מה נשתנה? לא הרבה

הרפורמה הממוחזרת של כחלון

לפני הפסח התכנסו שוב, כמו בכל ממשלה בעשורים האחרונים, בכירי אוצר, אנרגיה, הסתדרות וחברת החשמל. שוב דיברו על רפורמה (למה התקיים האירוע במשרדי קצא"א בתל-אביב? כי כך הולך הזרזיר אצל העורב. שני תאגידים ממשלתיים, עתירי חברים, שהפקרות, בזבוז ויוהרה שורים בהם). שוב הוקמו צוותי עבודה, שוב הועמדו בראשם בכירים שישחקו עסוקים.

הם שוב יגייסו יועצים ומומחים (חברים שלהם?), שוב ייסעו לסיורי לימוד חובקי-עולם, ושוב, עוד כמה חודשים, יבואו בהמלצה: הציבור יעביר לחברת החשמל מיליארדי שקלים, "פיצוי" לכל עובד על הסכמתו לרפורמה ולשחרור בכבוד של אלפי עובדים שאין עבורם עבודה (משכורות ותנאים - כן).

בתמורה יבטיחו החשמלאים שבעוד כמה שנים יסכימו אולי לשקול שינוי מבני כולל הפרדת תחנות הכוח לחברות-בנות, שאולי יירשמו למסחר. זה בתנאי כמובן שהממשלה תצמצם את גידול חלקן של תחנות הכוח הפרטיות. זה מזכיר, שוב, את הרפורמה בנמלי הים (שבוצעה בשנים 2005-2006), שהאוצר כינה אז "החשובה ביותר והגדולה ביותר בתולדות המדינה".

בשם "הרפורמה" ההיא הלבין האוצר את כל חריגות השכר לדורותיהן ואץ לשלם כסף מזומן לאלפי עובדים (העלות נכון להיום מוערכת ביותר מ-8 מיליארד שקל). כך הפכה רשות הנמלים ל-4 חברות ממשלתיות, עתירות מינויים, מנהלים, דירקטורים, חברים, יועצים ופקידים ועשור אחרי: אין תחרות בין הנמלים, עוצמת איום הוועדים לא נחלשה, תפוקות הנמלים נותרו חלשות, והנפקת האג"ח לכל נמל שתוכננה ל-2010 התפוגגה.

מה כן קרה? נמל אילת הקטן נמכר. בלית-ברירה התרחבה פעילות מספנות ישראל הפרטית, והוחלט על הקמת שני נמלי ים פרטיים.

אז למה לא לקצר את התהליכים גם בחשמל באמצעות יו"ר חשמל פרטי ובעיקר אלטרנטיבי, עד שחברת החשמל תפסיק להיות הדינוזאור הקשיש המאיים?

האמונה התמוהה של חדוה בר

"אני מאמינה למשל שתחילת השימוש בתעודת זהות בנקאית תהיה כלי אדיר לשיפור תהליכים, ואני גם מתכוונת לאפשר תעודת זהות בנקאית שתעבור בצורה דיגיטלית, כך שהלקוח יוכל להגיד 'קחו ת.ז שלי מבנק איקס, ובוא נראה אם תציעו לי משהו טוב יותר בבנק אחר'", מתמוגגת ומבטיחה (היא לא מפסיקה להבטיח מרגע שנכנסה...) המפקחת על הבנקים, חדוה בר ("דה מרקר", 21.4).

נתייחס כאן רק לתעודת הזהות הבנקאית המקוצרת (כי יש גם הרבה יותר ארוכה), שזה כמה עמודים וחלקים. המסמך (שנעים לקבל אותו באופן פרטי) כולל הכול מכול: פרטי חשבון, בעלים, מורשים, נכסים, התחייבויות, יתרות עו"ש, חריגה, מסגרות אשראי, פיקדונות, תיקי ניירות ערך, יתרה חודשית, הכנסות, מקורות נוספים להכנסות ועוד.

אז הנה שאלה: האם באמת יימצא מי שיבחר להעביר, ביד או בדיגיטל, את כל הנתונים הכספיים הכי אישיים והכי פרטיים שלו ושל משפחתו לאיזשהם בנקאים עלומי-שם, רק כדי לנסות ולקוות שמישהו יציע לו "משהו טוב יותר"? על זה עבד בנק ישראל 3 שנים מלאות.

הפיתוי המתוחכם של רגב

שרת התרבות מירי רגב, שבעקבות דוח מבקר המדינה המתקרב הקימה ועדה לבחינת מעמד הבימה כתיאטרון הלאומי, שוקלת להפוך אותו לתאגיד סטטוטורי. זה אומר: תקצוב ממשלתי שוטף, בטוח ושנתי לגוף עתיר גירעונות, משברים וקשיים, שאליו מוזרמים היום כ-20.6 מיליון שקל בשנה. יש גם אפשרות שבמקביל לתקציב יהיו דרישות והתערבות מ"בעל המאה", שלא תמיד יהיה מ"אנשי שלומנו" המועדפים, יהיו אשר יהיו, שמאל או ימין.

מה יעדיפו אנשי התיאטרון? מה יגידו בבוא העת ראשי הבימה מנהליה ושחקניה, לשרה הפרובוקטיבית שבעצם מעמידה אותם על צוק גבוה ושואלת: מה אתם רוצים חמודים, עצמאות בלי כסף או כסף גדול בלי עצמאות?

stella-k@globes.co.il