אחר כך, על סט הצילום, אתה מבין שזה בעצם בערבית. כשהגעתי לסט ושמתי את האוזניות, פתאום שמעתי את הערבית. גדלתי עם הערבית בבית, עם סבתא שלי דיברתי רק ערבית, ואני זוכרת שכל כך התרגשתי מהשפה.
"הסיפור היה הקושי לקבל סדרה שבהתחלה קראו לה 'מסתערבים', וזה חתיכת עניין כבד ומעיק. זה עולם התוכן הזה שהוא מאוד קשה. אבל כשפתחנו את זה והבנו שזה הולך למקומות עמוקים של הדדיות והפוליטיקה של מאחורי הקלעים, מצאנו משהו מאוד חזק ביד. וכשהם באו עם הרעיון לקרוא לזה 'פאודה' בערבית, באומץ רב הלכנו על זה".
- מה את חושבת על התוכן של הוט?
"אהבתי את 'איש חשוב מאוד'. זו סדרה כנה ואמתית. זה המנדט של הטלוויזיה הרב-ערוצית, להביא למסך משהו שהוא ישראלי מאוד ואמתי מאוד".
- הרגשת פספוס שלהיט כמו "זגורי אימפריה" לא היה אצלך?
"אני לא יכולה להרגיש פספוס, כי זה לא עבר דרכי אלא הגיע ישירות להוט. אבל הסיפור של הדרמה היומית הוא נושא שאנחנו חוזרים לעשות עכשיו שוב. סדרה בשם 'תאג"ד' על הצבא ונדמה לי שפיצחנו פה משהו. זה על מרפאה בגדוד - גם בנים וגם בנות וגם נורא סקסי. זה עכשיו בצילומים וזה נראה טוב. מזמן לא עשינו סדרה יומית, כי קשה למצוא דרמה יומית שהיא גם רחבה וגם מקורית. וגם מבחינה תקציבית צריך להיערך לזה".
- את מכירה את מירית טובי, מנהלת הדרמה של הוט?
"כן. אפילו למדנו באותו בית ספר יסודי בחולון".
- כל יוצר שקורא את הכתבה ודאי שואל את עצמו מה את מחפשת.
"שמעתי פעם איש דרמה בכיר אומר בהרצאה, שאתה לא יכול לדעת אף פעם מה לחפש. אתה מחפש את מה שלא ידעת שאתה מחפש. אם יש משהו בנשמתם ובדם לבם של היוצרים, שיכתבו ויבואו. הם יכולים לבוא עם שני עמודים, שלושה או ארבעה, אבל הכי חשוב זה לא מספר העמודים, אלא שיש בזה אמת פנימית וכנות וייחודיות. היו מקרים שיוצרים עבדו יותר מחצי שנה על משהו ובסוף נפרדו, ויש אחרים שעובדים ולא מוצאים את הדרך, אבל אני רואה בזה משהו ששווה להשקיע בו מאמץ".
דגנית אטיאס-גיגי
כתבות
ני"ע
