"ההתיישבות החקלאית מחד וערי הפיתוח מאידך היו קרובים מאוד לליבו של השר אריאל שרון המנוח, ששימש באותה עת כשר הבינוי והשיכון וכיו"ר מועצת מקרקעי ישראל. תמיכתו של השר שרון הייתה חיונית להגשמת הרעיון של שיתוף-פעולה ביון ישוב עירוני לקיבוצים שכנים, שנועד להתחדשות העירונית בראש-העין... השר שרון נהג להתייעץ עמי מעת לעת בעניינים אלה, ומכאן היכרותי איתו... השר שרון גילה עניין ותמיכה נלהבת במודל שהצגתי בפניו בעניינם של ראש-העין והקיבוצים (גבעת השלושה והחורשים). מדי פעם, כשנפגשנו, גילה השר שרון עניין מה עלה בגורל המיזם" - כך נאמר בתצהיר שעליו חתם עו"ד שרגא בירן, לקראת שלב העדויות במסגרת תביעה מיוחדת במינה שיזם בירן נגד רשות מקרקעי ישראל, עיריית ראש-העין והחברה הכלכלית לראש-העין.
מדובר בתביעה משנת 2013 שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, לשכר-טרחה נטען בגובה של כ-60 מיליון שקל, שלו זכאים - כנטען - עו"ד בירן ושותפו למשרד לשעבר, עו"ד גדעון חתוכה.
לטענת השניים, הם זכאים לשכר-טרחה בגלל שינוי עמדות בגופי התכנון והמקרקעין כלפי יוזמת נדל"ן שלהם - בניגוד להבטחות שלטוניות מחייבות שניתנו להם, לטענתם, לממש את יוזמותיהם לבנייה בהיקף רחב למגורים ונדל"ן מניב. עורכי הדין בירן וחתוכה צמצמו את התביעה הכספית ל-32 מיליון שקל, לצורכי אגרה.
יחסים מיוחדים
קטעים אלה ונוספים בתצהיר של בירן מאמתים את מה שהיה ידוע למעטים בלבד, על היחסים המיוחדים ששררו בין בירן לבין שרון בתחילת שנות ה-90, כאשר מועצת מקרקעי ישראל קיבלה סידרה של החלטות המעניקות לקיבוצים ולמושבים זכויות מפליגות בקרקעות חקלאיות בעת שינוי ייעוד. בחלק מהחלטות אלה יעץ עו"ד בירן לשרון, כפי שהוא מאמת בתצהירו.
בירן, יש לציין, עשה את עיקר הונו מפרויקטים על קרקע חקלאית אותם הוביל, כמו למשל פארק ההיי-טק במחלף גהה על אדמות מושב כפר מל"ל, שם יש למשפחת שרון נחלה חקלאית, קיבוץ רמת רחל וזכויות בקרקעות גליל ים.
בירן גזר את שכר-טרחתו כאחוזים משווי הפרויקטים אותם הצליח להביא לידי מימוש. סדרת ההחלטות לפיצוי החקלאים, שלפיהן נגזר שכרו של בירן, בוטלו מאוחר יותר בהחלטה המפורסמת בעניין הקשת הדמוקרטית, בפסק הדין בו נעשה לראשונה שימוש במושג "צדק חלוקתי".
התביעה של עו"ד בירן הוגשה למעשה באמצעות עו"ד אלי זהר, בהסדר מיוחד בין השניים: עו"ד זהר משמש כנאמן מטעם "המכון לרפורמות מבניות", שהיא חברה לתועלת הציבור אותה הקים בירן, לכאורה לצורכי קידום רפורמות.
בירן מסר בתצהיר: "בטרם הגשת התביעה המחיתי את זכויותיי בתביעה זו - ככל שייפסק לטובתי במסגרת התביעה - ל'מכון לרפורמות מבניות', ומיניתי את עו"ד אלי זהר כנאמן להגשת תביעה זו".
16 שנה ללא שכר
לאורך כל כתב התביעה מפורטת בהרחבה פעילותם של עורכי הדין ממשרדו של בירן לקידום תוכניות הבנייה השאפתניות, שבגינן נתבע שכר-הטרחה.
התביעה מפרטת כיצד מתחילת שנות ה-90, עם בחירתו של ראש עיריית ראש-העין הקודם, יגאל יוסף, לתפקידו, נוצר הקשר בין עו"ד חתוכה, תושב ראש-העין, לבין יוסף. ראש העיר מתואר כפוליטיקאי מלא אמביציות אך ככזה שנדרש לעזרתם של בעלי ניסיון בתחום התכנון והבנייה. כאן, מתארת התביעה, נכנס לתמונה משרדו של בירן.
בפתח התביעה נכתב כי "עורכי הדין ממשרד ש. בירן ושות' התבקשו על-ידי העירייה להעמיד את כישוריהם, מומחיותם ועבודתם להקמת מיזם עצום-ממדים. באותה העת היה עו"ד חתוכה שותף במשרד בירן ושות'. עבודתו של עו"ד חתוכה בקשר למיזם נעשתה ביחד עם עו"ד בירן בעבור ולטובת העירייה, מכוח הסכם, ולטובת רשות מקרקעי ישראל, שהתעשרה שלא כדין מעבודתם רבת-השנים של עורכי הדין".
