מחירים מפולפלים

"סכנה בפלפלים שנמכרים מירדן" - כך הזהירה את הציבור כותרת שהתפרסמה לאחרונה באחד משני אתרי החדשות המובילים. הסיבה: בדיקה שהראתה כי בפלפלים המיובאים לארץ מירדן קיים ריכוז גבוה מהמותר של חומרי הדברה. "לא הייתי קונה את הפלפלים האלה לילדיי", פלט טוקסיקולוג (מומחה לרעלים) את משפט-המחץ שירתיע כל הורה ישראלי שילדיו יקרים לו, אחרי שנחשף לממצאי הבדיקה.

מה שלא הובלט בכתבה הייתה העובדה שהממצאים המחשידים התגלו בבדיקה שנעשתה בהזמנת התאחדות האיכרים, גוף שיש לו אינטרס כלכלי לחבל ביבוא הפלפלים מירדן. לעומת ממצאי האיכרים, בדיקות משרד הבריאות לא הצביעו על חריגה מסוכנת ברמת חומרי ההדברה - אך הממצאים הוצגו בכתבה באור פחות אמין מהבדיקות שהזמין הגורם האינטרסנטי. והנזק נעשה.

לצירוף המילים "חומרי הדברה" יש השפעה קטלנית על הצרכן הישראלי. אבל אם כבר העלינו את הנושא, כדאי להזכיר לקוראים ששיעור חומרי ההדברה בפירות ובירקות המגודלים בישראל - ונמכרים בשוק הישראלי - הוא אחד הגבוהים במדינות ה-OECD (על-פי משרד הבריאות).

וכדאי להזכיר גם את הגילוי המקומם של מבקר המדינה, שהתוצרת החקלאית המקומית מתחלקת לשני סוגים: סוג אל"ף, נקי מחומרים רעילים, שמיוצא לחו"ל; וסוג בי"ת, שאינו עומד בדרישות הבריאותיות המחמירות של האיחוד האירופי וארה"ב - ולכן לא מיוצא אלא נמכר לנו כאן בשוק המקומי.

בהמשך טבעי כמעט לקמפיין הציני נגד הפלפלים הירדנים, גילתה השבוע כתבת "גלובס" אילנית חיות כי מחירי הפלפלים בישראל מרקיעים שחקים מאז החלטת הממשלה להעניק 100 מיליון שקל למגדלי הפלפלים בערבה, כדי שיפסיקו את הגידולים.

הפלפלים הם רק חלק קטן מתמונה כוללת מטרידה מאוד של השתוללות מחירים, של חלק מהפירות והירקות הטריים. ניקח למשל את הענבים שנמכרים בימים אלה במחירים מפולפלים, של יותר מ-40 שקל לקופסה. קחו את האבוקדו, שמחירו לק"ג לא ירד מתחת ל-25 שקל במשך כל החורף האחרון.

ממדפי הנקטרינות והמשמשים מגיעים סיפורים דומים. וישנן כמובן העגבניות, שאליהן נגיע בהמשך. בכל המקרים של המחירים החריגים, מופנית האצבע המאשימה לכיוונם של הגופים המתווכים לאורך השרשרת - מהחקלאי, דרך הסיטונאי ועד למרכול, שגוזרים בדרך פערי תיווך חזיריים.

השערורייה איננה נעצרת במחירי הפירות והירקות, שנמכרים לצרכן הישראלי. מדוע למשל בישראל, יצואנית של בננות, אי-אפשר להשיג ברוב חודשי השנה בננות בשלות, בשעה שבברלין, בלונדון ובשאר ערי אירופה יש בננות נהדרות כל השנה, בכל דוכן רחוב?

העדפת התוצרת החקלאית המובחרת ליצוא, ומכירת ה"בררה" לצרכן הישראלי, היא תופעה שכבר למדנו להשלים עימה במהלך השנים - אבל למה בעצם? הרי כוח הקנייה של הצרכן הישראלי איננו נופל היום מזה של עמיתו האירופי, הודות לשקל החזק. הרי היצוא החקלאי הישראלי קרס ב-2015 ב-11% בגלל מחיריו הגבוהים.

אם הצרכנים בישראל משלמים ממילא מחירים מופקעים על פירות וירקות, אז הגיע הזמן שתינתן להם לפחות האפשרות לרכוש פירות וירקות באיכות "ראויה ליצוא" וללא חומרי הדברה מסוכנים?

אבל ציבור הצרכנים הישראלי השבוי, שנאלץ בלית-ברירה לרכוש תוצרת חקלאית מקומית, "אוכל אותה" 3 פעמים: פעם אחת, משלם מחיר מופקע; פעם שנייה, מקבל תוצרת חקלאית סוג בי"ת וגימ"ל; ופעם שלישית, נחשף לסיכונים בריאותיים בגלל היעדר אכיפה ובקרה מספקות מצד הגורמים הממשלתיים האחראיים.

בחודש שעבר תקף שר האוצר משה כחלון בבוטות את אשת העסקים והפילנתרופית רעיה שטראוס על אמירה בנוסח "אם אין לחם שיאכלו עוגות". שטראוס התייחסה למחירי העגבניות שהאמירו בחדות, ואמרה: "שיאכלו משהו אחר, לא חייבים להיצמד לעגבניות".

"השומן נוטף לה על השפתיים", זעק כחלון, ומיהר להסביר שמדובר בעמדה ערכית. לשר האוצר צרמה מאוד העובדה שאדם בעל אמצעים ימליץ לאחרים מה לאכול ומה לא לאכול.

אבל אם שר האוצר היה חושב פעמיים לפני ההסתערות, אולי היה מגיע למסקנה שיש דווקא היגיון בדברי הגברת, למרות עושרה המופלג. בשעה שהממשלה עומדת חסרת אונים לנוכח החזירות של הממסד החקלאי, לנוכח עושק הצרכנים והפגיעה בבריאות הציבור - העלתה דווקא שטראוס פתרון מעשי, כשקראה להחרים תוצרת הנמכרת במחירים מופקעים.

אם המדינה אינה יודעת לדאוג לאזרחיה, איזה נשק נותר לציבור פרט לחרם צרכנים?