חומר נפץ חברתי-עסקי

יזם ההיי-טק, גיל שויד, מייסד ומנכ"ל חברת צ'ק פוינט המצליחה, עורר השבוע דיון ציבורי רחב כשאמר כי התנאים העסקיים בישראל הורעו מאוד בשנים האחרונות, ועלולים לדחוף חברות כמו צ'ק פוינט החוצה, לחו"ל. שויד התייחס בדבריו למכלול של פעולות ממשלתיות, שנוגעות לאקלים העסקי הנוהג בישראל, ובכלל זה נטל המיסוי, הביורוקרטיה והרגולציה, אך מיצה זאת באומרו כי "קיימת תחושה של עליהום על החברות בישראל".

שויד אינו לבדו. קריאתו מהדהדת טענות של בעלי חברות ומנהלים בכירים במגזר העסקי - על עודף רגולציה, ועל כך שהם הפכו בשנים האחרונות לכליא-ברק הקולט ומנקז אליו את זעם הציבור, בנושאים כמו יוקר המחיה, פערי שכר, היעדר הזדמנויות, אי-שוויון חברתי וכדומה.

ואכן, בישראל מתפתחת בשנים האחרונות תרבות עממית, עוצמתית, של "עליהום" על המגזר העסקי הרווחי, תוך ניסיון להשחיר את פניהם של בעלי העסקים. תרבות זו מחלחלת לשכבות רחבות בחברה, ומלובה על-ידי פוליטיקאים - חלקם ציניים, חלקם אידיאולוגיים - וזוכה לגיבוי מאנשי-רוח ומאינטלקטואלים. מדובר בתערובת נפיצה של אנטי-קפיטליזם ואנטי-ממסדיות, משולבת בהלך-רוח כללי של אי-נחת וחוסר שביעות-רצון מתפקוד המערכות הפוליטיות והחברתיות.

החלטת רשות המסים למסות את חברות האינטרנט הזרות המקיימות פעילות עסקית מהותית בישראל, עוררה כצפוי רעש גדול. אחרי הכול, מדובר במהפכה בתחום המיסוי, הצפויה להשפיע דרמטית על פעילותן של חברות ענק, כמו גוגל, פייסבוק ואמזון, ולהשפיע כנראה גם על ייקור עלויות מוצרים שיימכרו לצרכן דרך האינטרנט.

נא לזכור, ישראל מתחרה כיום, ראש בראש, בשורה גדולה של מדינות שכל אחת מהן שואפת למשוך לתחומה כמה שיותר חברות רב-לאומיות ומשקיעים זרים. כשהסנטימנט של המשקיעים הזרים מתחיל לצאת נגד מדינה מסוימת, היא עלולה לצאת בשן ובעין. ראו מקרה ברזיל לאחרונה, שהייתה עד לא מכבר חביבת המשקיעים. מדינות לא מעטות יכולות להציע כוח עבודה במחירים נמוכים יותר מישראל - אמנם לא באותה מיומנות מקצועית, אבל מספיקה - לספק תמריצים עסקיים טובים יותר, ולעגן אקלים עסקי מזמין ונוח יותר.

ועוד נזכיר, כי ישראל השלימה בשלושת העשורים האחרונים מהפך כלכלי חסר תקדים בהיקפו ובמהותו, שאסור לסגת ממנו. עיקרו - מעבר מכלכלה ריכוזית סגורה, עם מגזר ציבורי גדול ונטל מס מעיק, לכלכלת שוק פתוחה ותחרותית, המושכת השקעות זרות, ומשתלבת בהצלחה בתהליכי הגלובליזציה של השווקים הפיננסיים.

בד בבד, המדינה שינתה את תמהיל כלכלתה, תוך הסטת מרכז הכובד ממשק ממוקד ייצור תעשייתי, עתיר ידיים עובדות, לכלכלה עתירת-ידע המבוססת על פיתוח חדשנות טכנולוגית, דבר שהביא ליצירת תעשיית היי-טק משגשגת. מהלך זה שינה את כלכלת ישראל מהקצה לקצה, והפך אותה למיני-מעצמה כלכלית. 300 ויותר מרכזי המו"פ של החברות הגדולות, מספקים כיום יותר מ-52 אלף מקומות עבודה, והם אחראים בעקיפין על העסקתם ופרנסתם של כרבע מיליון איש.

אלא שכל ההישגים האלה נתונים עתה בסכנה.

לפי נתונים של מכון המחקר IMD (ל-2015), אשר חוקר מצבי שוק של מדינות העולם - ישראל מובילה בכל הפרמטרים החיוניים והחשובים לבנייה ולקיום תעשייה טכנולוגית המפתחת חדשנות. עם זאת, כך עולה מהדוח, קיים פער ניכר בין היכולות המדעיות-טכנולוגיות-מחקריות של ישראל, המעמידות אותה בראש הטבלה העולמית, לעומת היכולות בתחומים אחרים, כמו תשתיות פיזיות, פריון, ומשיכת משקיעים זרים.

למשל, אם משווים בין ישראל לאירלנד, שהיא אחת המתחרות המובהקות שלנו על השקעות זרות בתחום הטכנולוגי, מתברר כי אירלנד משיגה ציונים טובים מישראל בכמה תחומים קריטיים. לדוגמה, אירלנד ניצבת במקום הרביעי, הגבוה, בתחום משיכת השקעות זרות, אבל ישראל ניצבת במקום ה-28, הנמוך. גם האקלים העסקי באירלנד זוכה לדירוג גבוה - 4 לעומת 26 בישראל.

יתר על כן, אירלנד הודיעה לאחרונה, כי בכוונתה להוריד עוד יותר את מס החברות הנהוג בה, 12.5%, שגם כך הוא אחד הנמוכים בקרב המדינות המפותחות. וכך תקום בה קטגוריית מס חדשה ונמוכה - עבור חברות והכנסות הקשורות לפטנטים ולקניין רוחני.

ובחזרה לישראל. במצב תחרותי כזה, על מקבלי ההחלטות לנהוג בזהירות ולעצב כאן אקלים עסקי מעודד יזמות, ומושך משקיעים זרים, תוך איזון עדין ומושכל בין צרכים חברתיים לבין אינטרסים עסקיים. ומעל הכול - לא להרוס את מה שנבנה כאן בעמל רב, במשך שלושה עשורים.

אם חברה כמו צ'ק פוינט תצא מישראל, זה יהיה שבר גדול לחלום ההיי-טק הישראלי, ויש למנוע זאת. במובן זה, דבריו של גיל שויד הם אות אזהרה חמור. הקריאה הדרמטית שלו על כך ש"דוחפים החוצה חברות ישראליות", חייבת למצוא אוזן קשבת אצל הקברניטים בטרם יהיה מאוחר מדי.

■ הכותבת היא מנהלת שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו", חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מ"מ ראש מועצת עומר ויו"רית עמותת "יחדיו".