מאוסטריה עד פנסילבניה

המחשבה שאוסטריה תראה לנו את העתיד מעבירה חלחלה אינסטינקטיבית. סוף-סוף, היא הראתה לנו את העתיד עוד בסוף המאה ה-19, כאשר ליברליזם מתיישן פינה בה את מקומו הפוליטי ללאומנות אנטישמית ושונאת זרים. קרל לואגר, ראש העיר של וינה, העניק השראה גם להרצל, גם להיטלר: הוא שיכנע את הראשון שאין עוד מקום ליהודים באירופה, ושיכנע את השני בצורך להבטיח שאמנם לא יהיה להם מקום.

ב-40 השנה האחרונות, אוסטריה מפלרטטת מפעם לפעם עם ימין קיצוני, או קיצוני מאוד. מפלגות של הימין הקיצוני עשו בה חיל, והשתתפו בממשלות קואליציה, אפילו בהנהגת סוציאל דמוקרטים. אוסטריה בחרה לנשיא בשנות ה-80 את קורט ולדהיים, מזכ״ל האו״ם לשעבר, גם לאחר שהתברר כי היה קצין אס.אס, והשתתף בפשעים נגד אוכלוסיה אזרחית (ביוגוסלביה).

השבוע נחל מועמד של הימין הקיצוני ניצחון גדול בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות. אמנם נשיא אוסטריה אינו רב סמכויות מנשיא ישראל, אבל האוסטרים מתעקשים לבחור אותו בבחירות ישירות וכלליות. המנצח, נורברט הופר, לא נבחר. הוא קיבל 35%, ויתמודד בסיבוב השני נגד מועמד שמאל. אם השמאל והימין המתון יעשו יד אחת נגדו, הוא יפסיד.

אבל 35% הם פי שניים ממה שקיבלה מפלגתו בבחירות לפרלמנט, לפני שנתיים וחצי. הם גם הרבה יותר ממה שקיבלה כל אחת משתי המפלגות הגדולות, השותפות בקואליציה רחבה. אם מפלגתו של הופר תחזור על ההשג הזה בבחירות לפרלמנט בעוד שנתיים, היא עשויה לעמוד בראש הממשלה הבאה.

מה הפלא שהימין הקיצוני בכל אירופה קם על רגליו להריע לחברים האוסטרים. אמנם מגוחך ואבסורדי הוא עצם הרעיון של שותפות רב-לאומית וחוצה-גבולות בין מפלגות, השונאות זרים ורוצות לבנות חומות. אבל קיצונים מפאריס ומברלין, מאמסטרדם ומלונדון, מייחלים לגל ״פטריוטי״ באירופה, שיפסיק הגירה וגם ישים קץ לאחדות אירופה.

להיבלם מבעוד מועד

35 האחוזים של נופר זהים פחות או יותר לשיעורי התמיכה בדונלד טראמפ בכל אחת מן המדינות, שהצביעו בשלושת החודשים האחרונים בבחירות המקדימות האין-סופיות בארה"ב. מלכתחילה היה ברור למדי, שאם יופיע מועמד חלופי (לעורך: חלופי) כבד-משקל בתוך המפלגה הרפובליקאית, וכל האחרים ינשרו, טראמפ יוכל להיבלם מבעוד מועד. המועד הוא השבוע השלישי של יולי, שבו תיאסף ועידת המפלגה בקליוולנד, כדי למנות את מועמדה לנשיאות.

המירוץ הרפובליקאי היה כה צפוף, והטוענים לנשיאות היו כל-כך מאוהבים בעצמם ובסיכוייהם, עד שהגיזום הטבעי לא התרחש. החלופיים המיוחלים נשרו בזה אחר זה, עד שנשארו רק שניים, הסנאטור טד קרוז מטקסס, ימני דתי ושנוא על רוב עמיתיו, והמושל ג׳ון קייסיק מאוהיו. קרוז מסתמך בעיקר על קולותיהם של נוצרים אוונגליסטים, המספיקים להנחיל לו ניצחונות פה ושם, אבל אינם מספיקים לבלום את טראמפ. קייסיק הוא עכשיו המועמד המתון, המדבר אל לבם של עירונים משכילים. אבל הוא ניצח רק במדינה אחת, מדינתו, אוהיו.

הסכמה לא-לבבית

בתחילת השבוע הגיעו קרוז וקייסיק להסכמה לא-לבבית. אף כי הם בילו שבועות ארוכים, והוציאו הרבה כסף, כדי להבאיש זה את ריחו של זה, הם החליטו לנסות לתקוע מקלות בגלגלי טראמפ כמעט ברגע האחרון.

