סודות באדמה: השמחה עם גילוי המנהרה בעוטף עזה מוקדמת

בצה"ל ובמערכת הביטחון תולים תקוות במערכת הטכנולוגית שפרוסה לאורך חלקים מגבול רצועת עזה. אף שהיא הובילה לראשונה, לפני שבועות אחדים לגילוי של מנהרת תקיפה שחפר חמאס לכיוון ישראל - שם עדיין לא ממהרים לחגוג ולהכריז על הג'וקר החדש שיענה לאיום התת-קרקעי מעזה שנחשף בהיקפו הגדול ובאימתנותו במהלך מבצע צוק איתן לפני פחות משנתיים. צריך להתאזר בעוד סבלנות.

את הפיתוח של המערכת הסודית, שפרטים רבים אודותיה אסורים לפרסום, הובילו חברות ביטחוניות בראשות אלביט מערכות, ביחד עם המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת) והמכון הגיאופיסי. היא מתבססת על חיישנים וחושפת פעילות שרוחשת מתחת לפני האדמה בגבולות עזה, יש די בשביל להסיק שמשהו רע קורה מתחת לעיניים של כולנו ושצריך לפעול.

המנהרה שהתגלתה בזכות המערכת החדשה נחפרה מדרום הרצועה לכיוון שטח ישראל, כיוון כללי מול היישובים כרם שלום, סופה וחולית וחצתה את גדר הגבול בכמה עשרות מטרים. ביחס לעשרות המנהרות שחשפו כוחות ההנדסה של צה"ל בצוק איתן ועוד לפניו, היא עמוקה יותר - כ-30 מטר. היא דופנה בבטון, לאורכה נמצאו חללי לחימה והסתעפויות. על פי הערכות, היא נועדה לשמש את חמאס ביום פקודה ויתכן מאוד שיש עוד כאלה, שכבר נחפרו או עדיין נחפרות, ביטוי להיערכות הנמרצת של יחידת המנהרות של חמאס לקראת המלחמה הבאה עם ישראל. ההיערכות הזאת, הפכה את חפירת המנהרות לאחד הענפים המשגשגים של עזה.

על פי הערכות של גורמי מודיעין, חמאס חופר כל הזמן לכיוון ישראל, זה גם פרק נוסף במפעל החיים המדמם של ראש הזרוע הצבאית של הארגון, ובעל שבע הנשמות מוחמד דף. המטרה: להשתלט על יישובים ישראליים הסמוכים לעזה, לטבוח, לחטוף חייל או חיילים, בדומה למתקפה שנעשתה גם היא באמצעות מנהרה בקיץ 2006 ליד כרם שלום ובה נחטף החייל גלעד שליט.

לקצר את העבודה הסיזיפית

ההתרעה שסיפקה המערכת החדשה במקרה של המנהרה בדרום הרצועה מיקדה את כוחות ההנדסה של צה"ל: היא אפשרה להם לדעת איפה לקדוח ובאיזו נקודה להתחיל ולחפש את התוואי שלה. למעשה, נתונים כאלה מקצרים משמעותית את משך העבודה - הסיזיפית והמסוכנת ממילא, שנעשית באזור לחימה כשהכוחות חשופים כל העת לסכנת פגיעה.

ועדיין, בכירי מערכת הביטחון מתאפקים במתן הצהרות על מציאת המענה החד משמעי לאחד האיומים הביטחוניים המבעיתים והמתפתחים שמתחת לגבולות ישראל.

למרות שחשיפת המנהרה באמצעי החדש היא צעד גדול לכיוון הנכון, עוד מוקדם לצאת במחולות ולהצהיר באופן אחראי הצהרות נוסח "כיפת הברזל התת-קרקעית בידינו". כשבעזה המוטיבציה לחפור לכיוון ישראל נמצאת בשמים - סביר מאוד להניח שלא ירחק היום שבו מערכת החיישנים החדשה תידרש "לשחק אותה" שוב. לא מן הנמנע שזה גם יקרה מתישהו בקרוב.

המערכת החדשה עוד עתידה להתפתח ולהשתפר, ככל שייעשה בה שימוש מבצעי. טיפול בלקחים שיופקו מנקודות תורפה שעשויות להתגלות בה, יהפוך אותה למערכת יעילה וברמת אמינות גבוהה עוד יותר. גם בין הרמה והאיכות של ביצועי הסוללה הראשונה של מערכת כיפת ברזל, לאלה של הגרסאות העדכניות של מערכת היירוט מפני רקטות - קיים פער משמעותי. כמו במקרה של כיפת ברזל, כשחמאס מנסה לאתגר את מערכת היירוט ולחשוף בה חולשות - כך עתיד להתקיים במקרה של המערכת הטכנולוגית לגילוי מנהרות.

