השמאל נגד הפלסטינים

"זינוק חד במספר הנערים הפלסטינים שכלואים בישראל" - זו הידיעה ש"הארץ" מצא לנכון לפתוח עמה את גיליונו היום (א'). מבחינה מקצועית, ידיעה כזו שוות ערך לידיעה כמו "השמש זרחה היום מהמזרח". והארץ בעצמו, בתוך הידיעה, מסביר גם למה זה המצב. "זאת בעקבות גל הטרור האחרון שבו מעורבים צעירים רבים". כלומר, גם הארץ מבין שכאשר השמש זורחת זה מכיוון מזרח. וברור שכאשר צעירים רבים מבצעים פשעים, מתרבה מספרם בבתי הכלא. אז על מה הכותרת (הראשית)?!

מחיר המסכנות

הארץ כבר מזמן איבד את היכולת לנהוג על פי אמות מידה עיתונאיות מקצועיות כאשר מדובר בפלסטינים. חשוב לו להביא לקוראים את המסכנות שלהם, גם במחיר האמינות המקצועית של העיתון. זה הזכיר לי את דבריו של עורך הדין היהודי-אמריקאי אלן דרשוביץ. במפגש עם סטודנטים התלוננה אחת התלמידות שמיליוני פליטים חיים כבר עשרות שנים בעוני, ונסמכים על תרומות. למה זה כך, שאל דרשוביץ, והשיב: מכיוון שבמקום לבנות לעצמם מדינה, במקום לפעול למען קידומם ורווחתם, הם מסתובבים בעולם עם מפתחות הבתים שהיו להם לפני כמה עשרות שנים. "צאו מזה", קרא דרשוביץ. "גם ליהודים יש אינספור מפתחות כאלה מגרמניה, פולין, ליטא, רוסיה וגם עירק, מצרים וכיוצא באלה. אבל אנחנו, היהודים, החלטנו שבמקום לחיות את העבר, נבנה את העתיד".

בומרנג מוסרי

מה זה קשור לכותרת בהארץ? ובכן, זה קשור לכל אלה שברוב מוסריותם ושמאלניותם לא מפסיקים לומר לערבים בכלל, ולפלסטינים בפרט: אתם באמת מסכנים, אתם קורבנות, נורא מה שישראל הכובשת עושה לכם. כאילו שחיי הפלסטינים היו שונים, או טובים יותר, לפני 1967, כאשר לא היו כבושים. וגם אז לא עשו הפלסטינים דבר כדי לבנות את עצמם על יסודות בריאים, כפי שעשו היהודים.

אנשים הרואים עצמם כאבירי זכויות הפלסטינים אינם מבינים שכאשר הם מאשרים לפלסטינים שהם דפוקים - הם מעודדים אותם להנציח את תחושת המסכנות, ולמעשה מצדיקים את מנטליות ה"שב ואל תעשה" שלהם, או ה"הרוג ואל תעשה", ותמיד "תתלונן ותאשים אחרים במחדליך". זה הרבה יותר קל מלעשות, מלשכוח את מה שהיה ולתכנן את מה שיהיה. ולבנות, וללמוד, ולחנך למדעים - ולא לסכינים.

לא רק נתניהו

בכך שהם מעודדים את המסכנות וההתקרבנות של הפלסטינים, מרחיקים אנשי השמאל את הסיכוי לשלום. לא יוכלו להתקיים יחסים של שלום אמת כאשר צד אחד מתחזק ומתפתח כל הזמן, בה בעת שהצד השני בעיקר מתפלל ומתלונן. לא הייתי רוצה לקחת מאנשים את הכיף להתנגח בנתניהו, אבל בעניין זה הבעיה היא לא רק אצלו, אלא בעיקר אצל אלה המחנכים צעירים לרצוח ולמלא את בתי הסוהר שלנו.