נגידים בארצות העיוורים

דימויים הכל-יכול של נגידי בנקים מרכזיים הוא עניין חדש יחסית. הם נעשו גיבורי-על של פיננסים, הילכו אימים על כלכלות ועל משקיעים, ועצבנו פוליטיקאים מתחילת הרבע האחרון של המאה שעברה. רק אנציקלופדיות זוכרות מי קדמו לפול וולקר, שלא לומר לאלן גרינספן, בראש הפדרל ריזרב של ארה"ב.

הנגידים האמריקאיים מאריכי-השירות עיצבו את הדימוי, וסללו את הדרך לבני דמותם כמעט בכל מקום. יעקב פרנקל וסטנלי פישר לא היו עולים כנראה על הדעת אלמלא גם ישראל השתוקקה לידם הלא-נעלמה של מכווני-העל, המצילים כלכלות מידי מקלקליהן.

כללי המינוי וזיופיהם המעודנים אפשרו לאלן גרינספן למלוך על הבנק המרכזי של ארה"ב במשך 19 שנה, לאורך ארבעה נשיאים. לא תמיד היה ברור מי משפיע יותר על הכלכלה, הנשיא הנבחר או הבנקאי הממונה. בימי זוהרו של גרינספן הזקן, אמריקאים חזרו והתפללו לשלומו.

הסנאטור ג'ון מקיין הכריז בשנת 2000, כאשר ניסה בפעם הראשונה את כוחו בבחירות לנשיאות, כי במרכז מדיניותו הכלכלית יעמוד מינויו החוזר-ונשנה של גרינספן לנגיד, "חי או מת".

אמנות או זייפנות

זו הייתה הכרזה רבת אירוניה. שמונה שנים אחר כך, מקיין הפסיד לברק אובמה במידה רבה בגלל טעויותיו של גרינספן. משבר הסאב-פריים, שהיסטוריונים כלכליים קוראים "המיתון הגדול", הגיע אל שיאו בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, בספטמבר 2008, בימי כהונתו האחרונים של הרפובליקאי ג'ורג' בוש הבן.

קריסת ליהמן ברדרס הפילה את כל הבורסות, מוטטה את כל הפיננסים והשליטה פחד גדול על ארבע כנפות הארץ. לימים אמרו על גרינספן, כי אילו הידק את החגורה שלוש שנים קודם, המשבר היה יכול להימנע.

יורשו של גרינספן, בן ברננקי, קיבל לידיו כלכלה במצב רע, שעד מהרה היה לנואש. בימיו, האמצעי המוניטרי החשוב ביותר חדל לעבוד. סוף סוף, קצת קשה להוסיף ולהפחית את שערי הרבית אם הם סמוכים לאפס, ואם אינך מדבר יפנית.

פרופ' ברננקי שכלל למדרגת אמנות, או זייפנות, את אקט ההרחבה המוניטרי, הידוע בראשי התיבות QE (הרחבה כמותית). המקטרגים אמרו עליו, כי זרע בזה זרעים של אינפלציה הרסנית, והרס את הדולר. אחד המקטרגים הבולטים ביותר, העמוד האדיטוריאלי של ה"וול סטריט ג'ורנל", אפילו כינה את הדולר הנחלש "ברננקי".

כמובן, אינפלציה מוסיפה להיות חלום-השווא של בנקאים מרכזיים, הרוצים להציל אותנו מדפלציה הרבה יותר הרסנית. הדולר מוסיף להיות חזק מאוד, אולי חזק מדי. אבל ברננקי מוסיף להיות אחד הנאשמים על ספסלו של הימין הכלכלי האמריקאי, כל אימת שנידונה "ההתאוששות החיוורת" מן המיתון הגדול.

מה עשית, גברת ילן?

פסליהם של הבנקאים המרכזיים נפלו זה כבר מן האדנים השמורים לקדושים. ג'נט ילן, אשר ירשה את ברננקי ב-2014, אינה סוחטת קריאות התפעלות, ואיש אינו מבטיח לחזור ולמנות אותה. נתוני התוצר הגולמי האמריקאי לרבעון הראשון של השנה, שהתפרסמו בסוף השבוע שעבר, כבר נזקפים לחובתה.

המשק האמריקאי צמח רק בחצי אחוז, ירידה של 50% לעומת הרבעון הקודם. הסיבה העיקרית היא ירידת הצריכה הפרטית. לא מתקבל על הדעת, מפני שבתקופה הזו נרשמו שיעורי תעסוקה גבוהים, ומחירי הדלק הוסיפו להיות נמוכים הרבה יותר מרמתם ההיסטורית.

מדוע אפוא? מבקרים מצביעים על הבנק המרכזי, וטוענים שהזדרז יותר מדי להעלות את הריבית קצרת-המועד, בדצמבר שעבר.

מועצת הפדרל ריזרב השתוקקה קצת יותר מדי לעולם נורמלי, שבו שערי הרבית אינם נשארים נמוכים לעולם ועד. אבל היא ראתה מהרהורי לבה. העולם אינו נורמלי. שיעורי צמיחה אטיים להחריד מכבידים על כל הכלכלות. דפלציה, לא אינפלציה, היא האיום הגדול ביותר על שלומה של כלכלת העולם.

מאז ההעלאה ההיא, אמריקאים התחילו להפקיד יותר כסף בחשבונות החיסכון שלהם. זו תוצאה טבעית של עליית השערים. אבל למי הייתה נחוצה התוצאה הזו.

קורודה הקפריזי

ילן אינה עומדת בקו האש לבדה. נגיד הבנק המרכזי של יפן, הארוהיקו קורודה, עורר בשבוע שעבר תדהמה די כללית, כאשר נמנע מצעדי המרצה - הנהגת ריבית שלילית, או הרחבה כמותית - בשעה שהמשק היפני חוזר לסורו רב-השנים, ומתקרב אל מלכודת דפלציה חדשה.

"פייננשל טיימס", עכשיו בבעלות "ניקיי" היפנית, נזף בבנק המרכזי. "הוא מסתכן במוניטין של בעל קפריזות", הכריז מאמר המערכת של העיתון הוורוד הגדול. "הוא מעורר את הרושם שהוא משחק חתול ועכבר עם ציפיות השוק".

הצינה והספקנות המלוות עכשיו את הנגיד קורודה ואת הנגידה ילן הן כאין וכאפס לעומת ההתקפה המסיבית מגרמניה על נגיד הבנק המרכזי של אירופה (ECB), האיטלקי מריו דראגי. הוא מואשם לא סתם במחדלים מוניטריים, אלא באסונות פוליטיים.

שר האוצר של גרמניה, שהוא איש ימין, וסגן הקנצלר, שהוא איש שמאל, באים חשבון עם מדיניות ריבית-אפס של דראגי. הוא אחראי "ל-50 אחוז" של עליית הימין הקיצוני בבחירות מקומיות בגרמניה, הכריז שר האוצר וולפגנג שוובלה. אם הבנק המרכזי יוסיף להיות בעל החזקה על המדיניות הכלכלית באזור האירו, "הצמיחה היחידה שבה נחזה תהיה בכוחו של הימין הפופוליסטי", אמר המשנה לקנצלר, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית זיגמאר גבריאל.

בעל העין האחת

גם בהודו, שממנה נכתבת הרשימה הזו, הנגיד רב-המוניטין רגוראם ראג'אן עולה לפוליטיקאים על העצבים. האיש המבריק הזה, פרופסור מאוניברסיטת שיקאגו, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, העז לצקת קצת צוננים על התפארויותיה של הממשלה, שהודו היא המובילה העולמית בשיעורי צמיחה. כן, זה נכון, אבל זה נכון מפני שכל השאר עברו לקצב זחילה. "בארץ העיוורים גם בעל העין האחת הוא מלך", ציטט ראג"אן את המימרה המפורסמת.

רק זה היה חסר לממשלת הימין הדתי הלאומני בדלהי. היא עלתה לשלטון החודש לפני שנתיים על יסוד הבטחה ש"ימים טובים באים". הנתונים המאקרו-כלכליים בהחלט טובים ממה שהיו, אבל הרושם הוא שהימים הטובים קצת מתמהמהים, לרעת סיכוייה האלקטורליים של מפלגת השלטון.

ראג'אן לא התכוון לתקוף את הממשלה. הוא רק רצה להעניק פרספקטיבות. התגובות הביכו אותו, והוא דיבר ברהיטות אופיינית על מה שמעוללת התקשורת לכל הגיג הבוקע מפי איש ציבור. חברי הממשלה, כולל שר האוצר רב הכוח, ביקרו אותו. תקופת כהונתו הקצרה מאוד (רק שלוש שנים) תפקע בספטמבר. עכשיו רווחים ניחושים שהיא לא תוארך.

אחד המתקיפים המקצועיים של מפלגת השלטון כבר יעץ לראג'אן "לחזור לאמריקה". הנגיד בן ה-53, הנראה ונשמע כל כך הרבה יותר טוב מן הפוליטיקאים, להוט להישאר, אבל אם אמנם יחזור הוא לפחות יוכל לסמוך על דבר אחד: משכורת הרבה יותר גבוהה. עם 36,000 דולר בשנה, ראג'אן משתכר פחות מכל נגיד של ארץ מרכזית אחרת.

כך או כך, מסימני הימים האלה היא פקיעת חסינותם הציבורית של הנגידים. בארצות העיוורים מוטב לנקר את כל העיניים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny