השליטה ללא הגבלה של צוקרברג בפייסבוק - יתרונות וחסרונות

פייסבוק   הכריזה בסוף השבוע כי תשיק סדרה חדשה של מניות (סדרה ג'), שאינן מקנות זכות הצבעה, כדי להבטיח שהמייסד, מארק צוקרברג, יוכל להמשיך לשלוט ברשת החברתית. האם הוא באמת ראוי לכך? האם השוק צריך להחליט מי יחזיק בבעלות על פייסבוק? פרשני פייננשל טיימס דנים בסוגיה מי ראוי לשלוט בחברה.

סתירה בין העם למנהיג

רוברט ארמסטרונג: בעולם עוין ונטול ודאות, מה יכול להיות כל כך גרוע בדיקטטורה נדיבה ומשגשגת? אף דיקטטורה אינה כה משגשגת כדיקטטורה שאותה מנהל מארק צוקרברג בפייסבוק. מבחינת התשואה למשקיעים - ובעצם מכל בחינה אפשרית שהיא - החברה היא הצלחה מנקרת עיניים. המניה שילשה את ערכה תוך שלוש שנים, והיא עשתה זאת לא הודות להבטחה של רווח עתידי, אלא בעזרת עשיית רווחים בהווה.

רכישותיה העיקריות של החברה, ווצאפ ואינסטגרם, נראות כהתגלמות היכולת לצפות את הנולד. כשהחברה ערכה את הנפקתה הראשונית לציבור, כתבתי כי כדי להצדיק את מה שנראה כאומדן שווי מפלצתי צריכה פייסבוק להפוך לחברה בעלת נוכחות בכל פינה וזווית של העולם הממוחשב - ממש כפי שהיתה פעם מיקרוסופט. בזמנו חשבתי שמדובר באתגר אימתני. ייתכן שבאמת זה היה אתגר אימתני, אבל פייסבוק עשתה את זה. יש לה יותר ממיליארד משתמשים. פייסבוק, לצדה של גוגל, היא אחת משתי החברות שחולשות על הפרסום הדיגיטלי.

האמת היא שפייסבוק כל כך עוצמתית שהיא עלולה להפוך למונופול קלאסי ששולט בשוק ועושה רווחים מופרזים במשך שנים רבות מספור. לפיכך לא יגרום מבנה המניות שלה - שהוא בבחינת עלבון לקפיטליזם - שום בעיות. המניה תמשיך לרשום ביצועים טובים ואזרחי ממלכת צוקרברג ימשיכו להיות אמידים ופסיביים. אם הקפיטליזם יתפקד כפי שהוא אמור לתפקד, ישחקו המתחרות את מעמדה של פייסבוק, ובנקודה זו תיווצר סתירה בין צורכי העם לבין צרכיו של המנהיג העליון. העם יבין שאין לו שום מוצא, מכיוון שוויתר על הכבוד שנובע מבעלות אמיתית על הנכס למען התענוג של תשואות גבוהות.

קטר דוהר של גאונות

אנדרו היל: בנקודת זמן זו יטען רק קומץ זעיר של משקיעים שלא צריך להבטיח כי צוקרברג ימשיך להיות מרוצה. אם זה המחיר שהוא דורש, מרבית המשקיעים ישלמו אותו בשמחה. הם יעוטו על קטגוריות המניות הנחותות כדי לרתום את עצמם לקטר גאוניותו הדוהר של צוקרברג.

אך מייסד פייסבוק יהיה הראשון להסכים עם הקביעה כי בעולם הטכנולוגיה הדברים משתנים במהירות. יש המון דוגמאות - בלקברי היא אחת הבולטות ביותר בזמן האחרון - לכך שמנהלים, ששימשו מקור השראה לחברה בתקופת הצמיחה שלה, המשיכו לעמוד בראש החברה מעבר לזמן הרצוי ולעתים היו לכך השלכות קטסטרופליות.