מבחן המציאות הפך את כיפת ברזל למה שהיא, תוך שהיא מעמידה תשובה מוחצת לאיום הרקטות קצרות הטווח המופנות בגזרות השונות לעבר ישראל. באותו מבחן תצטרך מעתה לעמוד גם המערכת הסודית לגילוי מנהרות. אם תעמוד בה, מפתחיה יזכו ובצדק רב בתהילת עולם, תושבי ישראל יזכו לביטחון שהם ראויים לו וחמאס - ימשיך לשבור את הראש בחיפוש אחר הבטן האמצעי או הדרך החדשים להכות בבטן הרכה של ישראל.

לא רק בישראל נושאים עיניים בתקווה לעבר מה שנראה כפריצת דרך טכנולוגית מהמעלה הראשונה. איום של מנהרות, בין אם לצרכי הברחה ובין אם לצרכי לחימה, הוא כאב ראש רציני וישן של עוד מדינות וגופי ביטחון בעולם. דרום קוריאה למשל: מתחת לשטח המפורז שמפריד בין שתי הקוריאות נחשפו בעשורים האחרונים מנהרות ארוכות ורחבות שנחצבו ונקדחו בעמל רב בסלע כדי לשמש את הצפון ביום פקודה. על פי הערכות, ביום פקודה כזה, הצפון התכוון לשלח דרך אותן מנהרות אלפי לוחמים מיומנים שינסו להשתלט על בירת הדרום סיאול.

אחרי צוק איתן, למראה הצילומים של מחבלים שעולים מתוך האדמה, אורבים ופוגעים בכוחות צה"ל ותחושת חוסר האונים של תושבי עוטף עזה ש"הדביקו" בחששם גם את תושבי ישראל לאורך הגבול עם לבנון - מערכת הביטחון חיפשה במדינות רבות את הישועה. מה שהיא מצאה, זה שגם במדינות מתקדמות שוברים את הראש כבר שנים בחיפוש אחר המענה שיחשוף את מה שקורה מתחת לעיניים של כולם.

עוד הרבה לפני צוק איתן, ולאורך כל השנים האחרונות, זרמו למערכת הביטחון הצעות לפתרון איום המנהרות. רבות מהן היו של אזרחים טובים, שסברו שיש להם ביד את הג'וקר המיוחל שיביא את מכת המחץ לאיום המתרחב של חמאס. חלקן היו הזויות, מי יותר מי פחות. בכיר במערכת הביטחון סיפר על אחת מהן, שדיברה על "הרתחת הקרקע" במרחב שבין עזה לבין הגבול עם ישראל. הצעה אחרת היתה לחפור תעלת מים שתקיף את הרצועה ותגרום לקריסת כל מנהרה שמכוונת לעבר ישראל. מצרים, שפתחה אף היא במלחמה למען מיגור מנהרות הברחה עזתיות הציפה את הפתחים שלהן ברפיח המצרית במי ים. באלתורים תעשה לך מלחמה.

הדבר הבא: ליירט פצמ"רים

התסכול של חמאס מאחוזי היירוט הגבוהים של רקטות ששוגרו לעבר ישראל באמצעות כיפת ברזל, הוביל בסבבי הלחימה האחרונים בעזה, ובייתר שאת במבצע צוק איתן, להרחבת הירי מצדו של פצצות מרגמה לעבר ישראל.

כיפת ברזל, לפחות באופן הפריסה הנוכחי של הסוללות שלה, לא מעמידה מענה לאיום הפצמ"רים שהופנה לעבר היישובים ולעבר ריכוזים של כוחות צה"ל. בינתיים אופן ההתמודדות עם האיום הקטלני הוא התרעה של שניות טרם ההתפוצצויות וריצה למקומות מחסה כמו מרחבים מוגנים.

חברות ישראליות, כמו רפאל מערכות לחימה שפתחה את כיפת ברזל, שוקדות על פיתוח עתידי של מערכת ליירוט פצמ"רים באמצעות קרני לייזר. ולא רק הישראליים מחפשים מענה טכנולוגי לאיום הפצמ"רים: בשנים האחרונות מובילה ענקית הנשק האמריקאית לוקהיד מרטין תוכנית לפיתוח של מערכת ליירוט פצצות מרגמה באמצעות טיל יירוט מיניאטורי.

לפני כשבוע וחצי החברה עשתה במערכת, שעדיין נמצאת בשלבי פיתוח, הדגמה ראשונית ובמהלכה שוגר הטיל המיירט ממשגר רב-משימתי. השיגור נועד לבחון את כושר התמרון ואת היכולות של הטיל הזעיר, שאורכו 61 ס"מ ומשקלו 2.2 קילו. מחירו של טיל מיירט אחד מוערך בשלב זה בכ-20 אלף דולר. ניסוי יירוט שבו כוון הטיל המיירט לעבר מטרה - עדיין לא נעשה.

התוכנית של לוקהיד מרטין היא להעמיד בעתיד לכוחות הצבא האמריקאים מערכת יעילה שתדע להתמודד עם מגוון רחב של איומים: מפצמ"רים בטווח הקצר ועד טילי שיוט, רקטות, כלי טייס בלתי מאוישים, פגזי ארטילריה ועוד. בלשכות הבכירים בקריה בתל אביב מכירים את מספר הטלפון של לוקהיד מרטין.