עד סוף השנה: דוח מבקר על חוזה של חברת החשמל ו"תמר"

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בודק את הסכם הגז שנחתם בין חברת החשמל לשותפות "תמר", ועד סוף השנה הוא צפוי לפרסם דוח בנושא. מדובר באחד החוזים השנויים ביותר במחלוקת שנחתמו בשנים האחרונות, וכזה שמשפיע בצורה הישירה ביותר על כיסו של הצרכן - פרטי ותעשייתי כאחד.

בין היתר יבדוק המבקר את מחיר הבסיס ואת מנגנון ההצמדה בחוזה, את הוצאת הסעיף שחייב את "תמר" לספק לחברת החשמל את הגז הזול ביותר (MFN) ואת הוויתור של חברת החשמל לנובל אנרג'י על הקמת צינור גז שני מ"תמר".

דוח המבקר עומד להתפרסם בתקופה שבה משק הגז בישראל נמצא במצבו הקשה ביותר אי-פעם. זאת, לאור הקיפאון ששורר במשק בשנה וחצי האחרונות מאז הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, פרופ' דיויד גילה, כי הוא חוזר בו מהצו המוסכם שאליו הגיע עם חברות הגז, וביתר שאת מאז פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה.

אחד התחומים המרכזיים בהם עומד להתמקד המבקר בדוח הוא סוגיית המחירים בחוזה. נזכיר כי בחוזה שנחתם ב-2012 ל-15 שנה, נקבע כי מחיר הבסיס יעמוד על 5.04 דולר ליחידת אנרגיה (mmbtu), וכי הוא יוצמד למדד המחירים לצרכן האמריקאי והישראלי בתוספת 1% ל-8 שנים. אחרי 8 שנים המחיר יוצמד למדדי המחירים מינוס 1%.

מחיר הבסיס בחוזה נחשב דווקא ללגיטימי וכזה שתואם את רמת המחירים ששררה במשק האנרגיה העולמי. נזכיר כי טרם חתימת החוזה עמדו מחירי הגז בעולם על מעל ל-10 דולר ל-mmbtu באירופה ומעל ל-15 דולר באסיה.

אמנם קיימים גורמים במשק שטוענים כי 5.04 דולר הם גבוהים בהרבה ממה ששילמה חברת החשמל עבור הגז שרכשה מים תטיס (כ-2.8 דולר ל-mmbtu) וממצרים (כ-2.80 דולר ואחרי מספר חודשים 4.5 דולר), אך לא ניתן להשוות בין שלושת החוזים.

נסביר כי בעוד שמאגר "תמר" נמצא במים עמוקים מאוד, המאגרים במצרים ובים תטיס נחשבים למאגרים במים רדודים (1,700 ב"תמר", 600 במצרים ו-300 בים תטיס), מה שכמובן מייקר את עלויות הקידוח.

עוד נסביר כי שותפות ים תטיס לא שילמו מסי ששינסקי שהכפילו את המיסוי על הגז מכ-30% לכ-60%, וכי שותפות ים תטיס, בשונה משותפות "תמר", נהנו מהטבת ניכוי אזילה (ניכוי אזילה שייך למשפחת הטבות המס מסוג פחת; היא מקובלת בתחום חיפושי הנפט והגז ומאפשרת למפיקים לקבל ניכוי מההכנסה הגולמית בשל אזילת המאגרים).

ואכן, כשאספקת הגז ממצרים פסקה, וחברת החשמל חתמה ב-2008 על עסקת ספוט מול ים תטיס, היא שילמה עבור 5 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז כ-5.5 דולר ל-mmbtu. נייר חדרה, שחתמה גם היא על עסקה לרכישת גז עם ים תטיס ב-2011, שילמה עבורו 8.5 דולר.

נובל ניצלה את המחלוקת

ההצמדה בחוזה של "תמר", לעומת זאת, היא כבר סיפור אחר. בעוד שבעולם נהוג להצמיד את מחיר הגז בחוזה למחיר הנפט (ביותר מ-50% מהמקרים), הצמדה למדד מחירים בתוספת 1% היא דבר נדיר במינו. 

השלכות ההצמדה באות לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר בשנה וחצי האחרונה, במהלכה ירדו מחירי הגז בעולם בכ-50%, בעוד שבישראל הם רק עולים. הרגולטורים אמנם יטענו כי בעת החתימה על ההסכם הם לא רצו לקשר בין חשבון החשמל של ריקי כהן בחדרה לקרבות בין סעודיה לאיראן שמשפיעות על מחיר הנפט, אך נוצר מצב בו מחירי הגז בישראל לא קשורים למציאות הכלכלית בעולם.

מעבר לזה, הצמדה זו מהווה אחד החסמים העיקריים בעיכוב "מהפכת הגז" והטמעת הגז הטבעי בתעשייה. המפעלים שצריכים להתחרות מול יתר המפעלים בעולם אינם מוכנים להסב את המפעל שלהם לגז טבעי כל עוד מחירי האנרגיה בעולם הם כה נמוכים. הצמדה למחיר הנפט אמנם הייתה מעלה גם את מחיר הגז לתעשייה כשמחיר הנפט היה עולה, אך כך היה גם קורה ביתר מדינות העולם.

סוגיה נוספת הקשורה למחיר, שאותה בוחן המבקר בדוח, היא הוצאת סעיף ה-MFN (most favorite nation caluse) מחוזה הגז הסופי שנחתם בין הצדדים. מדובר בסעיף שנחשב מקובל בהסכמי גז בינלאומיים שבהם מתקשר ספק גז עם לקוח עוגן (anchor off-taker). משמעותו היא התחייבות של הספק - במקרה זה שותפות "תמר" - שמחירי הגז בהסכמים עתידיים עם לקוחות קטנים יותר לא יהיו זולים מהסכום שסוכם עם חברת החשמל.

ואכן, במכתב הכוונות שנחתם בין "תמר" לחברת החשמל בינואר 2010, ביקש הדירקטוריון להתנות את חתימת ההסכם הסופי בהכנסת הסעיף. החשש של חברת החשמל היה כי יזמי "תמר" ימהרו לסגור הסכמי גז עם יצרני חשמל פרטיים במחיר נמוך על-מנת לחסום את מתחריהם העתידיים. בדרך זו, טענו בחברה, יזכו היצרנים הפרטיים ליתרון לא הוגן על חברת החשמל, ולמעשה הציבור הרחב יסבסד את הצרכנים הגדולים במשק שירכשו את החשמל מהיצרנים הפרטיים.

ואולם, גילה אסר על הכנסת הסעיף בנימוק שהוא לא חוקי ומנוגד לדיני ההגבלים. כך יצא שבעוד שלקוחות תעשייתיים גדולים משלמים היום מחיר מוזל על הגז הטבעי (וספק אם הם מגלגלים את החיסכון ללקוחותיהם), ובעוד שיזמי חשמל פרטיים רושמים רווחים נאים - כלל צרכני החשמל במשק משלמים מחירים גבוהים, וחברת החשמל קורסת תחת חובות של עשרות מיליארדי שקלים.

אחת הביקורות הנוספות שצפוי המבקר להעלות בדוח תופנה כלפי חברת החשמל על כך שלא דאגה לצינור גז שני מ"תמר". כיום, נזכיר, יש צינור גז אחד שמחבר את מאגר "תמר" לחוף באשקלון. לכולם היה ברור כי צינור אחד אינו מספק, וכי קיימת בכך סכנה ממשית לביטחונה האנרגטי של ישראל. לפיכך, בחוזה בין חברת החשמל ל"תמר" החליטו הצדדים כי בעת שהחברה תחליט לממש את האופציה להגדלת גז, גם נובל אנרג'י תרחיב בהתאם את קיבולת הגז לישראל.

אלא, שכעת נוצרה מחלוקת פרשנית סביב המונח "הרחבת קיבולת", ונובל ניצלה זאת. כשחברת החשמל ביקשה לממש את האופציה וציפתה אולי לצינור שני, נובל טענה כי צריכת הגז במשק המקומי אינה מצדיקה הקמת צינור כזה, שעלותו נאמדת בכ-350-500 מיליון דולר.

במקום זאת הציעה נובל להגדיל את הקיבולת באמצעות התקנת מדחסים באותו צינור יחיד. בנובל טענו כי המדחסים יצליחו להגדיל את קיבולת הגז בכ-20%. למרות שפרויקט המדחסים הסתיים כבר ביולי האחרון, מסיבות גיאולוגיות וטכניות הקיבולת לא גדלה. נסביר בקצרה כי הגדלת הקיבולת התבססה על ההיתכנות לאחסן גז במאגר ים תטיס הריק. אלא שלאור עלייה בלחץ המים במאגר וחוסר האפשרות לאחסן בו גז, ירדה מהפרק גם אפשרות הגדלת הקיבולת.

באופן תמוה, מתווה הגז גם הוא לא דרש מנובל להקים צינור נוסף מ"תמר". המדינה יכולה הייתה לפחות להתנחם בעובדה כי "לוויתן" יפותח בקרוב ויחובר באמצעות צינור גז לאתר "חגית" או לעמק חפר, אך עתיד "לוויתן", כידוע, לוט בערפל בינתיים.

מחברת החשמל נמסר כי היא "משתפת פעולה באופן מלא עם מבקר המדינה".