לצוקרברג יש את החוכמה להקיף את עצמו במנהלים תפעוליים שיכולים להגשים את חזונו. פייסבוק טוענת כי מודל משטר תאגידי לא-מסורתי מתאים לחברה לא-מסורתית בעלת שאיפות ארוכות טווח. אך אם צוקרברג לא יצליח לחסן את עצמו גם נגד הפיתויים המאוד מסורתיים של היצמדות לכס שלטון והתעלמות מעצות חיצוניות, עלולים המשקיעים להתחרט ביום מן הימים על שהרשו למייסד פייסבוק להקיף את עצמו בחומות שמגוננות עליו מפני לחצי השוק.

חששות לגיטימיים ביחס לעתיד

חנה קוכלר: יש משהו כוזב בטענתה של פייסבוק כי עליה להבטיח שצוקרברג יחזיק במרבית מניות ההצבעה כדי להבטיח את הישארותו בראשות החברה. המייסד והמנכ"ל מפגין מסירות לרשת החברתית שאותה הקים לפני 12 שנים, ואף נוהג להכריז באופן שגרתי כי מטרת חייו היא לקשר בין כל האנשים בעולם. לא נראה שאם אחזקת מניות ההצבעה שלו תתכווץ לפחות מ-50%, הוא ינטוש את השאיפות האלה.

התרחיש היחיד שבו זה כן נראה אפשרי הוא תרחיש שבו ימנעו בעלי המניות מהחברה להשקיע בפרויקטים עתירי-חזון וארוכי-טווח, החל במזל"טים וכלה במציאות מדומה. עד כה לא התנגדו בעלי המניות להימורים ארוכי-טווח כאלה מצדה של פייסבוק, מכיוון שההכנסות ממשיכות לזרום. אם תיבלם לפתע הצמיחה במכירות, יהיה זה לגיטימי להטיל ספק גם בפרויקטים הניסיוניים האלה וגם באיכות מנהיגותו של צוקרברג. במקרה כזה תהיה מערכת הצבעה, שמבוססת על קול אחד לכל מניה, הדרך הטובה ביותר לקבל החלטה הוגנת על עתיד החברה.

ג'ון גאפר: האם מארק צוקרברג צריך לשמור על השליטה בפייסבוק? כן ולא. כן, במובן שהוא הרוויח את הזכות להמשיך להנהיג בתקופת שגשוגה את החברה שהקים. המשקיעים האחרים בפייסבוק מרוויחים מהמומחיות ומהחזון של העומד בראש החברה. יש חששות לגיטימיים שמשקיעים, שפועלים לקידום זכויות בעלי המניות, עלולים לשבש את התמקדותן של חברות מסוימות ביעדים ארוכי-טווח.

לא, במובן שאסור להרשות לצוקרברג לחזק עוד יותר את שליטתו בכל הנוגע להצבעה בחברה באמצעות הנפקת סדרה שלישית של מניות שאינן מקנות זכות הצבעה. הבעיה במבנה בעלות דואלי היא ארוכת-טווח. ברגע שהמייסד משיג שליטה, יש לו את האמצעים למנוע מעצמו אובדן שליטה. זה מה שאנחנו רואים כעת בפייסבוק, וזה מדאיג.

אין תשובה אחת נכונה

מרטין וולף: כל עוד המשקיעים מבינים מה הם קונים, לא צריכה להיות שום התנגדות להצבעות משוקללות, להיעדר זכות הצבעה או למגבלות אחרות על זכויות בעלי המניות (כגון שקלול זכויות ההצבעה על בסיס משך הזמן שבו מוחזקות המניות). אך חשוב גם שבעלי המניות יסכימו לכל מבנה חדש. באופן מיוחד במקרה של פייסבוק, צוקרברג הוא החברה. הבטחת המשך שליטתו בחברה עשויה לעלות בקנה אחד עם האינטרסים של כל בעלי המניות.

משטר תאגידי נועד להבטיח את חוסנה של החברה, ולא להגן על מתכונת של קול אחד לכל מניה. המשטר התאגידי אמור להועיל לכל בעלי העניין בחברה, ולא רק לבעלי המניות, שתרומתם לבריאות החברה - ממשית ככל שתהיה - שולית יחסית.

אם המגבלות על זכויות ההצבעה משפרות את המשטר התאגידי של החברה, לא צריכה להיות התנגדות. כללית, הגישה הטובה ביותר היא לתת לאלף סוגים של משטר תאגידי להתפתח ולשגשג, ולא להתעקש שיש רק סוג אחד נכון של משטר תאגידי.

לפולחן אישיות יש יתרונות

ריצ'רד ווטרס: באופן כללי, פולחן האישיות של מייסדי החברות, הנהוג בעמק הסיליקון, עשה שירות טוב לעולם הטכנולוגיה. אך לא תמיד היה ברור היכן צריך למתוח את הקו בין חברה בהובלה של מייסד לבין חברה בשליטה של מייסד, ופייסבוק אינה יוצאת מהכלל.

בבואה להסביר מדוע היא משנה את מבנה זכויות ההצבעה שלה, הדגישה פייסבוק כי חשוב שמייסד בעל חזון יחזיק בהגה החברה לטווח הארוך - אך היא נמנעה לחלוטין מהתמודדות עם השאלה מדוע זקוק צוקרברג לשליטה ישירה כדי להבטיח את האינטרס הנמשך שלו בהנהגת חברה ציבורית בת 350 מיליארד דולר שבינו לבינה קיימת כמעט זהות מוחלטת.

נטייתה של תעשיית ההיי-טק לאפשר למייסדים להתבצר במנהיגותם - הרגל שהתבסס בעקבות ההנפקה הראשונית לציבור של גוגל - נובעת מהשינוי במאזן הכוחות בין המייסדים לבין המשקיעים החיצוניים. לא תמיד זה הניב תוצאות טובות: מטאורים כמו זינגה וגרופון רשמו צלילה חדה. סטיב ג'ובס, ביל גייטס ולארי אליסון בנו אימפריות מבלי שהשפעתם האישית תונצח בהסדרי הצבעה.

"השקעה" היא שם המשחק בקרב בגירים שמסוגלים להסכמה מדעת, אך תהיה זו שגיאה להאמין כי התוצאות שמניבים יחסי כוח ברורים זהות תמיד למשטר תאגידי מעולה.

משקיעים הם אנשים מבוגרים

ג'ונתן פורד: צריך להתייחס למשקיעים כאל אנשים מבוגרים. אם הם רוצים לשים את כספם בחברות שבהן נמצאת השליטה בידי בעלי מניות מסוימים, עליהם לשקול בעצמם את הסיכונים.

האם הבעלים הוא משוגע או גאון? מה יקרה אם הבעלים יתחרפן או ישקע בסניליות, או ימנף בסתר את אחזקתו באופן שיפגע באינטרסים של כל שאר המשקיעים?

זה תקף גם לגבי מבנה הצבעה דואלי שנועד לבצר את סוג השליטה הזה.

נכון שממחקרים אקדמיים עולה כי חברות שפועלות במתכונת "קול אחד לכל מניה" רושמות ביצועים טובים יותר. אבל מה זה משנה? גם חברות קונבנציונליות ו"נטולות בעלים" עלולות להיהרס בגלל שחבורה מסוימת בצוות ההנהלה בחרה להתמקד ביעדים קצרי-טווח כדי לקדם את האינטרסים הנפשעים של עצמה.

מה שקשה לבלוע בתוכניתו של צוקרברג להנפיק מניות מסוג חדש הוא האופן שבו הוא משנה את כללי המשחק. כדי לקחת החלטות מושכלות, זקוקים המשקיעים לוודאות כבר בשלב הראשון לגבי מבנה החברה שבה הם שמים את כספם. במקרה של פייסבוק, בשל מכירות מניות ודילול בעלות, ציפו המשקיעים ששליטתו של צוקרברג תישחק לאחר זמן מה.

מה שגרוע יותר הוא שצוקרברג משתמש בכוח ההצבעה שלו כדי להעביר את הצעתו. אם מניות מסדרה ג' הן רעיון כל כך מוצלח, צריך להציג את ההצעה להצבעה עצמאית. דעתי האישית היא שהאופן הטוב ביותר ליישם מבני בעלות מסוג כזה הוא לקבוע תאריך פקיעה מוגדר.

מצב כזה יעניק למשקיעים ודאות לגבי התנאים והמשך של מבנה הבעלות האמור. ברגע שיהיו תנאים ותאריכים ברורים, איזו חשיבות תהיה בכלל בין ידידים למנגנון הצבעה דיפרנציאלי?