"כנופיית הגנבים" תחליט

לפני 23 שנה התבקשו הברזיליאנים להחליט איזו שיטת ממשל הם רוצים. למרבה פליאתם ניתנה להם הבחירה לא רק בין שיטה נשיאותית לשיטה פרלמנטרית, אלא גם האופציה לחזור ולכונן את הקיסרות. אחרון קיסרי ברזיל, פדרו השני, הופל בהפיכה צבאית ב-1889. צאצאיו הוסיפו לעמוד בראש שני בתי מלוכה יריבים.

המלוכנים טענו, שרק כתר יעניק יציבות לברזיל הענקית ורבת-הגוונים. פוליטיקאים וגנרלים יוסיפו לעולל לה מה שעוללו זה מאה שנה: הפיכות, קנוניות, שחיתות, אלימות, רדיפות.

זה היה רעיון מעניין, אבל משונה בפרוש המאה ה-21. רק 13% הצביעו לטובת הקיסרות.

שני שלישים של המצביעים העדיפו משטר נשיאותי על פני פרלמנטרי. ארצות היבשת מעולם לא נטו למשטרים פרלמנטריים. סיבה היסטורית הייתה שמלחמת העצמאות שלהן התחוללה ברבע השני של המאה ה-19, כאשר רפובליקה נשיאותית נחשבה החלופה היחידה למלוכה אבסולוטית. עדיין לא נבט הרעיון שנשיא יהיה רק ראש מדינה סמלי, וסמכויות הביצוע יימסרו לידי פרלמנט.

נשיאים כמו התאימו יותר למזג הפוליטי של היבשת. מנהיגים חזקים הבטיחו סדר. אבל נשיאים חזקים נטו להיות חזקים מדי, והם כמעט תמיד רצו להישאר מעבר להגבלות הזמן על כהונותיהם. במשך דורות, הדרך היחידה להחליף שלטון הייתה באמצעות הפיכה צבאית או מלחמת אזרחים.

המלך אל הגרדום

לברזיל יש אולי השבוע סיבה להתחרט על העדפות 1993. אילו היה לה משטר פרלמנטרי, האופוזיציה הייתה קוראת להצבעת אי-אמון, והעניין העומד על הפרק היה מוכרע במהירות, מבלי לקרוע את המרקם החברתי לגזרים, ומבלי להעמיד בני משפחה וידידים אלה נגד אלה.

היום (א') עומד בית הנבחרים של ברזיל להצביע על המלצה להעמיד את הנשיאה דילמה רוסף (Dilma Rousef) למשפט הסנאט בעוון זיוף התקציב.

הדחת רוסף היא תהליך ארוך ומכאיב, המייסר את ברזיל ומאיים על מוסדותיה. בעיני תומכיה, זה ניסיון 'הפיכה' נגד רצונו הדמוקרטי של העם (בבחירות של 2014). איש אינו עומד להתיז את ראשה, אבל האסוציאציות הן בדיוק אלה: מלך הנגרר אל משפט הפרלמנט על מנת להישלח אל הגרדום.

שלושה מיליארד דולר

הההצבעה, שתוצאותיה עדיין לא נודעו בזמן הכתיבה, מביאה משבר לאומי עצום ממדים אל שיאו. הוא פרץ לפני שנתיים, כאשר התחילו להתחוור ממדי השחיתות בצמרת הפוליטית. הכול תחבו את ידיהם אל תוך הקופה העמוקה של חברת הנפט הלאומית Petrobras, וגנבו מכל הבא ליד.

ספק אם הייתה אי פעם שערורייה כה גדולה באיזושהי מדינה דמוקרטית. שלושה מיליארד דולר העשירו את חשבונות הבנק של פוליטיקאים מכל המפלגות.

הגילויים האלה, הבאים על רקע של שקיעה כלכלית דרמטית, אולי לא היו מרעידים את אמות הספים אלמלא התברר שאוכלי הקורצה לא היו שוחרים רגילים של טובות הנאה, נטולי אתיקה ומוסר.

גם הפועלים גנבו

השערורייה היכתה ללא רחם במפלגת השלטון, ה-PT, או "מפלגת הפועלים", שמקורותיה הם בשמאל הרדיקלי (שהתמתן והתאזן). בראשה עמד פועל כפיים לשעבר, לולה דה סילבה, שההשכלה הפורמלית שלו הביאה אותו אל סוף כיתה ג'.

לולה נבחר לנשיא ב-2002, וניצח על תהליך של שינוי חברתי וכלכלי. מיליונים נחלצו ממעגל העוני. אבל הצלחותיו היו בראש ובראשונה תוצאה של גאות מחזורית במחירי חומרי הגלם, שעליהם פרנסתה של ברזיל. הגאות הסתיימה, וכלכלת ברזיל שותתת דם ואינפלציה.

