מבחן דרכים: טויוטה פריוס החדשה - מגדת עתידות

בשבוע שעבר השיקה חברת טסלה האמריקנית את המכונית החשמלית "העממית" מודל 3. האירוע כלל אלמנטים מוכרים היטב של פסיכולוגיית המונים מבית מדרשו של סטיב ג'ובס: יצירת מתח שבועות רבים לפני החשיפה, אירוע המוני בהנחיית יו"ר כריזמטי ובליווי שידור חי במדיה הגלובלית, וצילומים של לקוחות, שעומדים בתור לפני הסוכנויות כדי להגיש הזמנות.

מה שעבד היטב עם סדרת האייפון עבד גם הפעם, ואם להאמין לדיווחים - כמעט חצי מיליון הזמנות מוקדמות הוגשו למכונית, שתגיע לשוק רק בעוד שנתיים. אלא, שגם נראה שהפסיכולוגיה גברה כאן על הטכנולוגיה. מדובר במוצר יקר יחסית - מודל 3 מאובזר היטב יעלה בארצות הברית כמו ב.מ.וו 328 - עם אותם סימני שאלה לגבי זמינות הטעינה, טווח הנסיעה הריאלי בתנאי אמת (מזגן, עליות, פקקים) ואורך חיי הסוללה.

האמת? כל יצרן רכב גלובלי גדול יכול לייצר כיום "טסלה 3" בעלויות הרבה יותר נמוכות, שנגזרות מיתרונות לגודל, אך רובם מעדיפים להמשיך ולצפות מהצד. האם מדובר בשמרנות ובקיבעון מחשבתי או במקרה של "אין חכם כבעל ניסיון"?

בינתיים, הפתרון "הירוק" הנפוץ בתעשייה ממשיך להיות הנעה היברידית וגם בו אפשר לראות כיום קפיצות דרך טכנולוגיות. המייצגת הנאמנה ביותר שלהן היא הטויוטה פריוס החדשה, שמציגה שורה תחתונה מרשימה: משפחתית יפנית שימושית ומרווחת לחמישה נוסעים, שפליטת ה-C02 שלה כמחצית מזו של משפחתית טיפוסית וצריכת דלק הרשמית קצת יותר מ-30 קילומטרים לליטר מחוץ לעיר, ודי קרוב לנתון הזה בממוצע הכולל.

במבחן הדרכים שלנו, שכלל לא מעט עליות תלולות בצפון הארץ וכמה פקקי בוקר לקינוח, רשמה הפריוס "הישראלית" בסביבות 23 ק"מ לליטר. זה אומר טווח נסיעה ריאלי של מעל 1,000 ק"מ בין ביקורים בתחנת הדלק ועלות שוטפת של פחות מ-180 שקל לנסיעה מתל אביב לאילת וחזרה, מחולקת לחמישה נוסעים. את צריכת הדלק הזו השגנו עם רגל כבדה על הגז ועם האצות בעלייה ותוך התעלמות משלל האפליקציות, הגרפים והתוכנות הטורדניות של הפריוס, שניסו לחנך אותנו לנהיגה "ירוקה" וחסכונית.

אבל לא הכל שושנים. העיצוב החדש, למשל, דורש הסתגלות. פרונט עם הפנסים הקטנטנים עוד איכשהו הסתגלנו, אבל הזנב נראה כבד ועמוס ויזואלית והשימוש בחישוקי 15 אינץ' סתמיים עם צמיגים בחתך 65' רק מדגיש את הפרופורציות הבעייתיות. אפילו בעלי פריוס מהדור הנוכחי הקיפו את המכונית שלנו בחנייה כאילו ראו קרוב משפחה, שנחטף על ידי חייזרים ועבר ניסויים.

תא הנוסעים ממשיך את המסר העתידני. בתא אין אפילו מחוון אנלוגי לרפואה אחד ולוח השעונים הדיגיטלי מורכב משני מסכים נפרדים, עם אין ספור אפשרויות שונות - ולעיתים משונות - לתכנות התצוגה באמצעות כפתורים זעירים על ההגה. זו לא בעיה להייטקיסטים מדור הוואטסאפ, אבל יהיה מעניין לראות כיצד יסתגלו אליה אנשי גיל הזהב, שחלקם בקרב רוכשי הפריוס הפרטיים בישראל אינו מבוטל.

הקונסול המרכזי עטוי בפלסטיק לבן ומבריק בנוסח כלים סניטריים, שלבטח משדר איזה מסר עלום למהנדסים ולמעצבים יפניים, אך אנחנו נכשלנו בניסיון להבין אותו. כנ"ל לגבי משטח פלסטיק "פיאנו" שחור ועצום בגודלו ודיפון בצבע אפור בהיר לרוחב כל עמדת הפיקוד. המערך כולו מבליט כל כתם מזדמן ויחייב סובלים מ-OCD להחזיק תמיד קופסת מגבונים בטווח יד.

משטחי החלונות הענקיים של הפריוס עם קו השמשות הנמוך מלפנים יוצרים תחושה אוורירית וקלילה אבל גם גורמים לתא להתלהט מהר אפילו באביב הישראלי המתון, כאשר השמשה האחורית הכמעט אופקית נוטה לטגן את תכולת תא המטען בצהרי היום.

אחרי שמתרגלים למוזרויות, העניינים משתפרים. הנוסעים מאחור נהנים משפע של מקום לרגליים ולכתפיים, ההגה ומוט ההילוכים ממוקמים היטב, איכות הייצור מרשימה, בידוד הרעשים יעיל מאוד ותא המטען גדול משמעותית מהתא הסמלי של הפריוס היוצאת.

הפלטפורמה החדשה לגמרי, עליה ניצבת המכונית, עושה עבודה מצוינת על הכבישים הרעועים של ישראל. הבולמים רכים, אבל לא כדי שיוט בגלים, והשימוש בצמיגים בחתך גבוה - שכאמור לא תורמים רבות לצד הוויזואלי - מסייע להשיג נסיעה חלקה ונינוחה אפילו על רמפות הרעדה ועל כבישים צדדיים באזורי תעשייה.

הרכות באה לידי ביטוי בנטייה מעט יותר בולטת מהמקובל בפניות הדוקות, אבל אחיזת הכביש עדיין טובה, ההיגוי מדויק ברמה מפתיעה עבור רכב היברידי והיציבות הכיוונית על הכביש המהיר מכובדת. אפילו הבלמים כבר לא נושכים בפתאומיות - נקודת תורפה מוכרת של הפריוס היוצאת - אם כי עדיין משדרים תחושה מלאכותית.

יכולנו לכתוב כאן עבודת מחקר שלמה על השכלולים והפטנטים, שקיבלה ההנעה ההיברידית של הפריוס החדשה - החל בהקטנה דרמטית במשקל של המנוע החשמלי והסוללה לצד הגדלת היעילות, עבור דרך כוח מחשוב ברמה של מטוס ועד למנוע הבנזין בעל הניצולת הטובה ביותר בתעשיית הרכב.

נסתפק בכך, שהעסק עובד בצורה מרשימה. "בחיים האמתיים" המנוע החשמלי לוקח פיקוד לעיתים הרבה יותר תכופות מבפריוס הקודמית, העברת הכוח בין מנוע הבנזין לבין כוח הסוללה כמעט בלתי מורגשת ופעולת התיבה הרציפה חלקה והדרגתית הרבה יותר.

גם הכוח זמין מיידית, ולמרות ההספק הצנוע יחסית לא מורגש מחסור בביצועים. האצה אגרסיבית בעלייה עדיין גורמת למנוע להתאמץ בקולניות אך בשאר הזמן, בנסיעה בעיר ובוודאי מחוצה לה, התחושה קרובה לזו של חשמלית נטו.

הפריוס החדשה עולה כ-149 אלף שקלים, כמו קודמתה, ועם מחיר כזה היא עדיין לא תמשוך אליה את ההמונים. כבעבר היא פונה בעיקר לפרטיים עם תודעת חיסכון מפותחת ולארגונים מהמגזר הממשלתי והפרטי שרוצים להלבין את מצפונם הסביבתי השחור. מצד שני, עם התחרות המתקרבת מצד הדגמים הקוריאנים ההיברידיים, ייתכן בהחלט שנראה בעתיד מהלכים שיווקיים אגרסיביים יותר. כך או כך, מדובר רק "בקדימון" לקראת הגרסה ההיברידית הנטענת של המכונית. מה דעתכם על צריכה ממוצעת של 55 קילומטר לליטר וטווח נסיעה רצוף של של 1,500 קילומטר?

 טויוטה פריוס

מתחרות

ניסאן ליף 2016

מי שרוצה חוויה של רכב חשמלי "נטו", מוגבל בישראל, בינתיים, לבחירה אחת בלבד: ניסאן ליף. הגרסה המחודשת שלה, שתגיע כנראה במחצית השנייה של השנה, תציע טווח נסיעה משודרג של קרוב ל-250 ק"מ בין טעינות וייתכן שגם תמחור אגרסיבי יותר.

יונדאי IONIQ

יונדאי "IONIQ" החדש, שתגיע כנראה לקראת סוף השנה, תתחרה ישירות בפריוס. עיצוב ההאצ'בק שלה יותר שמרני וכך גם עיצוב הפנים אולם היא תציע תא נוסעים מרווח ומאובזר ומערכת הנעה היברידית עם 156 כ"ס, שאמורה להיות נמרצת לא פחות מחסכונית. התמחור יהיה כנראה אגרסיבי.

טויוטה CH-R

החל מהרבעון האחרון של השנה תציע טויוטה תחרות פנימית - ואופנתית - לפריוס בדמות רכבי הפנאי CH-R. מתחת לעיצוב הקרוס אובר האופנתי מסתתרת מערכת הנעה מקבילה לזו של הפריוס, כולל צריכת הדלק הטובה ביותר, בינתיים, בפלח הג'יפונים. המחיר יהיה כנראה נמוך יותר.