קרבות אגרוף מטרידים

קרב האגרוף המילולי המתקיים זה תקופה ארוכה בין שר האוצר משה כחלון לבין בנק ישראל והעומדת בראשו קרנית פלוג הפך לאחרונה למטריד, והוא מעלה ספקות באשר ליכולתם של השר כחלון והנגידה פלוג לשתף פעולה בצורה אפקטיבית. אם לפני מספר שנים היו במדינת ישראל שר ביטחון וראש-מטה-כללי אשר התקשו לתפקד יחדיו, למתבונן מן הצד נראה כי זה המצב כיום בין שר האוצר לרמטכ"לית הכלכלית של המדינה.

מתוקף תפקידו החוקי בנק ישראל הוא היועץ הכלכלי של ממשלת ישראל, והיחס הפומבי של כחלון לבנק ישראל, כך נראה, הוא של זלזול מופגן בעצותיו של היועץ הזה.

מחלוקות בין בנק ישראל לבין האוצר והעומד בראשו היו תמיד, אולם לרוב הם הוצנעו מן העין הציבורית, והתנהלו בדרך מכבדת ומכובדת. יתר על כן, בתקופת כהונתו של נגיד בנק ישראל הקודם, סטנלי פישר, זכה בנק ישראל ליחס של כבוד מן המערכת הפוליטית, גם בשל המוניטין המקצועי הבינלאומי החריג של פישר, וגם מהחשש כי פישר יניח את המפתחות על השולחן, ויחזור לכור מחצבתו מעבר לים, במקרה של משבר במערכת היחסים עם הדרג הפוליטי. אולם היום, המצב הפוך, וקיימת תחושה כי באוצר לא ימחו דמעה אם הנגידה פלוג תחליט כי "אינה יכולה עוד".

לאחרונה נדמה כי החריקות במערכת היחסים בין הצדדים הפכו לצורמות במיוחד. השיא הזמני בעימות המתוקשר בין שר האוצר לבין נגידת בנק ישראל, אשר מזמן לנו מדי כמה ימים מחלוקת פומבית תורנית, התרחש בכנס לשכת עורכי-הדין אשר התקיים בשבוע שעבר באילת. בכנס זה הגחיך כחלון את תחזית הגירעון של בנק ישראל, אשר החמיצה לשיטתו את המציאות בפועל ב-15 מיליארד שקל.

אך העובדה שהתחזית הפיסקאלית של בנק ישראל התבדתה או לא, חשובה פחות מן העובדה ששר האוצר מגלה חוסר אמון פומבי בתחזיות של הבנק המרכזי. כחלון מנה בכנס עוד שורה של מחלוקות בינו לבין בנק ישראל, אשר הסתיימו בפניית פרסה של בנק ישראל, ושחק עד דק ואון-רקורד את שיקול-הדעת המקצועי של בנק ישראל.

עוצמתו של בנק מרכזי ויכולתו לנהל מדיניות מוניטרית מוצלחת לאורך זמן, נגזרות בראש ובראשונה מאמון הציבור בשיקול-הדעת של הבנק המרכזי. אבל כאשר הלקוח מספר אחת שלו הופך את תחזיות הבנק המרכזי לחוכא-ואיטלולא, למושא ללעג, נגרם נזק מערכתי לכל המשק. כמי שעוקבים מדי יום אחר התבטאויות של שרי אוצר בארה"ב ובגוש האירו, בנוגע לפעילויות הבנק המרכזי המקומי, נציין כי השיח הציבורי בין שר האוצר לבנק ישראל הוא שיח חריג לרעה.

ייתכן כי שר האוצר יטען להגנתו בחדרים סגורים את המשפט שבתי אומרת לי כל יום, כאשר אני מבקש ממנה להתנהג יפה לאחותה הצעירה - "היא התחילה". כמו במריבות בין ילדים, קשה לדעת מי באמת מי התחיל. אבל קברניטי המשק אינם ילדים, אלא המבוגרים האחראים.

נראה כי סימן-השאלה הגדול אשר ציירה הנגידה פלוג על האפקטיביות של תוכנית ה"מחיר למשתכן" בהפחתת מחירי הדיור, פגעה קשות בציפור נפשו של שר האוצר, וסביר להניח כי סימן-שאלה זה גרם לכחלון להסיר את הכפפות בקרב הלא-אלגנטי אל מול הבנק המרכז והעומדת בראשו.

בבנק ישראל מעריכים כי נוסף לזה שתוכנית "מחיר למשתכן" של הממשלה לא תתרום להורדת מחירים, היא עוד עלולה להגדיל ביקושים לדירות ולתרום לעלייה של מחירי הדירות. בבנק ישראל קובעים, כי הטענה שהתוכנית תגדיל את היצע הדירות אינה נכונה, משום שהיא רק משנה את שיטת שיווק הקרקעות.

שר האוצר כחלון "מזיע" קשות על-מנת לייצר היפוך מגמה בשוק הדיור, ועתידו הפוליטי כרוך במידה רבה בפירות מאמץ זה. לפי שעה, מגמת המחירים בשוק הדיור רחוקה מן ההבטחות של כחלון, אולם במעגלים מסוימים במשק עדיין מאמינים כי תוכנית הדיור למשתכן תייצר היפוך מגמה. העובדה שהיועצת של ממשלת ישראל, פלוג, סבורה אחרת, שופכת מים צוננים על המאמץ המרכזי של שר האוצר בשוק הדיור, ומקטינה את ההסתברות להצלחתו, שכן מגמת המחירים בשוק הדיור נקבעת בין השאר מציפיות הרוכשים באשר למגמת המחירים העתידית.

חוסר ההסכמות בין בנק ישראל לשר האוצר באשר לאפקטיביות של תוכנית מחיר למשתכן בהפחתת מחירי הדיור, מצטרף למחלוקות מהותיות רבות אחרות, ובהן הדרך האפקטיבית להגברת התחרות במערכת הבנקאית בלי לפגוע בחוסנה של המערכת, מתכונת הפיקוח על חברות האשראי, ניהול המדיניות הפיסקאלית ועוד.

אם הממשלה לא סומכת על שיקול-הדעת של נגידת בנק ישראל, ראוי כי תשקול את החלפתה של הנגידה במועמד טוב יותר. אך אם בממשלת ישראל סבורים, כמונו, כי בראש בנק ישראל עומדת נגידה ראויה, אשר לא זכתה בתפקיד מן ההפקר, מן הראוי שראש-הממשלה נתניהו, שלא כמו שקרה במקרה פרשת "ברק-את-אשכנזי", ייכנס לנעלי המבוגר האחראי, וידרוש מן הצדדים לחזור ולדבר בטון ממלכתי ומכבד, ויפעל לגשר על הפערים בעמדות, אשר הביטויים הצורמים שלהם לא מוסיפים כבוד לאיש, אלא מזיקים לכולנו.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון