יש רק מעט דברים בדירתו של ירוסלאב שמזכירים את הימים הטובים שלו: חתולה ג'ינג'ית שמנמונת, השרפרף הגבוה של בתו במטבח, ורצפת העץ שהוא התקין לפני שנה. כל השאר כבר נעלם. כאשר המהנדס בן ה-35 איבד את עבודתו בסוכנות מכוניות לאדה בטוליאטי בקיץ האחרון, הכסף נגמר במהירות. הוא מכר את קונסולת המשחקים שלו, ואחר כך את הטלוויזיה. אחרי שאשתו ההרה עם תאומים עזבה אותו בדצמבר, ולקחה איתה את בתו בת השנתיים, הוא מכר אפילו את המיטה הזוגית. "מה שנשאר הוא הדברים שהמשכונאי לא רוצה", הוא אומר. "זה כאילו חזרתי אחורנית לשנות ה-90".
בעיצומו של המיתון הכלכלי הממושך ביותר ב-20 שנה, הרוסים מתרגלים לאובדן הצמיחה והשפע שנראו להם כסמל המסחרי של שלטון הנשיא ולדימיר פוטין. למרות שרק מעטים איבדו את הכול כמו ירוסלאב, רבים חוששים משובו של עידן שהם קיוו שהוא נחלת העבר: עשור המיתון, המשברים הכלכליים והעוני שהגיע אחרי קריסת ברית המועצות ב-1991.
"הרוסים מעריכים מאוד את הרווחה החברתית שהגיעה אחרי שנת 2000, ולכן יכאב להם מאוד אם היא תיעלם. כעת, אחרי שנתיים של משבר, אין צמיחה באופק, ואנשים נזכרים בשנות ה-90", אומרת טטיאנה מאלבה, מנהלת המכון למחקרים חברתיים וחיזוי באקדמיה הרוסית לכלכלה לאומית ומינהל ציבורי במוסקבה. "אנחנו נאלצים להכיר בכך שההשלכות של המשבר הזה יהיו כמו בשנות ה-90, מפני שאנחנו צפויים לקיפאון מתמשך ושוחק".
הצמיחה הכלכלית הואטה בצורה דרסטית עוד לפני קריסת מחירי הנפט והעיצומים של המערב על רוסיה, שהוטלו בשל התפקיד שהיא ממלאת במלחמה הפנימית באוקראינה, בשנת 2014. גם אם המיתון יסתיים בשנה הבאה, הצמיחה לא צפויה להתחדש באמת כתוצאה משנים של שחיקה בהשקעות ובהכנסות משקי הבית.
רוב הרוסים מאמינים שהגרוע ביותר במשבר עדיין לפניהם, לפי המרכז הרוסי למחקרי דעת קהל, גוף שמשמש לעתים קרובות את הקרמלין. למרות התמיכה הציבורית הגבוהה בפוטין, האמון ביכולתו לספק עתיד אופטימי יותר נעלם.
פוטין הפך לנשיא בפעם הראשונה בדצמבר 1999, ברגע שבו הטיפוס המתמשך של מחירי הנפט צבר תאוצה. הוא נמשך 14 שנים בהפוגה קצרה אחת בלבד, במשבר העולמי של 2008-2009.
במה שמשקיפים רבים רואים כעסקה בין פוטין לעם הרוסי, המדינה השלימה עם הגבלות על החירויות הפוליטיות שהושגו אחרי קריסת ברית המועצות בתמורה לרווחה כלכלית ויציבות. הצמיחה בתקופתו של פוטין חילצה חלקים גדולים מהחברה הרוסית ממעגל העוני, סייעה לרוסים להפוך לבריאים וזקנים יותר, ויצרה תיאבון לפינוקים של מעמד ביניים כמו נסיעות לחו"ל.
ב-2014, התמ"ג לנפש בהתבסס על שוויון כוח קנייה הוכפל ויותר בהשוואה לשנת 2000. תמותת ילדים פחתה במחצית, תוחלת החיים עלתה ב-12% ושיעור הצעירים שמקבלים השכלה גבוהה זינק ממחצית לשלושה רבעים.
עד כה, רק חלק קטן מההישגים החברתיים הללו, שנראים בעיני רבים כהישגים העיקריים של פוטין, נמחק. "אינדיקטורים כמו רמות הכנסה ושיעורי עוני מראים שנזרקנו לאחור בשש שנים - למקום שהיינו בו בשיא המשבר הכלכלי הקודם של 2009", אומרת מאלבה. "השכר ירד בכ-10% בשנה שעברה, ולא ב-30% כמו בשנות ה-90".
אבל רבים חשים שהם נסוגים אחורנית במהירות גבוהה יותר. התפיסה הזו נובעת כנראה מהאופי המתמשך של המשבר הנוכחי. למרות ש-2015 הייתה השנה המלאה הראשונה של הנסיגה הכלכלית, ההכנסה הפרטית החלה לרדת שנה לפני כן, וממשיכה לרדת. בפברואר, ההכנסה הריאלית של משק בית ירדה ב-7% ביחס לפברואר 2015, וזו הייתה הירידה החדה ביותר מדצמבר 2014.
"העלייה בהכנסה נתנה לאנשים את האופציה של טיפול רפואי טוב יותר, חינוך משופר, נסיעות לחו"ל וכו'", אומרת בירגיט הנזל, הכלכלנית הראשית של הבנק העולמי לרוסיה. "היכולת הזו לממן קצת 'אקסטרות' בחיים הייתה התועלת האמיתית של המעבר מהקומוניזם, אבל הירידה המתמשכת הנוכחית בהכנסה מגבירה שוב את התלות של אנשים בתשתיות המסורתיות, והם מבינים עד כמה התשתיות הללו עדיין גרועות".
הרוסים שילמו שלושה רבעים מעלויות הטיפולים הרפואיים מכיסם בשנת 2000, ואילו ב-2014 השיעור הזה עלה ל-90%. "אנשים נרתעו מבתי חולים ציבוריים כמו ממגיפה, ואילו כעת הם חייבים להתאשפז בהם כדי לחסוך. הם חשים שהם חוזרים לשנות ה-90", אומרת הנזל.
חסכנות חדשה
רבים מנסים עדיין לא להגיע לבתי חולים כאלו. לפי סקר של העיתון CBR, 44% ממשפחות מעמד הביניים בערים מוציאים עדיין על טיפולים רפואיים כפי שהם נהגו להוציא בשנים הטובות, ומדובר על פריט ההוצאה הגבוה ביותר שלהן. הקיצוצים בהוצאה על מזון, ביגוד ואלכוהול הם גבוהים פי כמה.
כדי להימנע מבתי החולים הממשלתיים ולא לחרוג מהתקציבים שלהם, מוסקבאים הפכו לבררנים יותר. "פציינטים שלי נמנעים כעת מטיפולים יקרים כמו ניתוחים ארתרופלסטיים (ניתוחי מפרקים)", אומר מוסלים מוסלימוב, רופא והבעלים של מרפאה בגודל בינוני במוסקבה. "הם גם נוטים לפנות לייעוץ נוסף אצל רופאים אחרים. בעבר, חמישה מכל עשרה אנשים שהגיעו למרפאה שלי עברו טיפול כזה או אחר, ואילו כיום מדובר רק על שניים-שלושה".
החסכנות החדשה הזו דוחפת את המרפאות הפרטיות לתחרות עזה. בששת החודשים האחרונים צצו באינטרנט המון פרסומות לטיפולים רפואיים פרטיים במבצעי הנחות. אתרים כמו Medbooking או DocDoc מתמחים במו"מ עם מרפאות מסוימות, והפונים אליהם יכולים לאתר את המחיר הנמוך ביותר לטיפול בעיר שלהם ביום נתון.
