פיזיקה פוליטית

בשנת התעתועים וחזיונות-השווא 2016 מי היו מסוגלים לנסח מראש את הכותרת הזו: דונלד טראמפ מוכרז המועמד-למעשה של הרפובליקאים לנשיאות; הילארי קלינטון תהיה ללא ספק מועמדת הדמוקרטים, אבל עוד לא, והיא מוסיפה לדמם במאבק, שנועד מלכחילה להיות סמלי בלבד.

מי שפקפקו בכוח ה"מומנטום" בפוליטיקה מוזמנים להצטרף לסמינר המחלקתי בחוג הסמוך למדעי המדינה, אשר ינסה לחזור ולשחזר את מערכת הבחירות המדהימה ביותר בתולדות אמריקה זה 120 שנה (ויליאם ג'נינגז בריאן, 1896); אולי המדהימה ביותר מאז ומעולם.

לפני שלושה שבועות, בחמישה באפריל, דונלד טראמפ נחל תבוסה מוחצת בבחירות המקדימות של מפלגתו לנשיאות במדינת וויסקונסין, במערב התיכון של ארה"ב. המנצח היה טד קרוז, סנאטור מתחיל ממדינת טקסס, עם 48% של הקולות.

זו הייתה המדינה הגדולה ביותר שבה הפסיד טראמפ, והמדינה הגדולה ביותר שבה קרוז התקרב אל 50% מן הקולות. הרושם, המשתקף בקריאה חוזרת של פרשנויות היום ההוא, היה שמסע הבחירות של טראמפ הגיע אל שיאו, והתחיל לסגת.

הנה מה שכתב ה"וושינגטון פוסט" בעמודו הראשון בדיוק לפני שלושה שבועות. האירוניה מקרית בהחלט. "עד לפני שלושה שבועות היה דומה, כי חוקי הפיזיקה הפוליטית אינם חלים על התופעה ששמה דונלד טראמפ. אבל הימים שחלפו מאז ניצחונותיו בסיבוב המקדימות של 15 במארס עמדו בסימן סדרה של מעידות. הוא אינו נראה עוד מחוסן מפני פליטות פה וטעויות, שהיו שמות קץ למועמד שגרתי ממנו".

"זו הסיבה", הסיקה הנבחרת הפוליטית של העיתון החשוב הזה, "שמקומו השני של טראמפ בוויסקונסין אינו מציין נסיגה רגילה בלבד. הוא מצטייר כנקודת מפנה".

תנופה שלבשה ממדי הוריקאן

מה שקרה לאחר "נקודת המפנה" של וויסקונסין מחייב אותנו להכיר בסגולות הלא-שגרתיות של טראמפ ובפוטנציאל ההפתעות הבלתי-כלה של עונת הבחירות הזו.

שבועיים מתוחים והרי-גורל התארכו בין וויסקונסין לניו יורק. מדינת הבית של טראמפ זימנה סיכוי נועז, אם גם נמוך-סבירות. המשימה הייתה לפצוע את טראמפ במגרש הביתי, כדי לגזול ממנו את התווית של "בלתי נמנע". כדי לדלג על הרף הזה בהצלחה היה על טראמפ להביס ללא תנאי את שני יריביו, קרוז ומושל אוהיו ג'ון קייסיק. סוף סוף, כל אחד מהם גבר עליו בקלות במדינת הבית שלו.

טראמפ הביס אותם בהפרש עצום, עם 60% של הקולות."חוקי הפיזיקה הפוליטית" של ה"וושינגטון פוסט" חזרו והושעו. טראמפ פיתח תנופה, שלבשה ממדים של סופת הוריקן. עד ניו יורק הוא לא הגיע אל 50% בשום מדינה, מה שהקל על יריביו לטעון כי הוא יוצא נשכר מן הפילוג בין מתחריו, וחזקה עליו שיפסיד בקרב פנים-אל-פנים. ההיגיון הזה ינחה את קרוז ואת קייסיק להגיע להסכם הפסקת אש ונסיגה הדדית, כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד מהם יעבור על פני טראמפ במדינות שעדיין לא הצביעו.

אבל שבוע אחד לאחר ניו יורק האדמה רעדה מתחת לרגלי הרפובליקאים. ב-26 באפריל הצביעו שש מדינות במזרח ארה"ב, בהן פנסילבניה ומרילנד. בכל השש טראמפ קיבל רוב מוחלט של הקולות, בהפרשים של 30 עד 40 אחוז. לא זו בלבד שטראמפ חזר ונראה "מחוסן מפני פליטות פה וטעויות", אלא שמהלך ההתלכדות של יריביו נגדו הניב תוצאות הפוכות.

מזימה נגד הדמוקרטיה

בין מצביעים רפובליקאיים בכל ארה"ב התחילה להתפשט הדעה, שהיקף יתרונו של טראמפ במניין הצירים לוועידת המפלגה צריך להעניק לו את מועמדותה לנשיאות גם אם הוא יגיע אל הוועידה (בקליבלנד, אוהיו, בשבוע השלישי של יולי) בלי רוב מוחלט.

