האם ישראל, קפריסין ויוון יכולות לשתף פעולה בתחום האנרגיה?

מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור, נפגש היום בירושלים עם מקביליו בקפריסין ויוון. זאת על מנת לדון בשיתופי פעולה אפשריים בתחומי האנרגיה בין שלוש המדינות. מדובר במפגש המשך למפגש שהתקיים לפני שלושה חודשים בניקוסיה בירת קפריסין. בין הסוגיות שנידונו ניתן למנות את פוטנציאל הגז הטבעי במזרח התיכון ואפשרויות הייצוא מהמאגרים בישראל וקפריסין, צינור הגז הטבעי ליוון, אנרגיה מתחדשת, תחליפי דלק, שילוב גז טבעי בתחבורה והנחת כבל החשמל בין ישראל לאירופה.

בין ישראל וקפריסין קיימים יחסי אהבה שנאה בכל הקשור לגז טבעי. בשתי המדינות, נזכיר, התגלו מאגרי גז שעל מנת לפתח אותם צריכות השותפות במאגרים לחתום על חוזי ייצוא. כך יצא, ששתי המדינות מתחרות בניהן על ייצוא גז למצרים. הן אמנם מדברות על בניית תשתית משותפת לייצוא גז, אך לפי שעה מדובר באופציה מורכבת מדי.

מעבר לזה, בעוד שישראל יכולה למנוע מאפרודיטה בקפריסין לייצא גז למצרים, קפריסין יכולה למנוע מלווייתן בישראל לייצא גז לטורקיה. נסביר, כי ישראל דורשת מקפריסין להשתתף בהליך אישור הפיתוח של מאגר אפרודיטה בנימוק שחלק מהמאגר גולש לשטחה. בינתיים מסרבת ישראל לחתום על הסכם Unitization בין המדינות, שאמור להסדיר את פיתוחם של מאגרי גז ונפט משותפים לשתי המדינות, מה שכמובן מעכב את פיתוח המאגר. ספק אם ישראל לא מעכבת את החתימה על מנת שלא לאפשר לדלק ונובל לייצא גז מקפריסין למצרים לפני שהוא מיוצא מישראל . קפריסין מצידה לא מאשרת העברת צינור גז מישראל לטורקיה שעובר בשטח המים הכלכליים שלה.

עוד דיברו המדינות על אופציית ייצוא גז מישראל וקפריסין ליוון. יחד עם זאת צינור מישראל ליוון יהיה באורך של לפחות 1,100 ק"מ במים עמוקים של עד 3,000 מטר, כך שמדובר באופציה יקרה ומורכבת מעין כמוה. מעבר לזה, יוון צורכת כמות קטנה מאד של גז (כ-2.7 BCM בשנה) כך שהצינור כלל אינו כלכלי. על מנת שהגז יוכל להגיע משם לשוק הקרוב הכלכלי הבא, כמו למשל לאיטליה (70 BCM בשנה), יש צורך לסלול עוד כ- 600 ק"מ של צינור שמתוכו 100 ק"מ מתחת לים האדריאטי. בקיצור, אופציה זו אינה באמת אופציה.

בכל הקשור לחשמל, דנו הצדדים על העברת כבל חשמל תת ימי בין שלוש המדינות. מדובר בפרויקט שמשרד האנרגיה מעריך את עלותו בכ-1.5 מיליון אירו. על פי התכנית, הכבל יונח בחדרה ויגיע עד לוסיליקוס שבקפריסין, משם לכרתים ולאתונה. במשרד האנרגיה מקווים שהכבל יגדיל את הביטחון האנרגטי של ישראל ויאפשר בעתיד גם מכירה וקנייה של חשמל בין המדינות. בנובמבר 2014 הסכים האיחוד האירופי לממן 1.32 מיליון אירו לטובת בדיקות היתכנות הפרויקט.

יחד עם זאת, גם פרויקט זה הוא כמעט בלתי אפשרי. ההוכחה לכך היא כי מזכר הכוונות להנחת הכבל נחתם בדיוק לפני ארבע שנים, במארס 2012, ומאז דבר לא קרה. נסביר, כי פריסת כבל תת ימי באורך 1,520 ק"מ (329 ק"מ בין ישראל לקפריסין, 879 ק"מ בין קפריסין לכרתים, ו-310 ק"מ בין כרתים לאתונה) בהספק 2,000 מגה-וואט היא מורכבת וכרוכה בהרבה הפסדי חשמל בדרך.

מרידור מסר היום, כי "שיתוף הפעולה בין שלוש המדינות מהווה מהלך אסטרטגי במשקי האנרגיה, שישפיע הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. מיקומה הגיאוגרפי של ישראל מחייב אותה לשמר ולחזק את הקשר עם שכנותיה מעבר לים, על מנת ליצור פלטפורמה חדשה של מקצועיות וניסיון משותפים".