מתי הבדואים יתחילו לשלם ארנונה כמו כל אזרחי ישראל?

שיעור גביית הארנונה הוא נמוך במגזר הערבי בכלל, וביישובים הבדואים בפרט. אבל במקרה של המועצה האזורית אבו בסמה בנגב, המועצה מעולם לא גבתה ארנונה מהעסקים ומהתושבים ב-11 מיישובי המועצה, שבהם מתגוררים כ-50 אלף תושבים - למרות התערבות בג"ץ בעניין.

על פי נתוני הלמ"ס, כ-50% בממוצע מתקציבן השנתי של עיירות הפיתוח בנגב הסתמך על תקציבי ממשלה, וברשויות הבדואיות בנגב היווה התקציב הממשלתי כ-80% מההכנסות. במועצה אזורית אבו בסמה, שהוקמה בשנת 2003, היווה הסיוע הממשלתי 98.2% מתקציביה לשנת 2011. המועצה נתמכת בתקציבי ממשלה בסך קרוב ל-180 מיליון שקל בכל שנה.

מבקר המדינה מתאר בדוח לשנת 2011 כיצד שנה אחר שנה, חרף תקציבים גבוהים של הממשלה, מציגה המועצה גירעון של מיליוני שקלים, וציין כי המועצה כלל לא התאמצה להגדיל הכנסות עצמיות.

"נמצא כי המועצה אינה מחייבת את התושבים בארנונה בעד שטחי מגורים, אינה מנהלת מערך חייבים וגבייה ואין ברשותה נתונים בדבר שטחי הבניינים והנכסים בתחום שיפוטה. בשנת 2008 גבתה המועצה ארנונה בסך 1.63 מיליון שקל, וב-2009 גבתה ארנונה בסך 1.98 מיליון שקל. את רובה גבתה בעד מחצבה שבשטח שיפוטה ואת היתרה בעד מתקנים שונים", ציין המבקר.

בדוח המבקר צוין כי "המועצה מסרה בתשובתה למבקר המדינה, כי היא קיבלה ממשרד הפנים תקציב מיוחד לקידום ביצועו של סקר נכסים ביישובי המועצה, שיאפשר, בין השאר, את גביית הארנונה".

המבקר המליץ "לפעול לכך שביצוע הסקר יושלם בהקדם, לשם הסדרת גביית המסים והאגרות והגדלת הכנסותיה העצמיות, שכן הגבייה המצומצמת פוגעת ביכולתה לספק שירותים בסיסיים".

קשה לערוך סקרים

בשלהי 2012 פוצלה מועצת אבו בסמה לשתי מועצות אזוריות: נווה מדבר ואל-קאסום. עמותת רגבים פנתה למשרד הפנים על מנת שיפעל לאכוף את המלצות המבקר, והמשרד השיב במאי 2013 כי "כידוע, 11 היישובים של המועצות הם בעלי מאפיינים ייחודיים שיש בהם כדי להקשות ולעכב הליכים, לרבות קשיים באיתור וזיהוי תושבים", ציין הממונה על מחוז דרום במשרד. הוא גם הדגיש כי עד לסוף שנת 2013 ייקבעו המנגנונים, התקציב ושילוב המערכות, "לשם השתת ארנונה על תושבי המועצות כבר בשנת 2014".

חרף ההתחייבות, ב-2014 טרם בוצע סקר הנכסים, ולא נשלחו שומות ארנונה לתושבים.

עמותת רגבים הגישה עתירה לבג"ץ נגד המועצה ונגד משרד הפנים באמצעות עו"ד עמיר פישר, ובה ציינה כי "הפיכת המועצה לאקס טריטוריה פוגעת בבסיס עליו עומד הליך ההסדרה".

בתגובת המועצה לעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד חן אביטן, צייינה המועצה כי היא מעולם לא התנגדה לביצוע סקר נכסים בתחום שיפוטה, שהרי גביית ארנונה רק תביא להגדלת הכנסותיה. עם זאת, נבצר מהמועצה לקדם את הסקר מסיבות שונות, ביניהן היעדר תקציב לביצוע סקר נכסים מלא והיעדר כתובת לחלק ניכר מהאוכלוסיה, בהם תושבי הפזורה הבדואית.

עוד צוין בתגובת המועצה, כי לשם הסדרה כוללת של הארנונה קיים צורך בהסדרה של מערך ההתיישבות לרבות הבנייה הבלתי חוקית בשטח, איתור בעלי הנכסים והסדרה כוללת של מערך התשתיות, שאינן קיימות במרבית שטחי המועצה.

בינואר השנה קבעו שופטי בג"ץ כי עד סוף פברואר 2016 יישלחו הודעות שומה ותשלום לנכסים העסקיים הפועלים בתחומי המועצות, ועד סוף חודש מארס יגישו המועצות לו"ז לביצוע סקר נכסים למגורים.