מומחים מזהירים שניסיונות כאלו לחסוך כסף לא יספיקו. המכון של מאלבה מצא לאחרונה שמשקי בית עדיין מתקשים להסתגל למשבר הכלכלי ולאזן את התקציבים שלהם.
"ההתפתחות הכלכלית-חברתית שהייתה ברוסיה ב-15 השנים האחרונות לא השאירה מקום לחסכונות משמעותיים", אומרת מאלבה.
במשבר הכלכלי הקודם, ב-2009, שהיה עמוק וקצר, הממשלה ריככה את המכה במענקי עזרה סוציאלית. כעת, כאשר קריסת ההכנסות מהנפט פגעה קשות בתקציבים ויותר ממחצית המחוזות המינהליים רוסיה מצויים בגירעונות כספיים, אין די כסף למענקי רווחה.
לפי לשכת הסטטיסטיקה הפדרלית הרוסית, 14% מהאוכלוסייה חיו מתחת לקו העוני הרשמי ב-2015, עלייה מ-11% ב-2014 והשיעור הגבוה ביותר מאז 2006. סוציולוגים מהאקדמיה הרוסית למדעים מאמינים שהמצב גרוע יותר. הם מעריכים שמספר העניים הוכפל משנת 2013 ומגיע לרבע מכלל האוכלוסייה.
הפנסיונרים בבעיה
זאת ועוד - למרות שנים רבות של צמיחה כלכלית, המדינה לא הכינה את מערכת הפנסיה שלה להזדקנות מהירה של האוכלוסייה. השנה העלתה הממשלה את קצבאות הזקנה ב-4% כדי לפצות על עליית המחירים לצרכן, אך שיעור האינפלציה היה יותר מ-8% בחודש שעבר, ולכן הגמלאות הריאליות נשחקות.
הפנסיונרים הם קבוצת ההכנסה הנמוכה הגדולה ביותר, והם מהווים שליש מהאוכלוסייה. מספר הגמלאים צפוי להשתוות למספר האנשים בגיל העבודה - שפוחת במיליון איש ואשה מדי שנה - בשנת 2030. כלכלנים עצמאיים טוענים שמאחר שהקצבאות הן לעתים קרובות הבסיס להכנסת משק בית, עד מחצית האוכלוסייה חשופה לסכנה של הידרדרות לעוני.
אחרים מזהירים שאם הכלכלה תמשיך להיות קפואה במשך חמש שנים ויותר, עוד הישגים של שנות פוטין יימחקו, והחברה הרוסית תחזור לשנות ה-90 במונחי מתח חברתי, אלכוהוליזם כרוני וירידה בתוחלת החיים.
רבים אינם מחוסנים מפני העוני גם אם הם עובדים. כאשר האוכלוסייה העובדת מתכווצת, המעסיקים לא נוטים לפטר עובדים גם בימי משבר, אך הם מקצצים את שכרם, שולחים אותם לחופשות ללא תשלום, מעכבים תשלומי שכר או מלינים הטבות סוציאליות.
"התושבים שלנו בלחצים, ביחד עם כל המחוז", אומר אלכסנדר אלכסנקו, נהג משאית בפנסיה מאיבנובו, מחוז כפרי ממזרח למוסקבה שמצבו מידרדר במהירות בעקבות דעיכת מפעל הטקסטיל הענק לשעבר ששוכן בו. 70% מתושבי המחוז בגיל העבודה עובדים כעת במוסקבה, בדרך כלל בעבודות שחורות בשכר נמוך.
אלכסנקו בן ה-63 צבר קצת פרסום לעצמו על ידי השמצת הממשלה על תפקודה הכלכלי הגרוע. הוא קרא אפילו להתפטרות פוטין בעצרת של נהגי משאיות מהתקופה האחרונה, שנערכה במחאה על התקנת מערכת אלקטרונית לגביית דמי מעבר בכבישים על ידי איש עסקים שמקורב לנשיא.