עוזרתו הנאמנה ובת-טיפוחיו של לולה, דילמה רוסף, ותיקה הירואית של המאבק נגד המשטר הצבאי לפני 45 שנה, ירשה אותו ב-2010. עלייתה השלימה תנועה מרשימה של הגלגל הפוליטי. ארץ שהייתה לפנים ריאקציונית ומוקצה מחמת מיאוס נעשתה הפרוגרסיבית ביותר ביבשת, אם לא בעולם כולו.

זה הסתיים לפני שנתיים. מאסרו של מנהיג המפלגה בסנאט, על יסוד הקלטה חשאית של שיחת טלפון, הניב מבול של גילויים מסמרי-שיער. שוטרים נקשו יום אחד על דלת ביתו של לולה עצמו, והובילוהו לחקירה בתחנת משטרה. הוא, אפילו הוא, חשוד שנטל טובות הנאה. רוסף עשתה ניסיון שקוף להגן עליו מפני החקירה: היא מינתה אותו לראש הסגל שלה. על פי החוק, רק בית המשפט העליון מוסמך לחקור חברי קבינט. אבל בית המשפט העליון הוא שהשעה את המינוי.

נגד רוסף אין בינתיים חשדות של שחיתות אישית. היא, בניגוד כמעט לכל פוליטיקאי אחר, לא גנבה. היא רק מואשמת בזיוף: העלמת הגירעון בתקציב באמצעות שימוש שלא כדין בכספי בנקים בשליטת המדינה.

הקונגרס כמזבח

למפלגת הפועלים מעולם לא היה רוב בקונגרס. היא הייתה תלויה מלכתחילה בקואליציה רבת-מרכיבים, שכללה מפלגות מרכז וימין. היא גם נאלצה למנות פוליטיקאי של מרכז-ימין לסגן הנשיא. הוא יירש את רוסף אם היא תישלח למשפט הסנאט. עצם המשפט יביא להשעייתה, עוד לפני הרשעתה.

אבל סגן הנשיא עצמו עשוי לעמוד למשפט הסנאט בעוון שחיתות. יושב ראש הבית התחתון של הקונגרס ומנהיג הסנאט עומדים למשפטים נפרדים. הקונגרס כולו הפך למזבח ענקי, שבקרנותיו נאחזים מאות פוליטיקאים. החוק מגן על חברי הקונגרס ועל חברי הקבינט כמעט מפני כל סוג של חקירה ושל משפט. סטטיסטיקה מראה, כי חשדות פליליים תלויים ועומדים נגד 60% מכל 594 חברי הקונגרס, משוחד ועד רצח. "כנופיית גנבים", קוראים תומכי הנשיאה לאלה העומדים לחרוץ את דינה.

המשבר מקטב חברה, שקרעיה התחילו להתאחות בעשור שעבר, בימי נשיאותו של לולה. ביטוי סמלי לקרעים המתחדשים הוא חומה, שהוצבה בחזית הקונגרס, כדי להפריד הרמטית את תומכי הממשלה ממתנגדיה. המדיה החברתית מרחיבה את הקרעים. מסופר על רופאים המסרבים לקבל חולים בגלל דעותיהם הפוליטיות, ועל הטרדות אלימות של נשים הלובשות שמלות בצבע הלא-נכון.

היחיד היכול להעלות את ברזיל באש

יש משהו ברפובליקה הברזיליאנית המזכיר את ימיה האחרונים של הרפובליקה הרומאית, לפני 2000 שנה. האנלוגיה, אגב, אינה שלי. התביעה החוקרת היא שהעניקה את השם "מבצע קטילינה" לפעולת ביעור השחיתות שלה. קטילינה היה סנאטור רומאי, שקשר נגד הרפובליקה. הנשיא לשעבר לולה הוסיף מטאפורות רומאיות. "אני היחיד היכול להעלות את ברזיל באש", הוא אמר, "אבל אני לא אעשה מעשה נירון", הלוא הוא הקיסר הרביעי של רומא.

משבר מערכתי היסטורי מאיים על הדמוקרטיה הרביעית בגודלה בעולם (הודו, ארה"ב ואינדונזיה גדולות ממנה), שנחשבה עד זה לא כבר לסיפור ההצלחה הכלכלי הגדול ביותר בעולם המתפתח. לא ראינו עדיין קלחת כזאת, שבה עומד על הכוונת דור שלם של פוליטיקאים, בלי קשר לזהותם הרעיונית. אם היו אי פעם סיבות לרחוש אי-אמון לעצם התהליך הדמוקרטי, הפוליטיקאים של ברזיל מספקים אותן בשפע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny