"לעשות שימוש בטכנולוגיה כדי לצמצם פערים - ולא ליצור אותם"

"הגעתי לזה באופן מקרי לגמרי. יד הגורל, אם תרצו", מספר ד"ר ג'ון שול על פעילותו ההתנדבותית בתחום הנדסת פרוטזות לילדים, שסוחפת מעצבים, מהנדסים ורופאים בכל העולם. "יום אחד ראיתי וידאו ביו-טיוב על נגר בדרום אפריקה שידו נקטעה. הוא איתר דרך האינטרנט בובנאי (בונה בובות) שגר בכלל בוושינגטון סטייט, ויחד הם עבדו לייצר בזול ובמהירות פרוטזה של יד שמתאימה לאותו נגר. נפעמתי מהסיפור משום שאני, כחוקר במרכז החדשנות ברוצ'סטר בניו יורק, ניסיתי באותו זמן לייצר מוצר דומה אבל בדרך המסורתית, כחברה עם פטנט - ונכשלתי. התרשמתי מכך שהטוקבקים ביו-טיוב היו נלהבים. מי שמכיר קצת את י-טיוב יודע שבדרך כלל ההערות על סרטונים בכל תחום הן אכזריות עד כדי גועליות - אך לא הפעם".

החזון של שול, שאותו ניסה תחילה לממש בצורה המסורתית של הקמת סטארט-אפ ואחר כך באמצעות מאמץ ההמונים ההתנדבותי, היה לפתח פרוטזות זולות ומתאימות לילדים. "הילדים אינם זכאים ברוב המדינות למימון של פרוטזה בדרגה רפואית. גם למערכת וגם למשפחה עצמה אין טעם להשקיע בכך כי הילדים כל הזמן גדלים ופרוטזה רפואית טובה עולה כמה עשרות אלפי דולרים. ממילא ילדים אינם אוהבים את הפרוטזות הללו ואינם לובשים אותן. זה כבד, זה לא יפה וזה גורם להם להרגיש נכים. עוד אופציה שמוצעת לילדים היום היא קרס, ממש כמו קפטן הוק מפיטר פן. את זה הם בוודאי שלא אוהבים.

"כשילד לא משתמש בפרוטזה הוא ישתמש פחות ביד ובהדרגה השריר והעצם יתנוונו, כך שבגיל מבוגר יהיה קשה יותר להתרגל להשתמש בפרוטזה של מבוגרים והרוב אכן יוותרו על כך".

יד של סופרמן

הפתרון החלופי שהגה שול הוא ייצור של פרוטזת פלסטיק בהדפסת תלת-ממד, בעלת פונקציונליות מוגבלת לעומת המוצר הרפואי, אך כזו שבכל זאת מאפשרת לילדים לאחוז בחפצים ולהרים אותם גם ביד המוגבלת. זאת ועוד, הידיים החדשות הן "מגניבות" - אין שום ניסיון לדמות אותן ליד אמיתית, אלא הן זוהרות, בעלות מראה ביוני ויכולות להיות ממותגות בסמלים ובצבעים של גיבורי על. "הילדים האחרים מקנאים ביד המיוחדת ומסתבר שזה מאוד חשוב לפסיכולוגיה של המשתמש", אומר שול. עוד מטרה הייתה לתת את המוצר בחינם או בתשלום סמלי, כיוון שכאמור, סלי הבריאות למיניהם אינם מממנים אותו.

לאחר שצפה בסרטון ביו-טיוב, העלה שול הערה משל עצמו ושאל מי מסכים לעזור לו בייצור של פרוטזה זולה ומגניבה לילדים, ומי ירצה לרכוש יד כזו. למחרת היו כבר שבעה מגיבים, ותוך שלושה ימים - 70 מגיבים.

וכך, באופן לא צפוי אך מבורך, צמח הרעיון של שול לרשת בינלאומית של מתנדבים ונסיינים הכוללת היום כ-8,000 מתנדבים ששותפים לא רק לעשייה אלא גם לתהליך החשיבה כיצד ניתן לעזור. מעל לאלף ידיים כבר הודפסו והופצו על ידי הארגון שנקרא e-nable, כשהמתנדבים גם תורמים את הגישה למדפסות התלת-ממד ואת עלות החומרים - כ-30 דולר ליחידה.

"פגשתי אנשים נהדרים - אנשי הנדסה ואנשי עיצוב ואנשים שאוהבים אנשים וגם אנשים שלא אוהבים אנשים - אבל בכל זאת רוצים לעזור. ומאז אני נוסע בכל העולם. הייתי במצרים, בירדן ובעזה, וכמובן בישראל. בחיפה יש לנו קבוצת מתנדבים מאוד תוססת".

ד"ר יואב מדן מוביל את המאמץ החיפאי תחת עמותת Haifa3D, שלה מגוון פעילויות בתחום של הנגשת טכנולוגיית הדפסת התלת-ממד לציבור הרחב. העמותה אומצה על ידי תלתן - המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית בחיפה, אשר גם אירחה הרצאה של ד"ר שול בנושא. הצוות החיפאי תרם מאוד בפיתוח היכולות של היד, במסגרת מגבלות התקציב.

שול הוזמן לארץ על ידי ארנון זמיר, מייסד ומנכ"ל הסניף הישראלי של ארגון TOM הבינלאומי, אשר מחפש פתרונות טכנולוגיים למענה על צרכים של בעלי מוגבלויות, וגם עורך אירועי מייקרים בנושא. "הזמנו את ג'ון כדי לקדם את המסר שכל אדם (גם עם ידע טכנולוגי מועט) יכול לייצר פתרונות לאנשים עם צרכים מיוחדים ובעלות נמוכה. נקודת המוצא של שנינו היא שיש לעשות שימוש בטכנולוגיה על מנת לצמצם פערים ולא ליצור אותם. אני מקווה שכמה שיותר אנשים ייקחו חלק בפעילות שלנו ויהיו מעורבים בתיקון העולם באמצעות הטכנולוגיה", אומר זמיר.

כעת שוקל שול להרחיב את הפעילות גם לתחומים נוספים. "מסתבר שקבוצות מתנדבים המתרקמות באינטרנט בפורמט של 'התנדבות המונים', כמו מימון המונים, יכולות לענות על צרכים שלא הממשלה, לא המגזר הפרטי ולא המגזר השלישי הקלאסי יכולים לענות עליהם".