"יש נסיגת הון זר מישראל; אנחנו רואים בועה - העסק מתפוצץ"

בכניסה למשרדי קרן קומרה של בועז דינטי, ארז שחר וסיון שמרי דהן יש גרפיטי של שיר בשם "90". משהו על הכביש המזרחי של מדינת ישראל. שיר על קיר, ספק מוזנח ספק מטופח בנביאים פינת קינג ג'ורג', רגע מהדיזנגוף סנטר.

אני נזכר במשרדים המטופחים של הקרנות הישראליות של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה הנוכחית. מרביתם ישבו במגדלי המשרדים של הרצליה פיתוח, זה תחת זה. כמו סנדהיל רואד בעמק הסיליקון, רק במאונך. השותפים מזכירים לי שאוורגרין, הקרן הקודמת שלהם, ישבה בשדרות רוטשילד אבל איפה המשרדים המפונפנים של אוורגרין ואיפה האבק של רחוב הנביאים? "כל החברות שלנו תל אביביות," מסביר לי שחר.

השותפים בקומרה היו בעבר שותפים באוורגרין והם עדיין מחזיקים שם מניות. דינטי הוא הוותיק שבהם. אחריו הצטרפו שחר כשותף וסיון כשכירה שהלכה והתקדמה עד שהגיע למעמד של שותפה. דינטי ושחר "ירשו" את אוורגרין מיעקב בורק ועופר נאמן, ועזבו אותה ב-2011. ב-2012 יצאו לגיוס וב-2014 ביצעו סגירה ראשונה. קומרה מנהלת 100 מיליון דולר.

- אז מה, עוד קרן הון סיכון?

שחר: "לא. הצ'רטר שלנו הוא השקעה בחברות בוגרות שמוכרות ביותר מעשרה מיליון דולר. חברות שיש להן מוצר ומודל מכירות עובד. ואנחנו רוצים להשקיע בשיווק ומכירות ובהאצה של הצמיחה. שנים הרגשנו שיש חסך בשוק בשלבים האלה. משקיעי הון סיכון טובים בהשקעה בשלבים מוקדמים, אבל במשך שנים לא צמחו פה חברות גדולות. חלק מזה היה בגלל שלא היה פוקוס בהשקעה בשלבי צמיחה כמו בעמק הסיליקון. כשאתה מסתכל על יצירת ערך בשוק, אין ספק שרוב הערך נוצר בשלבים האלה. הרבה חברות מגיעות עד לשווי של 100 מיליון דולר ונמכרות, אבל הערך המסיבי נוצר רק בשלבים שלאחר מכן, והיה פה מעט מאוד מזה בטח בשנות התשעים, וגם אחר כך".

- מי עוד משחק בשלבים האלה?

שחר: "כשהתחלנו את הגיוס היינו צריכים לשכנע משקיעים שיש שוק השקעות בשלבים מאוחרים בישראל. היתה לנו עבודה מאוד קשה מול משקיעים וקיבלנו הרבה מאוד תשובות שליליות. אבל במהלך הגיוס, שהיה ארוך מאוד, הצטרפו עוד שחקנים לשלבים האלה. הצטרפו IGP של משה ליכטמן וחיים שני (מסתבר ש-IGT מכונה בשוק גם "חיים משה", על שם השותפים בה - צ.ב), פיטנגו מגייסים עכשיו קרן צמיחה ייעודית, אבל הרוב המכריע של הון צמיחה מגיע מקרנות זרות.

"כשאתה מסתכל על הכסף שנכנס לחברות צמיחה בישראל, רק חלק קטן הגיע מקרנות ישראליות. העובדה שלא היו פה קרנות צמיחה ייעודיות הפכה את השוק הזה למאוד לא יציב, כי קרנות זרות באות לפה בתקופות מסוימות ובתקופות אחרות מתרכזות בחברות שלהן בבית, כמו מה שקורה עכשיו".

- יש נסיגה של הון זר מישראל?

