יועץ פוליטי של שר, אחד היותר עסוקים במדינה, התקשר השבוע למכר עיתונאי. "תגיד, באמת לא קורה כלום או שאני מפספס משהו?" שאל בטון נבוך משהו. אם לשפוט לפי הכותרות השבוע, היועץ לא פספס דבר: לשבעה ימים הייתה ישראל למדינה נורמלית, ממש כמו בשיר.
היומיים הראשונים עמדו בסימן תאונות הדרכים (שדווקא נמצאות במגמת ירידה), אחר כך שבה והופיעה ענבל אור על המרפסת בקרב אבוד על מפתחות רכב השטח. לבסוף, מי היה מאמין, עסקנו במזון בריא ובמאבק בין שר הבריאות למקדונלד'ס. בטח תגידו שזה בגלל החגים המתקרבים, אבל איך תסבירו את הרגיעה בשטחים? עוד שבוע כזה ובוגי יעלון כבר מכתיר את עצמו למחסל האינתיפאדה השלישית. הרשו לי להציע הסבר מקורי להפוגה: גם הפלסטינים מחכים לראות מה ייעשה לחייל היורה מחברון.
במשרד האוצר התכנסה השבוע הוועדה להגברת הפריון במשק לישיבתה הראשונה. המנכ"ל, שי באב"ד, עומד בראשה. הפריון הוא נושא שקשה להפריז בחשיבותו, אך קשה, כמעט באותה מידה, לעורר בו עניין בציבור הרחב.
פריון איננו סקסי. אולי כדאי "למכור" אותו לציבור כנתון שמבטא את עושרה של המדינה. פריון נמוך משמעו שכר נמוך, שירותי רפואה גרועים, חינוך ירוד, צבא חלש. סוגיית הפריון הופכת לבעיה גדולה בכל כלכלות המערב, אבל מצבה של ישראל גרוע במיוחד. התוצר לנפש בישראל גדל ב-2015 ב-0.5% - הישג עלוב לעומת הממוצע של מדינות OECD, שעמד על 1.5%.
מדובר בשינוי מדאיג של מגמה: בשנים 2006-2013 ישראל צמצמה את פער הפריון לממוצע ה-OECD מ-25% ל-15%. מאז 2013 ישראל הולכת אחורה והפער כבר גדל ל-17%. ומה הלאה? עדיף שלא תשאלו. עדי ברנדר מבנק ישראל, המומחה לכלכלה ריאלית של הבנק, משוכנע שקצב הגידול בפריון ימשיך לרדת אם לא יינקטו צעדי מדיניות. יש לכך כל מיני סיבות ובראשן הסיפור הבא: אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב ממוצע של 1.8% לשנה.
בשנים האחרונות כוח העבודה במשק גדל בשיעור מהיר יותר, של 2.2% לשנה, אבל בשנים הבאות הוא צפוי לגדול בשיעור איטי יותר של 1.4%. לא רק זאת, אלא שכמעט כל המצטרפים החדשים לכוח העבודה בשנים הקרובות יהיו חרדים או ערבים - שתי קבוצות אוכלוסייה שרמת הפריון הממוצעת שלהן נמוכה. משום כך המאמץ להגדיל את הפריון ייתקל ברוח נגדית חזקה. מה לעשות? המהלך הכי מתבקש להגדלת הפריון צריך להיות בחיזוק הכישורים לעבודה. בשתי מלים: לימודי ליבה. בשביל זה לא צריך ועדה.
הישראלים עובדים יותר שעות מהאירופאים והאמריקאים אך מייצרים הרבה פחות מהם. אולי אנחנו פשוט זקוקים לחופש. תרשו לי להציע לוועדה להגברת הפריון לבדוק את הנושא הבא: האם יש בעולם עוד מדינה שמתנהלת מאוקטובר עד אפריל ללא יום אחד של חופשה?
הממונה על התקציבים אמיר לוי הגיע ביום שני לפאב בדיזנגוף כדי לדבר על פיתוח כלכלי של החברה הערבית והחברה החרדית בישראל. בפעם הקודמת שלוי דיבר "על הבר" בתל אביב, הגיעו 400 איש, חלקם הגדול פעילים במטה המאבק נגד מתווה הגז. הפעם הגיעו בקושי 40. עתיד החרדים והערבים מעניין את תושבי תל אביב הרבה פחות מהרווחים של יצחק תשובה.
לוי העלה עוד ועוד נושאים ובסוף כמעט התחנן שישאלו אותו כבר משהו על הגז. אבל רק נושא אחד הצליח לעורר בקהל עניין של ממש - איך מחירי האלכוהול ממשיכים להרקיע שחקים למרות הורדת המס. "איך יכול להיות שכוס בירה עולה כאן 40 שקל?" שאל אחד הצעירים לקול תשואות הקהל. לוי הרהוט, שמסוגל לדקלם בעל פה נאומים על תעסוקת חרדים, רפורמת הקורנפלקס ומונופול הגז נותר לרגע ללא תשובה. "מה, באמת?" שאל, "ארבעים שקל לכוס בירה?". כן, הנושא הכי חם בפאב בתל אביב השבוע היה מחיר האלכוהול. נורמליות, כבר אמרנו?
amiram-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