לפי המכון למחקרי דעת קהל, שביעות הרצון הציבורית מהמדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה מצויה ברמתה הנמוכה ביותר מאז 2011. בינואר, 32% מהנסקרים אמרו שהם עשויים להשתתף בהפגנות ציבוריות נגד המדיניות הכלכלית בערי מגוריהם, וזהו השיעור הגבוה יותר שנמדד בעידן פוטין. הנתונים לא עלו מאז, אך הם עדיין הגבוהים ביותר מ-2011 - שנת הפגנות הענק נגד פוטין בערים הגדולות.
בטוליאטי, עיר מגוריו של ירוסלאב, הזעם מוחשי. מתגוררים בה 712,000 תושבים, במרחק 1,000 ק"מ מדרום-מזרח למוסקבה, והיא נפגעה קשות משקיעת מפעל לאדה הענקי שסביבו היא נבנתה. סרגיי, נהג מונית בן 40, מאשים את פוטין בכך שחנות המכולת שהייתה לו פשטה רגל לפני כמה שנים. "זו מזימה שלו", הוא אומר. "אני לא מאמין לפוטין, ולא לאף אחד בממשלה. הייתי מוכר את המדינה הזו לכל מי שמעוניין בה בעשר קופקות".
מתרחקים מפוליטיקה
המשקיפים הפוליטיים על רוסיה ספקניים, עם זאת, לגבי האפשרות של התקוממות רחבה. מוסלימוב הרופא אומר שהוא חש בעייפות של תושבי מוסקבה, שרובם מתרחקים מפוליטיקה. גם אותם מקטעי אוכלוסייה וגיל שנוטים למחאה נרתעים מכך.
לגודל זעמו של אלכסנקו, לא נהגי המשאיות ולא הפרולטריון של מחוז איבנובו או מעמד הביניים במוסקבה לא מוכנים להמיר את אי שביעות הרצון שלהם לפעולה פוליטית. "כשפוטין התחיל, כולם תלו בו תקוות גדולות והם המשיכו להאמין בו זמן רב. כעת אף אחד כבר לא מאמין לו", הוא אומר. "אבל בשביל היציבות, אנשים מוכנים להשלים עם כל דבר".
אלכסנקו, שמגדיר את עצמו כקומוניסט שארגן מחאות במשך יותר מ-30 שנה, אומר שבני עמו צריכים לחקות את האיכרים הצרפתים ששפכו חלב ברחובות כדי למחות על מחיר המוצר שלהם. "אבל לא. האנשים כאן מתכופפים. לא הייתי אומר שהם מפחדים. אני חושב שהם לא מאמינים שהם יכולים לשנות משהו", הוא אומר.
אחת הסיבות לכך היא שמעמד הביניים, סוכן המהפכות בחברות אחרות, בקושי צמח ב-16 שנות שלטונו של פוטין. לפי חברת המחקר Ranepa, הוא נשאר יציב ברמה של 20% מהאוכלוסייה מאז שנת 2000.
ולמרות העלייה הכללית בהכנסה הפרטית משנת 2000, פערי ההכנסה התרחבו. מקדם ג'יני של רוסיה - מדד אי-שוויון מקובל - עלה מ-37 בשנת 2000 ל-41.6 ב-2012.
גורמים חיוניים נוספים לעתיד כלכלי בריא, כמו מדענים ודוברי שפות זרות, עזבו את המדינה על רקע הלחץ הפוליטי הגובר והרובל החלש. לפי מרכז לבאדה, גוף הסקרים העצמאי היחיד ברוסיה, הרוסים האמידים והמשכילים ביותר הם גם הצפויים ביותר להגר.
"יש כאלו שחוששים מתסיסה חברתית. אני חוששת יותר מאדישות חברתית, מאינפנטיליות", אומרת מאלבה. "עם חברה כזו, יהיה קשה עוד יותר להיחלץ בכוחות עצמנו מהמשבר, ובלתי אפשרי להתחיל מחדש".
אז והיום ברוסיה
כתבות
ני"ע
