גנדי לא יכול להשיב. עובדה

"העורבים מעדיפים בשר, ובמיוחד נבלות" (ויקיפדיה). כשאנחנו רואים להקת עורבים חגה בשמים, מיד עולה המחשבה על הימצאותו של פגר בסביבה. כיום תופסת התקשורת הצהובה, במקרים הולכים ומתרבים, את מקום העורבים. אסון, מוות, פציעה - זה המזון המושך אליו להקות של עיתונאים רעבים.

"עובדה" של אילנה דיין, למשל. בתוכניתה הבאה היא עומדת לשדר, כך הודיעה לעיתונות, כתבה על רחבעם זאבי ("גנדי"). היא מצאה 3 נשים, או שהן מצאו אותה, המספרות על הטרדות מיניות של האלוף נגדן.

כל זה אירע לפני עשרות שנים, והן שתקו. אבל הן כנראה יושבות בבית ורואות איך כמעט כל "מוטרדת" זוכה להבלטה תקשורתית רחבה, וגם הן רוצות נתח מ"התהילה". מכאן קצרה הדרך אל אילנה דיין ושכמותה.

סיפור עבש

תחקירן הוגן היה זורק את הסיפור העבש הזה אל הפח, כי ברור לי שיש פה ניסיון ציני לקבל פרסום על חשבון שמו של אדם שאינו יכול להשיב. אלא שבניגוד למה שאנשים רבים חושבים, אילנה דיין לעתים מתגלה כתחקירנית לא מספיק רצינית, ובוודאי לא הוגנת. כפי שראינו כבר בפרשיות קודמות, במיוחד בכתבה על סרן ר', למרות שדיין שוחררה מאחריות משפטית בסופו של דבר.

זה אומץ זה?

משפחת זאבי הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לאסור על שידור הכתבה, בגלל שגנדי אינו יכול להשיב, להכחיש או להזים. פרקליט "עובדה", עו"ד גיורא ארדינסט, טען כי "הנשים האלה אוזרות אומץ ומחליטות שהן רוצות לחטא את הפצע".

אוזרות מה? לבוא אחרי עשרות שנים, כשהבן אדם כבר מת, ולשפוך עליו רפש - זה אומץ?! בסוף, משפחת זאבי קיבלה מהשופטת עוד אחד מפסקי הדין מעוררי המחלוקת שיוצאים באחרונה מבתי המשפט.

השופטת לא מצאה

השופטת עינת-רביד אמרה כי לא מצאה בבקשה של משפחת זאבי "טענה מפורשת כי המעשים המיוחסים למנוח לא נעשו על-ידו". איך הם יכולים לדעת?! מי חולק עם משפחתו מידע על מעשים כאלה, בין אם נעשו ובין אם לא? והשיא: "קיים עניין ציבורי לאפשר לאותן נשים להעיד את עדותן". איזה עניין ציבורי, גברתי השופטת? האיש מת. קבור. אני ערב לך. הוא כבר לא ירוץ לכנסת. או לשום מקום.

כוהנת האתיקה

אילנה דיין, הקשיבי. קודם הוקעת בטלוויזיה את סרן ר' שזוכה בבית המשפט. עכשיו נדמה שאת מתכוונת לערוך באולפנך משפט לאדם שאינו בחיים. את, שמופיעה בכל מיני הרצאות ככוהנת של אתיקה ומקצועיות - כאשר למעשה את עוד אלמנט במכונה הצהובה של ערוץ 2, שהולך ומצהיב ללא גבולות, יחד איתך.