שחר: "אנחנו עדיין לא רואים את זה בסטטיסטיקה, אבל אני משוכנע שנראה את זה בגדול. יש היום התרכזות חזרה בעמק הסיליקון".

- וזה אפרופו הצניחה בוול סטריט בחצי השנה האחרונה?

שחר: "כן. הצניחה בשוק הפרטי הרבה פחות נראית לעין. אתה מסתכל על מה שקרה ב-2001, אז הכל היה מאוד ויזיבילי כי הכל קרה בשוק הציבורי, ועכשיו אנחנו רואים בועה פרטית בשנתיים האחרונות, בועה שמתנפחת מאוד. הרי יש רשימות שכוללות 155 חברות יוניקורן בשווי כולל של חצי טריליון דולר. אלה מספרים דמיוניים, והעסק שם מתפוצץ. יש ירידת שוויים של החברות האלה. יש סיבובים שמבוצעים בשווי יורד (down rounds) שאנחנו רואים בשלושה-ארבעה חודשים האחרונים".

- איפה?

דינטי: "חברת Square של ג'ק דורסי הונפקה לציבור בשווי של חצי מהסיבוב הפרטי האחרון. ממה שאתה קורא על מה שהתרחש שם היו מאבקים קשים מאחורי הקלעים. ובכלל, אתה רואה את השוויים, אבל אתה לא רואה את המבנה של העסקה, שכולל העדפות למשקיעים, ראצ'טים (מנגנוני הגנה למשקיעים בסיבובים קודמים), התחייבויות להחזר ועוד. ואז כשאתה עושה סיבוב בירידת שווי, במי זה פוגע בעיקר? בקרנות שנכנסו בסיבובים המוקדמים. זה יוצר מאבקים לא פשוטים. אתה יכול לראות את זה בסקוור שכמעט לא הצליחה לצאת להנפקה בגלל זה. אבל זה לא רק שם, יש סטטיסטיקות שמצביעות על 30 או 40 סיבובים בירידת שווי מתחילת השנה בארה"ב, או חברות שנמכרו מתחת לשווי הסיבוב האחרון.

"ולהבדיל מבשוק הציבורי, יש עוד הרבה מקרים כאלה בצנרת שאתה לא רואה, כי אתה לא יודע מה השווי עד שהחברה צריכה לגייס כסף. אם החברה במקרה רווחית אז אתה לא תראה את זה עד שהיא תצא להנפקה או תימכר. וזו גם אחת הסיבות לירידה במספר ההנפקות בחצי השנה האחרונות. זו הסיבה שכל חברות החד קרן האלה לא הולכות להנפקה. חלקן הרי כבר מתאימות להנפקה: יש להן שוק, יש להן נראות, יש להן בסיס לקוחות, יש להן צמיחה. הרווחיות פחות רלוונטית בשוק הציבורי, כי אם יש צמיחה וסיפור טוב אז אפשר להנפיק. אבל חלק גדול מהן ראו איזה שווי הן הולכות לקבל וויתרו על ההנפקה. וזה היה לפני חצי שנה! עם התיקונים האחרונים בשוק הציבורי, זה החמיר משמעותית את המצב".

- אתם מתארים מפולת שקטה, קריסה, שנמצאת מתחת לפני השטח.

שחר: "למרות שאנחנו באותו שוק והוא גלובלי וקוראים את אותן כתבות, התחושה הזאת מגיעה לכאן באיחור".

- מתישהו העניין יקרוס.

דינטי: "יש לעובדה שלא רואים את זה כאן כמה הסברים. קודם כל, עם כל הכבוד לנו, אין לנו כל כך הרבה חברות חד קרן. אולי יש ישראלית אחת בתוך הרשימה. אם מסתכלים על איפה שקרנות ישראליות השקיעו, השוויים פה לא צמחו לחמישה, שישה או עשרה מיליארד דולר לחברות פרטיות ישראליות".

"הרגשנו לא נוח מול המשקיעים"

- אוקיי, אין לנו חברות חד קרן. יש לנו גמלים עם קרן, שזה חד קרן ששווה הרבה פחות. רואים את המגמה הזאת בגמלים עם הקרן?

שחר: "כן. בטוח שלחברות שהיה מאוד קל לגייס בשוויים גבוהים לפני שנה, יהיה יותר קשה היום. אנחנו, כקרן שמשקיעה בשלבים מאוחרים, התחלנו להשקיע לפני שנה וחצי בפייבר. אחר כך, במשך שנה לא עשינו אף השקעה כי הרגשנו שלמרות שהחברות שאנחנו רואים מדהימות, השוויים היו כאלה שהרגשנו שלא נוכל להצדיק".

- המשקיעים לא באו אליכם והעירו שאתם גובים מהם דמי ניהול כל חודש ויאללה לעבודה?

שחר: "לא חיכינו שהם יבואו, כי אנחנו בעצמנו כבר הרגשנו לא נוח מול המשקיעים. לקחנו אותם לשיחה ואמרנו, 'תקשיבו, זה מה שאנחנו רואים בשוק היום, אנחנו מאוד אוהבים את מה שאנחנו רואים, הנה חברות שמאוד מעניינות אותנו, אבל אנחנו לא מסתדרים עם השוויים'. המשקיעים אמרו לנו לא להזדרז, ולהשקיע כשאנחנו רואים לנכון".

דינטי: "זה מוכיח שהסבלנות משתלמת. זה עסק לטווח ארוך".

- כמה סבלנות יש למשקיעים? הם הרי משלמים דמי ניהול.

דינטי: "חלק ניכר מאוד מהמשקיעים בקרן שלנו הם family offices. אלה לא מוסדיים גדולים שצריכים לדווח כל שנה ולראות את הכסף עובד בכל תנאי ובכל מחיר. יש לנו Family offices שחלקם עושים השקעות בעצמם, שרבים מהם מייצגים יזמים לשעבר. הם משדרים שיש להם יותר זמן. וחוץ מזה, אתה לא תמיד יודע את הכל עד הסוף. אנחנו לא שמענו מאף אחד טענות, אבל אין ספק שאחרי שדיווחנו על ביצוע השקעות היתה איזה אנחת רווחה. זו הרי קרן ראשונה, אנחנו לא עובדים איתם עשרים שנה ביחד".

- אז זהו, שזו קרן ראשונה אבל אתם בשוק 20 שנה.

שחר: "לא עם המשקיעים האלה".

- לא הבאתם משקיעים מאוורגרין?

דינטי: "בודדים. משקיעים פרטיים באו איתנו, אבל מוסדיים מאוורגרין כמעט אין לנו. אלה היו משקיעים מאוד גדולים ובשבילם קרן ראשונה היא בעייתית מצד אחד, ומצד שני הגודל שלהם לא מאפשר להם להשקיע. יש שם גופים עם מינימום השקעה של 50 מיליון דולר. אז היינו צריכים להתחיל מחדש ולעשות הרבה מאוד עבודת רגליים ולבנות בסיס משקיעים חדשים".

- איך זה לעשות טירונות כזאת?

שחר: "כמו שאמרת. זה קשה ומלחיץ".

דינטי: "מה שהחזיק אותנו זה שאנחנו מאוד מאמינים בנישה הזאת. אני חושב שיש פה מחסור מאוד גדול. מה שהיה קל היה שהמסר עבר. להבדיל מהשקעות מוקדמות שאתה יכול להתווכח לגבי הרבה שאלות קשות בתחום, בהשקעות מאוחרות האתגרים הם קצת אחרים. היינו צריכים להוכיח שיש שוק, אבל מעבר לזה, הפרמטרים הפיננסיים - איך עושים מזה כסף ולמה עכשיו זה נכון - היו קלים למכירה ועזרו לנו להאמין".

"מחיר גבוה יותר"

- מה המתמטיקה? באיזה ערך אתם צריכים להיכנס כדי לעשות כסף?

דינטי: "אנחנו הסתכלנו על האקזיטים הגדולים כאן בישראל ובדקנו את מחיר האקזיט החציוני, והגענו ל-200-400 מיליון דולר".

- רגע, אבל מה החוכמה להסתכל על האקזיטים הגדולים.

שמרי דהן: "אלה החברות שאנחנו מסתכלים עליהן".

- כולם מסתכלים על החברות האלה.

דינטי: "אם אתה מסתכל על חציון של שוק בהיקף רחב יותר, אתה מגיע ל-200 מיליון דולר. לפעמים קצת יותר. אנחנו מחפשים לעשות פי שלושה על הכסף, אז אנחנו צריכים להיכנס בשווי שהוא שליש מהשוויים האלה.

"עכשיו, בהקשר של החברות המצליחות, אתה צודק שכולם מסתכלים עליהן, אבל אנחנו מסתכלים עליהן בשלב מאוחר. בגלל זה המכפיל שאנחנו מחפשים הוא רק פי שלושה. כי היכולת שלך לבחון שהחברה הזאת הולכת להגיע לשווי משמעותי גבוהה הרבה יותר: יש כבר מכירות, יש כבר הנהלה, יש כבר מוצר יציב טכנולוגית. אתה כבר יכול לזהות את התחרות בצורה מאוד ברורה. יכולת החיזוי שלנו גבוהה הרבה יותר מבסיבובים הראשונים, ובגלל זה אנחנו גם משלמים מחיר גבוה יותר".

- הביקוש לחברות כאלה בשלב הזה גבוה יותר?

דינטי: "היית מצפה שאפילו אנג'לים יהיו במקום שיש בו ויזיביליות וההזדמנות היא גבוהה יותר, אבל אתה לא רואה אותם. לקרנות הון סיכון יש בעיה: בקרן של 200-300 מיליון דולר, אם הקרן משקיעה 15 מיליון דולר בחברה ורואה פי שלושה על ההשקעה, זה לא מספיק כדי להגיע להחזרים שהקרן צריכה להראות. אם לקרן אין 'הום ראן' - חברה שתחזיר את מלוא הקרן לפחות - הסיכוי שלה להצליח הוא נמוך. כדי לעשות את ההום ראן הזה הקרן צריכה לעשות הרבה השקעות בשלב מוקדם.

"היא עשויה לעשות השקעה או שתיים בשלבים מאוחרים כדי לגוון, אבל זה לא האזור שלה. אני במודל אחר לגמרי. אני עושה רק שלב מאוחר. אחוז הפגיעות שלי הרבה יותר גבוה. אני לא נוגע בשלבים מוקדמים, לא משחק בהם גם אם תביא לי משהו מדליק שאתה מבטיח לי פי עשרה על הכסף, כי אני יודע מה הסיכון. אני הרבה יותר דומה לקרן פרייבט אקוויטי מבחינת הפרופיל שלי. אני לא יכול לפגוע בשיעור של אחד לחמש או אחד לעשר. אני אכשל אם זה יקרה. אני צריך שמונה מעשר עם תשואה נמוכה יותר. מי שממוקד רק בהשקעות מאוחרות יכול לעשות תשואות יפות, אבל הוא חייב להתמקד. באוורגרין אנחנו מחזיקים 16% מטאבולה של אדם סינגולדה. אם זה יצליח, זה יהיה נהדר".

- ואז תסגרו את קומרה ותחזרו לאוורגרין.

דינטה: (צוחק) "אבל זו חברה אחת מתוך הפורטפוליו. אחת מתוך 15 או 16 חברות. זה ההבדל במודל. מצד שני, אם באוורגרין היינו משקיעים חצי בשלב מוקדם וחצי בשלב מאוחר - יכול להיות שהיינו מפספסים את טאבולה".

- כמה חברות יהיו לכם בקרן?

שחר: "נעשה בין שמונה לעשר השקעות. עשינו שלוש עד עכשיו".

דינטי: "אחד הדברים שאנחנו אוהבים בהשקעות שלנו, הוא שהן חברות שהצליחו להגיע למכירות יפות מאוד בלי להשקיע יותר מדי בשיווק ומכירות, כי זה מראה שני דברים: האחד שיש צורך אמיתי במוצר או בשירות שהן מציעות, והשני, שעוד יש מקום להשקיע בשיווק ומכירות ואלה צפויים להניב תשואה גבוהה".

- בפייבר עשיתם השקעה שנייה. אתם יכולים בכלל לעשות השקעה נוספת בחברות הפורטפוליו שלכם?

שחר: "זה לא במודל. בגדול אנחנו מתכננים לעשות השקעה אחת בחברה".

- בעצם, זה שאתם לא מתכוונים לעשות השקעות המשך מעבר להשקעה הראשונה, זה סיכון משמעותי לאיבוד ערך בסיבובי המשך שמבוססים על pay to play.

שחר: "בסבבים שבהם אנחנו נמצאים, אם אין משבר מאוד גדול בחברה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לא להשתתף בסיבוב הבא ועדיין יהיה בסדר. בטח בחברה בצמיחה".

- זהו, שאף אחד לא מדבר על ראטצ'טים והעדפות למשקיעים ומניות בכורה כשיש עלייה בשווי.

שחר: "כשאתה משקיע בשלבים מוקדמים, אז יש לך הרבה חברות שיעברו הרבה משברים לאורך הדרך, ואתה חייב לשמור לעצמך הרבה רזרבות כדי שתוכל גם לסייע להן וגם לשמור על החלק שלך בהן. כשאתה נכנס לחברה שהיא מצליחה, במומנטום חיובי, אז נכון שגם שם יכולים לקרות דברים לא טובים - אבל הרבה פחות. אז נכון שהיום, בגלל שהשוק משאיר חברות פרטיות לאורך זמן רב יותר, אז יש סיכוי רב יותר לסבבי המשך מכפי שחשבנו פעם, אבל אם סבבי ההמשך הם בשלושה איקס השווי שנכנסנו, אז לא נורא. נידלל קצת. אנחנו פחות רגישים לאחוזי האחזקה שלנו בחברות. אנחנו רוצים לראות החזר".

- זה נשמע כמו התבגרות של אנשי הון סיכון. אז אתם גם מצהירים פחות על זה שאתם עם "הידיים על ההגה" בחברות?

שחר: "אנחנו צנועים בעניין הזה".

- אז תכלס, אין לכם הרבה עבודה!

שחר: "Deal flow הוא חלק משמעותי מהעבודה. העבודה עם חברות משתנה מאוד מחברה לחברה. יש חברות שנהיה מעורבים אם חברה מבקשת, ויש כאלה שלא ופשוט נגיע לישיבות דירקטוריון. זה מאוד תלוי בהנהלת החברה, בצרכים שלה, ביחסים האישיים. אנחנו לא דוחפים את עצמנו".

שמרי דהן: "וחלק מהעניין זה שאנחנו באמת בוחרים צוותים מצוינים שאנחנו מאמינים בהם".

- כולם אומרים את זה.

שמרי דהן: "אני חושבת שכשאתה נכנס בשלב מאוחר כבר יש לך הוכחות משמעותיות לנכונות של זה. כאן הצוות הניהולי כבר עבר כמה שלבים בדרך. כשאנחנו מגיעים לחברות, הצוות שאנחנו רואים הוא כזה שכבר הצליח, הגיע להכנסות, בנה אופרציה. בשלב הזה, הצוות שנמצא היום הוא כזה שיכול לקחת את החברה עד הסוף".

- יש סטטיסטיקה של שיעור ההצלחה של חברות שמכרו ב-10 מיליון דולר?

שחר: "לא. זו שאלה טובה. אבל תחושתית, יש כמה סוגים של חברות שמגיעות לרף הזה. יש כאלה שאנחנו לא מתעניינים בהן, שלא נראה שימשיכו לצמוח במכפילים משמעותיים. הן יכולות להיות חברות טובות שישלמו בסוף דיבידנדים למשקיעים שלהן. אותנו זה לא מעניין. חברות שהגיעו לעשרה מיליון דולר בדרך לצמיחה משמעותית קדימה, אני חושב שרובן המכריע מגיע לאקזיט חיובי. מעטות מאוד מתוכן ממשיכות לצמוח בקצב של סטארט-אפ ונכשלות. הן היוצאות מן הכלל.

"לגבי ההנהלות, יש כאלה שאומרים שהם מחפשים חברות עם מכירות משמעותיות, אבל שצריך להחליף בהן הנהלה. זה מודל מאוד לגיטימי. פורטיסימו, למשל, זה מה שהם עושים. הם לוקחים חברות שמשהו בהן מאוד מעניין אבל שמשהו גם לא עובד, והדבר הראשון שהם עושים זה להחליף הנהלה. אנחנו בקצה השני של הסקאלה. אנחנו מחפשים חברות שאנחנו מאמינים שההנהלות שלהן יכולות להישאר איתן עד הסוף".

דינטי: "אני לא חושב שיש ויכוח שבשלבים שאנחנו משקיעים הסיכון נמוך יותר, ולכן כתוצאה מזה שיעור ההצלחה יהיה גבוה יותר. חוץ מזה, אנחנו מאמינים שאנחנו קבוצה של אנשים עם הרבה ניסיון והיכרות טובה עם השוק המקומי. יש לנו יתרון גדול שאנחנו מכירים את החברות כבר משלב מוקדם, יש לנו תקופת מעקב של בין שנה לחמש-שש שנים עד שחברה מגיעה אלינו. אנחנו רואים את ההתנהלות של החברות, של ההנהלות. אנחנו פוגשים חברות שלא נמצאות בשלב שלנו, כדי לראות מה הם עושים ולראות אם זה יהיה רלוונטי כשהן יגיעו לשלב המאוחר. כתוצאה מכל זה ומהניסיון שלנו, אנחנו צוות שיידע לבחור את החברות היותר טובות. נכון שנותר עדיין לראות אם אני צודק, אבל זה בדיוק ההימור ששמים עלינו".

- כמה חברות יש שמתאימות לאג'נדה שלכם?

שמרי דהן: "יש 150 שאנחנו מכירים אינטימית. כנראה שיש עוד כמה".

- אז בעצם אתם יודעים במי תשקיעו את יתר הכסף שלכם. אם אני סטארט-אפיסט שאתם עוד לא מכירים, זה אומר שאני לא בא לכאן. זה בזבוז זמן.

דינטי: "לא לא. אנחנו לא בטוחים לגמרי במי נשקיע, אבל ברור שיש לנו מאגר של שלושים חברות בערך שאנחנו רואים בהן השקעות פוטנציאליות בעוד שנה מהיום. ככה אנחנו עובדים. אנחנו עוקבים אחרי חברות, רואים את השלבים שלהן, רואים חברות שמוכרות בשלושה-ארבעה מיליון דולר. לפעמים אנחנו נפגשים איתן, לא תמיד. אנחנו יודעים שבשנה הבאה הן רוצות להגיע למכירות של עשרה מיליון דולר. אז נפגשנו, התרשמנו מההנהלה, מהצוות וממה שהחברה עושה, והם יושבים אצלנו ברשימה החמה שנפגוש בעוד שנה. לא בטוח שאני אשקיע. לא בטוח שתהיה לי האופציה להשקיע בכלל".

שחר: "קורה גם ההיפך, וזה בדיוק מה שמוצלח במודל שלנו. כלומר, קורה שאנחנו פוגשים חברות בשלבים יותר מוקדמים שנראות לנו סופר מבטיחות והן מאכזבות ולא מגיעות למקום שציפינו שהן יגיעו".