עוד מציינת התביעה כי "כל הפעילות והעבודה נעשתה על-ידי עו"ד חתוכה, ובהנחייתו ותחת שרביטו של עו"ד בירן, שעמד בראש השותפות של משרד ש. בירן. במשך כ-16 שנים עשו עורכי הדין מלאכתם נאמנה, במסירות ובמקצועיות ללא קבלת תמורה, אשר נועדה להיות משולמת בסוף הדרך".
במחלוקת העיקרית - שאלת הזכאות לשכר-הטרחה - טוען עו"ד זהר, התובע-הנאמן, המיוצג באמצעות עורכי הדין בעז בן-צור ושלמה שפיר, כי יש לשלם ל"מכון לרפורמות מבניות" ולעו"ד חתוכה 32 מיליון שקל בגין שכר-הטרחה שהגיע למשרד בירן, בשל מחדלי העירייה ורשות מקרקעי ישראל כביכול שהביאו להכשלת הפרויקט.
בתגובה טוענות העירייה והחברה הכלכלית שלה - המיוצגות בידי עו"ד יוסי בנקל - כי מדובר בניסיון לשנות את הסכם שכר-הטרחה, לאחר שהתברר כי לא יניב כספים בשל כישלון הפרויקט - כישלון עליו מצרה לטענתה גם העירייה; רשות מקרקעי ישראל טוענת, באמצעות עו"ד גלי ברהב-מיארה, כי ממילא לא הייתה צד להסכם שכר-הטרחה מול משרדו של בירן.
בהיעדר התייחסות מפורטת לשאלת הסיבה להמחאת זכויותיו של משרד בירן ושות' ל"מכון לרפורמות מבניות", נותר לקורא את כתב התביעה לתמוה מה הטעם במהלך? ב"מכון לרפורמות מבניות" רשומים 7 בעלי מניות בעלי חלקים שווים, ביניהם בירן עצמו. גם בין יתר בעלי המניות אנשים שניתן לזהות כמקורביו של בירן, כמו זוגתו, מיכל טמקין. כתובת המכון - ברקוביץ 4 בתל-אביב, ככתובת משרד שרגא בירן; מספר הטלפון אף הוא זהה. שיחה עם מנכ"ל המכון, אלי גרשנקרוין, מעלה כי עד לפניית "גלובס" לא שמע על קיומה של התביעה.
גם הנאמנות של עו"ד זהר נראית בלתי שגרתית ובלתי מוסברת. אחת מתוצאות הנאמנות הזו היא יצירת חיץ נוסף בין זהות התובעים לבין מי שנראה כבעל זכות התביעה הטבעי - משרדו של עורך הדין ואשף הפשרות הקרקע (שחיבר ספר ששמו "בשבחי האופורטוניזם), שרגא בירן.
מה שכן מוסבר בתביעה הוא כי עו"ד זהר לקח על עצמו לשמש נאמן למטרה המוגדרת (המצומצמת) של הגשת התביעה, וכי זהר "סייע בעבר לעו"ד בירן בפעילותו הציבורית, והוא מזדהה עמה אידיאולוגית".
ההרחקה לכאורה בין מי שפעל ליצירת הזכויות הנטענות בתביעה - משרד שרגא בירן ושות' - לבין כספי הזכייה (ככל שיהיו כאלה בתביעה), בהחלט תסקרן אדם אחד - שותפו לשעבר של בירן למשרד, עו"ד צדקיהו הרמולין. האחרון פרש ממשרדו של בירן לפני כ-11 שנים, ומאז הוא מנהל מערכה משפטית מתישה, במסגרתה הוא תובע את חלקו בנכסי המשרד.
עו"ד בירן הכחיש בתחילה כי ההסכם שלו עם הרמולין כלל שותפות במובנה המלא. בירן הסביר כי לשיטתו, להרמולין הייתה זכות לקבל בשיעור אחוזי מרווחי המשרד כל עבד בו, אך אין לו חלק בשותפות עצמה ובנכסיה, ולכן אין לפצותו על חלק כלשהו בנכסי השותפות עם "פירוק החבילה".
השופט מגן אלטוביה הכריע כבר ב-2009 לטובת הרמולין בסוגיה הזו, וקבע כי הרמולין היה שותף, ולפיכך הוא זכאי ל-19% מנכסי משרד שרגא בירן ושות'. מ-2009 ועד היום מתקוטטים בירן והרמולין על הגדרתה של השותפות, נכסיה ושוויה, וזאת בפני מומחים שמינה השופט אלטוביה להכריע בסוגיה הסבוכה הזו.
ככל שתהיה זכייה בתביעה בנוגע למיזם שנכשל, והרמולין יטען כי הוא זכאי לחלק ממנה - נראה שהוא יצטרך לחצות שתי משוכות משפטיות יתרות בדרכו לקבלת חלקו ב"שלל". המשוכה הראשונה היא נאמנותו של עו"ד זהר, והשנייה היא זו של "המכון לרפורמות מבניות". זאת, כמובן אם עו"ד הרמולין לא יבקש להצטרף להליך התביעה בקונסטלציה זו או אחרת, עוד לפני סיומה.
"שרגא בירן מקדיש את עיקר זמנו להתנדבות, פועל למען דיור בר-השגה"
אספקט מעניין נוסף בתביעת "המכון לרפורמות מבניות" נוגע להצגתו של בעל השליטה במכון, עו"ד שרגא בירן, כאדם הפועל ממניעים אידיאליסטיים. בכתב התביעה בירן מצטייר כמעין שליח ציבור הפועל בהתנדבות לקידום תוכניות בנייה, בין היתר למען דיור בר-השגה. לא פחות.
"המכון לרפורמות מבניות נוסד על-ידי עו"ד בירן אשר עומד בראשו", מפרטת התביעה. "בשנים האחרונות מקדיש עו"ד בירן את עיקר זמנו ומרצו בהתנדבות, על-חשבונו, לפעילות ציבורית, בכל הקשור בהתחדשות עירונית, דיור בר-השגה ורפורמות בתחום הליכי התכנון והבנייה - נושאים בהם רכש במהלך השנים מומחיות מוכחת".
התיאור "החברתי" הזה של בירן עשוי לקומם כמה מנושי רשת מגה הקורסת. זאת, לנוכח טענות קשות שעלו במסגרת תיק הקפאת ההליכים של מגה, נגד בירן וקבוצת אלון, החברה האם של מגה, שהוא מבעלי השליטה בה.
מעבר לתספורת שצפויה לנושי מגה, עלו בתיק טענות קשות מצד הנאמנים לרשת מגה כי קבוצת אלון גבתה שכירות מופרזת בגין סניפים שהחזיקה חברה אחות של הרשת. זאת, לאחר מהלך שספג ביקורת קשה, במסגרתו הופרדו נכסי הנדל"ן מהרשת, והועברו לחברה נפרדת בקבוצה, שהשכירה את הנכסים למגה. כמו כן נטענו טענות כנגד בעלי השליטה על משיכת דיבידנדים "מפוקפקת" ובלתי אחראית מהחברה, שתרמה את חלקה למצבה העגום של הרשת.
התביעה מפרטת כי במכון לרפורמות מבניות, "אותו הקים וייסד עו"ד בירן, לצורך קידום ומימוש מטרות ציבוריות הנמצאות בראש סדר העדיפויות החברתי והכלכלי בישראל", עובדים מומחים רבים לתכנון ולבנייה, שאת שכרם מממן בירן בנדיבות.
תגובה: "בירן בחר להמחות את זכויותיו בתביעה - מטעמים פילנתרופיים"
עו"ד בעז בן-צור, המייצג את עו"ד גדעון חתוכה ו"המכון לרפורמות מבניות" של עו"ד שרגא בירן, מסר: "בשנים האחרונות שרגא בירן מקדיש חלק ניכר מזמנו ומרצו, בהתנדבות, לפעילות ציבורית בכל הקשור לרפורמות בתחום הליכי התכנון ונושאים חברתיים וכלכליים נוספים שנמצאים כיום בראש סדר היום החברתי והכלכלי בישראל. פעילות זאת נעשית על רקע החשיבות הרבה שבירן רואה בקידום תהליכים, ולנוכח ניסיונו הרב בנושאים אלה. לצורך זה הוקם עוד בשנת 2010 'המכון לרפורמות מבניות'.
"מדובר במכון מחקר בלתי תלוי ועצמאי, הפועל בישראל כחברה לתועלת הציבור ללא מטרות רווח. המכון הוכר ככזה על-ידי הרשויות. מטרות המכון הן, בין היתר, לקדם רפורמות מבניות ולפרסם מחקרי מדיניות בתחום הכלכלי-חברתי. במסגרת זאת עורך המכון מחקרים בנושאים שונים ומעסיק חוקרים ומומחים בעריכת מחקרים השוואתיים. המכון מעסיק - באופן קבוע ומזה שנים - 4-5 חוקרים במשרה מלאה.
"יובהר כי הזכויות בגינן התביעה הוגשה שייכות לעו"ד בירן ושותפו בעבר, עו"ד חתוכה, ולהם בלבד, מכוח עמל רב שהשקיעו עבור הנתבעות. משכך, רשאי היה בירן להמחות את זכויותיו בתביעה. בירן בחר להמחות את זכויותיו בתביעה - מטעמים פילנתרופיים - למכון לרפורמות מבניות, ולשם כך נוצרה הנאמנות עם עו"ד אלי זהר.
"יודגש כי אין כל קשר בין הנאמנות לבין 'מאבק' כלשהו בין שרגא בירן לבין שותף למשרד. יובהר כי כל ניסיון להציג את הדברים אחרת חוטא למציאות, ואין בו יותר מניסיון להטיל רבב במיזם מבורך".
כתבות
ני"ע