אלא שלאחרונה הודיעה המועצה לבג"ץ כי בשל תקציב מוגבל לביצוע סקר הנכסים, החליטו המועצות למקד את הסקר בנכסים עסקיים קיימים המניבים לבעליהם הכנסה וקיימת הצדקה כלכלית לחייבם בארנונה. עוד ציינו שתי המועצות, כי מיפוי הנכסים היה מורכב בשל היעדר כתובת מדוייקת עם רחוב ומספר בית. "לדאבון הלב, משימת זיהוי המחזיק ביישובי המועצות אינה פשוטה, שכן בעלי הנכסים מסרבים לשתף פעולה ומסרבים להזדהות בשמם או למסור מידע אודות כתובתם למשלוח השומה". זאת, למרות שעל חלק מהנכסים המסחריים והעסקיים ניתן לזהות בבירור שם ומספר טלפון.

אווירת חשדנות

במסגרת האיתור אותרו במועצה האזורית נווה מדבר 51 עסקים אולם המועצה הצליחה לשלוח שומות רק לשלושה מהם. מתוך 49 עסקים במועצה האזורית אל קאסום, לא הצליחה המועצה לשלוח שומה לאף אחד מהעסקים. לטענתה, היא פועלת להעברת השומות במסירה אישית.

באשר להרחבת סקר נכסי המגורים, המועצות מעדכנות את בג"ץ כי הן סבורות "שטרם בשלה העת למשלוח שומות לנכסי המגורים", משום שבחלק ניכר מאותם יישובים חסרות תשתיות בסיסיות כמו ביוב, חשמל, כבישים, מדרכות, והיקף השירותים שמקבלים התושבים הוא מינימלי ביותר.

עוד ציינו כי הן סבורות שעם התקדמות בניית ישובי הקבע, הסרת אווירת החשדנות בין בעלי הנכס למועצות ויציאתם של התושבם ממעמד של עברייני תכנון ובנייה למעמד של תושבים בעלי נכסים, הרחבת השירותים לתושבים וכו', ניתן ומוצדק יהיה לקדם הרחבה של סקר הנכסים גם למגורים.

"לשלם כמו כל אזרח"

בתגובה להודעה של מועצת אבו סאמה לבג"ץ, מסר רכז מחוז הדרום בתנועת רגבים עמיחי יוגב כי "ההתנערות של המועצות מחובתן הבסיסית, והאמירה האומללה ש'טרם בשלה השעה' לגבות ארנונה מהתושבים מלמדת על חוסר הרצון להתמודד עם האוכלוסייה הבדואית. המועצות עושות הכל כדי לא 'להרגיז' את התושבים. התושבים ובעלי העסקים במועצה צריכים לשלם מסים ולכבד את חוקי המדינה כמו כל אזרח. העובדה שבמשך יותר מעשור לאחר הקמת המועצה לא הוקמה תשתית לגביית ארנונה לא מתקבלת על הדעת, בפרט לאחר הנחיה של ביהמ"ש העליון".

מתנועת זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל ישראל נמסר: "״לצערנו זה ניסיון נוסף להסתכל על האוכלוסייה הבדואית במבט צר הלוקח בחשבון חובות תוך התעלמות מוחלטת ממדיניות ההזנחה המכוונת ורבת השנים. הבדואים אינם סרבני ארנונה, אלא שהמדינה היא זו שמסרבת בעקביות לספק את צורכיהם הבסיסים כמו נגישות למים, לחשמל ושאר תשתיות חיוניות. קצת אבסורדי שאותו בג״ץ אשר פטר את המדינה מחובתה להגן על אזרחיה ופסל בקשתם להקצות מיגוניות מפני טילים חוזר לדבר על חובות כאשר התושבים הם אלו שנושאים במחיר. חובת האזרחים לשלם מסים קשורה קשר הדוק ובל ינתק לחובתה של המדינה לספק שירותים".

מעמותת סיכוי נמסר: "האזרחים הבדואים משלמים ארנונה בשיעורים גדלים והולכים, בעיקר ברשויות המקומיות הוותיקות שיש להן הנהגה מקומית חזקה ומבוססת, למשל העיר חורה שבה אחוז הגביה הוא 78% - כמו הממוצע בציבור היהודי. מחקר של עמותת סיכוי ומרכז אינג'אז מ-2014 קבע חד-משמעית כי הטענה שמצבן הכלכלי הקשה של הרשויות הערביות הוא תוצאה של אי גביית ארנונה מתושבים היא טענת שווא והאשמת הקורבן. הפער העיקרי בין רשויות חזקות וחלשות בהכנסות מארנונה נובע מהקצאת הארנונה המשולמת מתקציב המדינה (למשל עבור מפעלי ים המלח) ומאזורי תעשייה ותעסוקה. דווקא הישובים העניים ביותר, היישובים הערבים, מופלים עד היום בחלוקה של כספי הארנונה הממשלתית והארנונה על אזורי תעשייה הנחוצים להם כאוויר לנשימה. במקום זה עמותת רגבים מפנה אצבע מאשימה אל הקורבן".