דינטי: "ואז מחכים שנה לראות אם הן מגיעות, ואז עוד שנה - ואז אתה יודע. מה הסיכוי שתשקיע בשנה השלישית? שאלה טובה, אבל ברור שהאיחור הוא לא אינדיקציה מזהירה בשביל החברה. אבל אולי החליפו את המנכ"ל, אולי השתנו הנסיבות. קשה לדעת".

- חשבתי שזה נורא מסוכן לבוא ולשים את הכסף פעם אחת בתוך חברה. אתם אומרים שאתם מקטינים את הסיכון לאורך זמן.

שחר: "זה אחד היתרונות היחסיים שיש לנו, שאנחנו באים מעולם ההשקעות המוקדמות, ואת כל הדיל פלואו שאנחנו רואים היום ראינו לאורך שנים. את חלק מהיזמים אנחנו מכירים מסבבים קודמים שלהם, אז יש לנו פרספקטיבה עמוקה. כשאתה בא עם קרן אמריקאית שבאה פעם בחצי שנה, אין לך את זה".

"אנחנו לא רוצים להקים קרן של מיליארד דולר"

- אתם חושבים כבר על הקרן הבאה? היא תהיה באותו גדול?

שחר: "אין לנו צורך לגדול כדי לגדול. אנחנו נהנים לעבוד בקרן שהיא בוטיק, קטנה, אינטימית. אין סיבה אמיתית להגדיל קרן חוץ מהרצון לגבות דמי ניהול גבוהים יותר".

- אין סיבה אמיתית להקים קרן הון סיכון חוץ מהרצון להביא טיפה כסף הביתה.

שחר (צוחק): "נכון, אבל אין יתרון לגודל לקרנות, אז השאלה של הגדלה היא רק נגזרת של המוטיבציות הכלכליות של השותפים. זה לא עוזר לך לעשות השקעות טובות יותר או קרן טובה יותר".

- מכיוון שאתם עושים את זה המון שנים, אתם מכירים חברות שיצליחו אבל ייקח להם זהן והן צריכות בינתיים הזרקה של עוד כסף.

שחר: "אנחנו לא קרן קטנה. אנחנו קרן די גדולה בשביל השוק המקומי. אנחנו יכולים לשלוט ברמת הריכוזיות של הפורטפוליו - אם נעשה שמונה או עשר השקעות. אנחנו פחות צריכים פורטפוליו גדול כדי להצליח, בגלל השלב שבו אנחנו משקיעים. אז יכול להיות שהקרן הבאה שלנו תהיה 150 מיליון דולר ולא 100, אבל זה באותו אזור, אנחנו לא רוצים להקים קרן של מיליארד דולר, ואנחנו לא חושבים שיש צורך בקרן כזו בשוק. אני חושב שקרן בגודל שלנו יכולה להיות מאוד מצליחה, ושהיא גם מתאימה לדיל פלואו".

- עד כמה אתם עלולים להיפגע מנפילה בשווקים?

שחר: "כשאנחנו נכנסים לחברות אנחנו רוצים לראות שיש להן אפשרות להיות עצמאיות אם הן רוצות להיות עצמאיות. חברה כמו פייבר יכולה להחליט בכל רגע נתון להקטין קצת את קצב הצמיחה ולהיות רווחית. אז היא פחות רגישה לעיכובים בשוק. אז אם היא צריכה לסחוב עוד שנתיים עד להנפקה ציבורית, אין לה בעיה עם זה".

דינטי: "תראה, אנחנו מושפעים מהשוק, כמובן. אנחנו צריכים להראות אקזיטים וככל שמתארך הזמן לאקזיט אז שיער התשואה הפנימי (IRR) שלנו יורד. ברור שאנחנו מושפעים, אבל אנחנו משתדלים לתכנן את זה בצורה כזו שיש אופק מספיק ארוך- כלומר שלא צריך לגייס כסף בעוד 12 חודשים, למשל - ושיש איזו דרך לרווחיות, שאתה יכול להבין איך החברה הזו יכולה להגיע לעצמאות, ואז אתה פחות מושפע מזה שהשוק בבעיה ושאי אפשר לגייס כסף, להנפיק או למכור את החברה. אבל כמובן שאנחנו לא חסינים לגמרי. אנחנו הרבה פחות חשופים מקרנות שמשקיעות בשלבים מוקדמים, שהחברות שלהן בהגדרה יצטרכו לגייס עוד כסף, אבל אנחנו בשום אופן לא חסינים".

"בהתחלה קיבלנו תשובות שליליות מתשעים אחוז מהאנשים"

- הג'וב שלכם מאתגר. הוא תמיד מלווה בציפייה ובכך שאנשים אחרים צריכים לעשות את העבודה. יש תקופות שפל, ויש את הגיוס של הקרן הבאה, אלוהים ישמור. חוץ מהכסף, זה לא נראה לי אטרקטיבי. זה לא עושה לכם אולקוס?

דינטי: "זה אולי יישמע בנאלי, אבל לא הייתי עושה את זה ויוצא לגייס את הקרן, ולא היינו שורדים, ארז וסיון ואני את השנתיים האלה בדרכים, כשבהתחלה קיבלנו תשובות שליליות מתשעים אחוז מהאנשים, אם לא הייתי אוהב את זה. יש משברים ומחשבות, אבל לא היינו עושים את אם לא היינו נהנים ממה שאנחנו עושים.

"אני אוהב את הטכנולוגיה ולדעת מה קורה בעולם. זה נותן לי המון חשיפה. השוק משתנה לנגד עינינו, ואני נהנה להכיר ולדעת מה קורה בעולם, לא רק מתוך איזה כתבה בעיתון, חוץ מזה, אני מרגיש גם קצת שותף. במידה מסוימת. זה נכון שאני לא זה שמבצע, אבל עדיין אני חלק מהעולם הזה. זה כיף אדיר. לא רק ההצלחה של החברות, אלא להיות שותף לשינוי ולמהפכות, ולראות ולהבין איך זה קורה, מהן ההחלטות שמתקבלות. דווקא רכבת ההרים היא זו שעושה לי את זה. זה לא עושה לי אולקוס, אלא מרגש אותי.

"והדבר הכי מרגש זה לעבוד עם יזמים ומנהלים כאלה. אתה נחשף ופוגש אנשים וחברים חדשים, ברמה מאוד גבוהה. גם אלה שלא מצליחים, והחשיפה לאנשים וההיכרות והעבודה איתם מעשירה אותי, אני מקווה שגם אני מעשיר אותם, במיוחד מהמקום שיש לי הרבה ניסיון. אני לא מתרגש בקלות ולא מתאכזב בקלות. יש לי הרבה תובנות, הרבה ניסיון, זה עובד טוב גם אם אנחנו לא עשרים אחוז מהחברה, אנשים באים להתייעץ, לשאול, לשמוע".

שמרי-דהן: "יש בעסק הזה המון אנרגיות וריגושים שאני לא יודעת אם יש במקצועות אחרים. ביום אחד אתה יכול לפגוש חמישה-שישה אנשים שונים, וכל אחד עם הזווית שלו, השינויים שלו, החברה שהוא עושה. אין דברים כאלה".

שחר: "זה הג'וב הכי טוב בעולם. אין דברים כאלה. אנחנו יושבים עם יזמים שהם אנשים סופר איכותיים שעושים דברים מדהימים, בונים חברות מאפס, אנחנו מגיעים בשלבים שאנחנו כבר יודעים שהם עושים משהו, זה כבר לא רק חלומות וכלב. אנחנו נכנסים לחברות, נכנסים לדירקטוריונים, בונים איתם את העסק קדימה. זה לא קלישאה. זה הג'וב הכי טוב שיש".

 הפורטפוליו של קומרה