בשבוע הבא יהיו מקדימות במדינת אינדיאנה, במערב התיכון. היא התחנה הגדולה ביותר עד שבעה ביוני, כאשר הגדולה מכולן, קליפורניה, תצביע, ותסיים את העונה. קייסיק המתון הסכים לפנות את השטח לקרוז הקנאי הדתי, כדי שיוכל להתמודד פנים אל פנים עם טראמפ, ואולי להכות אותו. קרוז ישיב טובה תחת טובה ב-17 במאי, כאשר יפנה את השטח לקייסיק במדינת אורגון, בחוף המערבי.

האומנם זו נוסחת ניצחון? היעלה על הדעת שמתונים בענייני חברה יצביעו בעד קרוז? או שנוצרים עמוקי-אמונה יצביעו בעד קייסיק? לכל זה עשויה להיוודע השפעה הפוכה: החבירה הלא-טבעית של שני הטוענים האלה כמו מאשרת את טענת טראמפ, שהממסד הרפובליקאי, המוקצה בעיניו מחמת מיאוס, קשר קשר נגד רצון הבוחר כדי למנוע אותו מלהניח את הכתר על ראשו.

הממסד המיואש

החבירה הזו היא ביטוי של ייאוש ושל חרדה. כל-כך מיואשים מתנגדי טראמפ, עד שלא ניסו כלל לבלום אותו השבוע, בשורה של מקדימות במזרח ארה״ב. הוא נחל ניצחונות עצומים בפנסילבניה, במרילנד, בקונטיקט וגם בדלאוור וברוד איילנד הקטנטנות.

המשתתפים בבחירות מצביעים לטובת צירים לוועידת המפלגה. הכול מתמצה בשאלה אחת: היצליח טראמפ להשיג 1,237 צירים, המינימום הנחוץ לניצחון בסיבוב ההצבעה הראשון. הבוקר היו לו 845 צירים. לאיש מיריביו אין צל של סיכוי לעבור אותו, אבל הם מקווים למנוע אותו מלהשיג רוב.

או אז, בפעם הראשונה זה 40 שנה, הוועידה תהיה יותר מחותמת-גומי. יתנהל בה קרב ענקי מאחורי הקלעים כדי למצוא רוב. הנטיה היא להניח, שבנסיבות כאלה יש עדיפות למועדפי הממסד על פני טראמפ. אבל הממסד יתקשה להצדיק מינוי של מועמד שנחל תבוסה נחרצת בהצבעה הדמוקרטית.

המפלגה הרפובליקאית מתקרבת עד נקודת התכה. אין כל ודאות שהיא תעבור את השנה הזו בשלום. אם טראמפ יהיה מועמדה נשקף לה הסיכוי של תבוסה היסטורית, כולל אבדן השליטה בשני בתי הקונגרס. אם הצורך מניב המצאות, הייאוש מניב נכונות לקבל סיכונים קיצוניים.

היא - והגברים הלבנים

אצל הדמוקרטים התמונה הוסיפה להתבהר השבוע. הילארי קלינטון גרפה את פנסילבניה ואת מרילנד בהפרשים גדולים, אם כי הפסידה ברוד איילנד, וסיימה בתיקו בקונטיקט. ברני סנדרס עצמו התקרב להודות שאין לו עוד סיכוי של ממש. הוא לא ייצא מן המירוץ, למה לו. יש לו הרבה מאוד כסף, מתורמים קטנים נלהבים, והוא ואשתו נהנים מכל רגע. הלחץ יהיה לשנות כיוון וטון: להתרכז בהעדפותיו הפוליטיות, ולחדול לתקוף את קלינטון. הוא לא יהיה המועמד לנשיאות, אבל הוא יוכל להשפיע על המפלגה. שיבחר בבקשה.

הסקרים מראים שגם קלינטון גם סנדרס יגברו ללא קושי על טראמפ בבחירות הכלליות. הם יתקשו יותר אם המועמד הרפובליקאי יהיה קייסיק.

מקור הסכנה העיקרי של קלינטון הוא ההתנגדות הגוברת למועמדותה בין לבנים בכלל ובין גברים לבנים במיוחד. סקר חדש (וול סטריט ג׳רנל ואן.בי.סי) מראה, כי קלינטון מעוררת ״רושם שלילי״ אצל 72% של הגברים הלבנים. אמנם חלקם היחסי של הלבנים באוכלוסיה עומד בסימן ירידה, אבל התייצבות מסיבית של לבנים נגדה עשויה לבטל את יתרונה המוחץ בין מיעוטים, שחורים והיספאנים.

המספרים האלה הם בני-שינוי. כבר היו דברים מעולם. ריצ׳רד ניקסון, ב-1968, וג׳ורג׳ בוש האב, ב-1988, נכנסו לשלב הגמר עם מטען כבד של שליליים, והצליחו להתעשת, גם בזכות הנסיבות וגם בזכות מסע בחירות חכם. אבל כמובן השליליים גם עלולים להחמיר. מי שיודע מה יקרה, שלא יטרח לקום, כי אנחנו לא נאמין לו.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny