העימות הבא?

אחד משיאי העימות בין קרנית פלוג למשה כחלון נחוג בתחילת חודש זה, עת הגישה את הדוח השנתי של בנק ישראל ופגעה לו (במקרה? בכוונה?) בשתי הנקודות הכי רגישות וחשופות שלו. בעוד שהוא מזהה עצמו כשר חברתי, זה שבא במיוחד לתיקון מחדלי החברה, היא אמרה לנשיא המדינה: "הממשלה אינה מתערבת מספיק באי-השוויון. התוצאה היא אחד משיעורי האי-שוויון הגבוהים בעולם, ושיעור עוני שאינו מצליח להצטמצם". ובעוד שהוא רואה עצמו כפותר האולטימטיבי של בעיית מחירי הדיור, היא אמרה: "תוכנית הדיור של משה כחלון תתרום תרומה קטנה בלבד להגדלת ההיצע".

ימים ספורים אחרי הוא ענה לה, גם במקומות הרגישים - בחישובים ובדחיפה שלה להעלאות מסים. וכך אמר: "כשנכנסתי לתפקיד בנק ישראל אמרו שלא אצליח להעביר תקציב בלי להעלות מסים ב-8 מיליארד שקל. אני קיבלתי החלטה שלא להעלות מסים ואז חטפתי ביקורת. הנגידה אמרה שהגירעון יהיה 3.5 מיליארד שקל, היום יש עודף גבייה של 2.2 מיליארד. כלומר, הנגידה טעתה ב-15 מיליארד שקל...".

מאז שנכנס לתפקיד הם מתעמתים. אפשר שלא הרבה יותר מנגידים ושרי אוצר לפניהם - אבל העימותים ביניהם יותר קולניים, יותר ססגוניים (בעיקר בגללו) והרבה יותר פוגעניים. הוא בא כדי לזעזע את המערכת הבנקאית, היא פה כדי לשמור עליה; הוא מדבר צרכנות, היא חולמת יציבות; הוא רוצה להפוך, היא רוצה לתקן קצת, פה ושם; הוא רוצה לפתוח כאן שוק אשראי תחרותי ומרווחים זולים, היא חוששת מזעזוע בבנקים ופריצת סכרים של אשראי; הוא סומך על עמישראל שרובו יידע לקחת מה שהוא יכול להחזיר, היא מבוהלת מהרעיון שכולם ירוצו לקחת עוד ועוד ומי יודע מה יקרה אז; הוא מדבר על פתיחות ציבורית, היא על סיכונים מערכתיים; הוא על רווחה אישית, היא על משבר פיננסי נוסח 2008.

הפגישות ביניהם מנומסות, מתקיימות בלשכתו (הפרוטוקול קובע שהנגיד/ה באים לשר האוצר). הוא נחמד ומפרגן, היא מאופקת וקרירה. כניסתה של חדוה בר לפיקוח על הבנקים ריככה את חדות החרבות בין השניים. בר, המקורבת מאוד לפלוג, מקיימת איתו את מרבית הפגישות בעניין ועדת שטרום, חברות כרטיסי האשראי, הקמת רשות לפיקוח פיננסי, מינוי מפקח/ת פיננסי וסמכויותיו.

התיקון לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות הוא עוד אחד מתחומי המחלוקת. בנק ישראל מאמין בתקרה גבוהה, כחלון וח"כ אלי כהן ממפלגתו בתקרה נמוכה. בבנק ישראל טוענים כי תקרה גבוהה תעודד פתיחת פעילויות אשראי, וכך תקום לה התחרות שלה משתוקקים. אבל יש האומרים שבנק ישראל כל-כך מבוהל מתנופת לקיחת אשראי צרכני, שהוא מנסה לעצור אותו באמצעות תקרת ריבית גבוהה.

עכשיו הגענו לעוד בעיה: ההסדר המתגבש בין הכנסת ומשרד האוצר, בידיעת משרד המשפטים בראשות איילת שקד, מבקש לקבוע סמכות חוקית למפקח/ת הפיננסי, שבוא יבואו, לשנות/לקבוע את תקרת הריבית בעתיד - גם לחוץ-בנקאי וגם לבנקאי. לבנקים! שהם המהות המרכזית של הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל. בקיצור מישהו שמונע מפוביות יכול לחשוש שכחלון רוצה לקחת את הכוח הבנקאי ממש מהידיים של פלוג.

יעבור? לא יעבור? תסכים? היא תוותר? הוא יוותר?