תקוותם של יריביו להערים על טראמפ במליאת הוועידה, ולשכנע צירים שנבחרו מטעמו לערוק, הצטיירה כמזימה נגד עצם התהליך הדמוקרטי. תהיה ההסתייגות מפני טראמפ אשר תהיה, הוא שיחק על פי הכללים, ואי אפשר לשנות את הכללים במהלך המשחק, או סמוך לסופו. איום נשקף להגיון "המשחק ההגון", בבת עינה של התרבות האמריקאית.

הקערה התהפכה על פיה בשדה הקרב האחרון שבו קיווה טד קרוז לעצור את טראמפ. הטקסאני השליך את כל יהבו על מדינת אינדיאנה, במערב התיכון. ב-27 באפריל עדיין חזה סקר אחד ניצחון של 16% לקרוז; סקר אחר חזה תיקו. ב-30 באפריל חזה הסקר הסמכותי ביותר ("וול סטריט ג"ורנל" ואן.בי.סי) ניצחון של 15% לטראמפ. ממוצע הסקרים המוערך של realclearpolitics.com העמיד את יתרונו של טראמפ על 10%. אף אחד מן הסקרים והממוצעים לא העניק לו יותרמ-49%.

ואז בא יום הבחירות, אתמול (ג"). טראמפ קיבל 53% וקרוז - 36%. קייסיק, שמדינתו אוהיו גובלת באינדיאנה, והיה יכול לקוות ליתרון מסוים של ביתיות, קיבל רק 7.6%.

ארשת נשיאותית?

זהו זה. חוקי הפיזיקה, או לא חוקי הפיזיקה, רק עיוור יכול להכחיש את מה שנראה בעליל. דונלד טראמפ יהיה מועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות בנובמבר 2016. קרוז הכיר בזה, והסתלק מן המרוץ לפנות בוקר (שעון ישראל). קייסיק, שניצח עד כה רק באוהיו, מסרב לפרוש. הוא יישאר עד שטראמפ יגיע אל המספר הנכסף של 1,237 צירים. הוא רחוק משם היום כדי 200 ופחות. נראה שהוא יגיע אל המספר רק בשבעה ביוני, היום האחרון של הבחירות המקדימות.

בשלב הזה של המרוץ טראמפ יכול לרחף על כנפי המומנטום. הוא אינו זקוק עוד להכפשה יומית של יריביו בתוך המפלגה. אבל בהיעדר הכפשות יומיות הוא יצטרך לדבר על העדפות רעיוניות ומדיניות. הוא יצטרך לנסח משפטים מורכבים בתחביר תקין. זו תהיה חוויה מעניינת לכל המתבוננים.

האם ארשת נשיאותית תואיל לטראמפ, ותרכך את הסלידה האינסטינקטיבית של רוב האמריקאים, או תזיק לו בעיני חסידיו, מפני שהם נהו אחריו בדיוק בזכות קריאת התיגר הגסה והחצופה שלו נגד הסטאטוס-קוו?

ההזדמנות של 2020

הילארי קלינטון תהיה עכשיו על הכוונת שלו. היא מעדה באינדיאנה באופן המוכרח להדאיג את תומכיה, לא מפני שלברני סנדרס נותר עוד סיכוי, אלא מפני שמעידותיה חוזרות וחושפות את מומיה הפוליטיים ואת חוסר האטרקטיביות של מועמדותה. צפויה לה עכשיו סדרה של כישלונות במדינות קטנות, או קטנות יחסית עד שהעונה תסתיים בקול תרועה בשבעה ביוני, בקליפורניה ובניו ג"רזי.

הבחירות לנשיאות עומדות להיות דרבי בין שני המועמדים הבלתי-פופולריים ביותר: טראמפ, ש-65% מן האמריקאים רואים בשלילה, וקלינטון עם 56% שליליים (סקר "וול סטריט ג"ורנל"/אן.בי.סי מתחילת השבוע). למרבה דאגתם של הדמוקרטים, השליליים של קלינטון משתווים לשליליים של טראמפ בין המצביעים המסווגים את עצמם "עצמאים".

שניהם, טראמפ וקלינטון, הם הנכסים האלקטורליים החשובים ביותר זה של זה. רק מול טראמפ יש לקלינטון סיכוי טוב לנצח; רק מול קלינטון יש לטראמפ סיכוי כלשהו לנצח. זה עומד להיות פרק חדש בסרטי הגלדיאטורים. זה יסחט כל טיפה של רצון טוב מן הפוליטיקה האמריקאית. המנצח יגיע אל וושינגטון עם דרגה כל כך קיצונית של קיטוב עד שסיכויי הצלחתו או הצלחתה מוכרחים להיחשב למינימליים. ב-2020 תינתן לאמריקאים ההזדמנות להתחרט על בחירותיהם.

(הודאה: כותרת הטור הזה שאולה ממאמר המערכת של ה"וול סטריט ג"ורנל" הבוקר. סליחה על חוסר המקוריות).

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny