טראמפ ניצח באינדיאנה; זכייתו במועמדות לנשיאות - מובטחת

דונלד טראמפ הוכיח כי את שעטתו למועמדות המפלגה הרפובליקאית בארה"ב לנשיאות אי-אפשר לבלום. 18 מתמודדים רפובליקאים יצאו לדרך - והוא שרד, למרות התנגדות עיקשת, עמוקה, של ממסד המפלגה שאת דגלה הוא מבקש לשאת אל הבית הלבן.

המיליארדר ממנהטן גבר אמש (ג') בנקל על יריבו הרציני היחידי שנותר במירוץ, הסנטור הדתי טד קרוז, בבחירות המקדימות במדינת אינדיאנה, ובכך הבטיח למעשה את בחירתו כמועמד הרפובליקאי כבר בהצבעה הראשונה בוועידת המפלגה ביולי.

אין ספק כי יעלה בידי טראמפ לצבור לפחות 1,237 צירים, המספר המינימלי שנדרש כדי לזכות במינוי. בעקבות ניצחונו באינדיאנה הוא זוקף עתה לזכותו 1,007 צירים. קרוז קיבץ 546 צירים, והמתמודד השלישי, ג'ון קייסיק, מושל מדינת אוהיו, שמדשדש אי-שם בשוליים, נהנה מתמיכת 153 צירים.

במירוץ הדמוקרטי באינדיאנה, גבר ברני סנדרס, הסנטור ה"סוציאליסט דמוקרט" כהגדרתו, על הילארי קלינטון, בהפרש קטן יחסית: 52.4% לעומת 47.6%.

ניצחונו של סנדרס לא יהיה מספיק כדי לסגור את הפער בינו לבין קלינטון. לרשות המתמודדת המובילה עומדים עתה (אחרי הבחירות באינדיאנה) 2,220 צירים; סנדרס צבר 1,449 בלבד. המשמעות היא שמערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016 תתנהל בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון. מהתבטאויות של טראמפ אפשר להסיק כי זו תהיה מלחמה מלוכלכת.

אינדיאנה הייתה המעוז האחרון של קרוז. הוא השקיע בה את כל מרצו ואת חלק הארי של מעט הכסף שנותר בקופת הקמפייין שלו. ההרכב הדמוגרפי של המדינה התעשייתית ואופיה השמרני היו אמורים להנחיל ניצחון לסנטור, שאדיקות דתית וארכי-שמרנות הם סמלו המסחרי. אבל לא כאשר טראמפ משתתף במירוץ.

קרוז הפציץ את המדינה בתשדירי בחירות וחרש אותה לאורכה ולרוחבה. הוא השתתף בעשרות עצרות בחירות, אכל מי יודע כמה ארוחות במסעדות עממיות עם בוחרים שאת תמיכתם הוא ניסה לקנות ונכנס לוויכוחים בקרנות רחוב עם מתנגדים, שצרחו לעברו "lying Ted" - "טד השקרן", הכינוי שהדביק לו טראמפ - ו"חזור לקנדה" (ארץ הולדתו), והכול לשווא. 53.4% מהבוחרים נתנו את קולותיהם לטראמפ; רק 36.6% תמכו בקרוז.

בעקבות התבוסה הקשה הודיע קרוז, בקול חנוק, כי הוא פורש מהמירוץ, ובכך הוא הותיר לטראמפ דרך נקייה ממכשולים למינוי המיוחל. "השקענו את הכול באינדיאנה", אמר קרוז. "עשינו כל מה שיכולנו. אבל המצביעים בחרו בדרך אחרת".

מינויו הכמעט ודאי של טראמפ למועמד הרפובליקאי לנשיאות וממילא למנהיג המפלגה ופניה הוא אירוע יוצא דופן בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב. מאז נשיאותו של גנרל דווייט אייזנהאואר, טראמפ יהיה המועמד לנשיאות היחיד שלא שירת בתפקיד ציבורי כלשהו, לא נבחר לשום תפקיד ברשות מחוקקת כלשהי ולא שירת מעולם בצבא.

"זו תופעה חריגה ביותר שטראמפ יהיה מועמד המפלגה הרפבוליקאית לנשיאות השנה", אמר פרופ' דיואי קלייטון, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת לואיוויל, בראיון ל"ניו-יורק טיימס". "אבל הוא הצליח להתחבר להלך-הרוח של בוחרים מנוכרים רבים, שאוהבים את הצלחתו בעסקים ואת התבטאויותיו הישירות. הוא לא מתנצל, ורבים מבוחריו אוהבים זאת".

מדהימה עוד יותר עלייתו של טראמפ בשורות המפלגה הרפובליקאית. לא חסרים עשירים מופלגים במפלגה - שלדון אלדסון עולה בזיכרון - אבל לאיש מהם אין שאיפות פוליטיות חבויות. טראמפ הצטרף למפלגה רק ב-2012 אע"פ שבשנים קודמות הוא תרם מאות אלפי דולרים לפוליטיקאים דמוקרטים ובכללם הילארי קלינטון. כמעט כל חייו הבוגרים הוא החזיק בדעות ליברליות שהיו שהיו פוסלות על הסף כל פוליטיקאי אחר שהיה מנסה לעשות קריירה במפלגה הרפובליקאית. אבל טראמפ הוא חיה אחרת.

בכל זאת, הוא מעולם לא היה בשר מבשרו של הממסד הרפובליקאי ורובו של הממסד הזה עדיין ממאן להכיר בעמדת ההנהגה שהוא כבש במפלגה. כרפובליקאי מספר 1, הוא יצטרך לאחות מפלגה שסועה, שרבים מחבריה מסרבים לסתום את האף ולתמוך בו. כמה בכירים במפלגה, חלקם מחוקקים, דחו הצעות של טראמפ לכהן בתפקידים בכירים בממשלו הפוטנציאלי. "מי שתומך בטראמפ יוכתם בכתם שלא יהיה ניתן למירוק ביקום הרפובליקאי", אמר פעיל במפלגה.

"וושינגטון פוסט" מדווח הבוקר על שני פעילים רפובליקאים - מארק סאלטר, שהיה יועץ בכיר לסנטור ג'ון מקיין, ובן האואי, עורך של האתר הרפבוליקאי שמרני RedState - שצייצו בחשבונות הטוויטר שלהם: "אנו תומכים בה" (כלומר בהילארי קלינטון). בערוץ החדשות הליברלי MSNBC, מסרה ניקול וואלאס, פרשנית רפובליקאית ידועה (היא היתה יועצתה של שרה פיילין בקמפיין לנשיאות של ג'ון מקיין), שיש עתה דיבורים על הקמת ארגון "רפובליקאים למען הילארי". עריקה כזו למחנה האויב - והרפובליקאים, מטראמפ ומטה, מציירים ללא לאיות את קלינטון כאויב הציבור מס' 1 - היא סימן מבשר לטראמפ ולמפלגה הרפובליקאית שהוא כופה עצמו עליה.