כללים חדשים במט"ח

בשבוע החולף התערבו בנק ישראל והאוצר בשוק המט"ח באופן יחסית אגרסיבי, בהיקף פעילות שעלה משמעותית על מיליארד דולר והגיע אף למיליארד וחצי על פי הערכות שונות. את התוצאות לצערנו אנו רואים היטב- אפס תוצאות. השקל עדיין קרוב לשיא כל הזמנים, וסיום המסחר בארה"ב ביום שישי מצביע על שיא חדש. כל זה קורה דווקא על רקע מסחר רגוע בעולם, כשהדולר שומר על יציבות מול סל המטבעות העולמי כפי שמשתקף בדולר אינדקס.

ביום שישי הגיעה תורנותו של סיטי בנק בקמפיין הבנקים הזרים הממליצים ללקוחותיהם להשקיע בשקל. לא במשק הישראלי חלילה, לא בנדל"ן. אך ורק במטבע תוך קריצה לחוסר האכפתיות של הגורמים בירושלים למצב הדולר, האינפלציה והמשק בכלל ולניצול חוסר האכפתיות כטריגר להמשך ההימור על השקל חביבם. להזכירכם, אלו אותם כלכלנים שרק לפני חודשיים יצאו בכותרות מפוצצות והחליטו עבור בנק ישראל שהוא מתכוון להפחית את הריבית לטריטוריה שלילית ולצאת בתכנית הקלה כמותית. מה השתנה בחודשיים? האמת כמעט כלום, ואם כבר אז היום יש יותר סיכוי שבנק ישראל ינקוט בצעדים חריגים לעומת מה שהיה לפני חודשיים.

האם לא הגיע הזמן ששני ראשי החץ מירושלים, בנק ישראל והאוצר, יתחילו לשתף פעולה לפחות בתחום אחד? המשק הישראלי נפגע כל כך מקרב התרנגולים בין השניים אולם לא נראה כי חילוקי הדעות התהומיים שהפכו לחם חוקם של פלוג וכחלון, קיימים בכל הקשור למעורבות בשוק המט"ח. הדבר היחיד שאולי משחק כאן תפקיד הינו האגו ולאגו אין מקום כשמדובר בטובת המשק.

אם בנק ישראל והאוצר החליטו כבר שיש מקום להתערב ואם רואים שהדרך בה נוקטים כבר זמן רב איבדה כל אפקט, אז למה מחכים? במצב הנוכחי כולם משחקים נגד ירושלים. הבנקים הזרים וקרנות הגידור מובילים ואליהם מצטרפים גם המקומיים, גופים מוסדיים מסוימים ושחקנים אחרים. כשאתה שואל אותם מדוע התשובה אחידה. לכולם ברורה הדרך השבלונית בה מתערבים וקל מאד להתמודד כי הכול צפוי מראש.

כל מה שאירע בשבוע האחרון חייב להדליק נורה אדומה בירושלים, והגיע הזמן להקשיב גם למי שמציע דרך אחרת. המאבק הוא לא פשוט, כי בכל זאת מדובר באנשי המקצוע הטובים בשוק ומה שקורה כעת ביפן מוכיח שבמלחמת המטבעות אין רגע דל ואין נוק אאוט. אולם, יש כמה עקרונות בסיסיים שיתרמו להצלחה בהתמודדות המתישה. הכרזה על שתוף פעולה הדוק, תאום עמדות והצגת חזית משותפת של בנק ישראל והאוצר היא הבסיס הראשון והחשוב. ביצוע ההתערבות במתכונת שונה לגמרי שתפתיע את השחקנים היא הבסיס השני. לא ייתכן שבהשקעה של כמה מיליוני דולרים בודדים בשעות המסחר הדלילות יצליחו השחקנים למחוק פיחות שהושג בהשקעה של מיליארד ומעלה.

הטלת מס על תנועות הון ומגבלות אחרות הן בסמכות האוצר וזה בדיוק הזמן להשתמש בסמכותו. אם השקל שאינו נושא ריבית מהווה כיום עוגן של יציבות בעולם (נניח), אזי מי שרוצה להשתמש בכספת שלנו שישלם למדינה כסף, כי לנו זה עולה יותר! וכמובן מאיזה היבט שלא תסתכלו על זה, קביעת רצפה לשער סל המטבעות, בדיוק בעת הזו, תפתור אחת ולתמיד את בעיות בנק ישראל.

כשהריבית השקלית כה נמוכה, ואין לבנק ישראל מגבלת רכישות אפקטיבית וכשהגופים המוסדיים לא יצטרכו למכור דולרים על מנת להגן על השקעותיהם בחו"ל ולמעשה יעניקו כרית ביטחון של מיליארדים רבים לבנק ישראל, צריך להיות חסר הבנה לחלוטין להמר לטובת השקל ולנסות למוטט את הרצפה. כשהבנק המרכזי והאוצר ייתפסו כנחושים, אף בר דעת לא יעז להתמודד מולם.