כל הכבוד לסגן הרמטכ"ל

כל הכבוד לסגן הרמטכ"ל, יאיר גולן. כל הכבוד על האומץ, הנחישות והתעוזה, לא זו שהפגין לא פעם בשדה הקרב, כשסיכן עצמו למען עם ישראל, אלא על הבחירה לומר דברים קשים וישירים בערב יום השואה ומול ניצולים בטקס ההתייחדות עם הנספים בתל יצחק. במציאות הנוכחית, מסוכן יותר לומר דברי אמת כאלה מלעמוד מול האויב.

"השואה, בעיני, חייבת להביא אותנו להרהורים עמוקים בדבר טיבו האדם, גם כשהאדם הוא עצמנו. היא צריכה להביא אותנו להרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות, ובדבר אחריותה של חברה והיא חייבת להוביל אותנו לחשיבה יסודית על איך אנו, כאן ועכשיו, נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה ובאלה שדומים להם". 

דבריו של גולן הם דברי אלוהים חיים, לא פחות. טוב היה שכל הדורשים ממנו להתפטר, כדי לנקות את עצמם מחיבוטי נפש מוצדקים, יעצרו לרגע את התלהמות אוטומטית כלפי מי שנחשב בעיניהם כפוגע בחיילי צה"ל או בזכר השואה, ויבחנו לעומק את ההתבהמות שעוברת החברה הישראלית בעשור האחרון ובהזדמנות, שיבדקו, בכנות אנושית, האם גם הם לוקחים בה חלק.

יהיה פשטני וחוטא לאמת לקחת את דברי סגן הרמטכ"ל ולהפוך אותם ליציאה נגד חיילי צה"ל. יאיר גולן לא יוצא נגדם, אלא מכניס אותם לתלם, מותח גבול ברור בין מה שהוא מוסרי לבין מה שלא, על פי ערכים צה"ליים ולא תחת השפעות פוליטיות כאלו או אחרות. הלוואי שראש הממשלה היה עושה זאת, ומזמן.

בואו נודה על האמת: החברה הישראלית מאבדת את המוסר שלה. לאו דווקא בגלל שריפת המשפחה בדומא, או ירי במחבל מנוטרל על הקרקע, שהן תופעות קיצוניות, אך הן מלמדות על הלך רוח מסוכן אותו סימן גולן בדבריו. אנחנו שונאים את מי ששונה מאיתנו - אתיופי, מרוקאי, ערבי, נשים, עובדים פשוטים, והרשימה עוד ארוכה וכואבת. אנחנו לא מגלים חמלה לחלשים, עניים, ניצולי השואה או פליטים מאפריקה, שהגיעו לכאן בלית ברירה.

ירי בחף מפשע, כל עוד הוא ערבי, לגיטימי בעיני כמה אלפים שבאו לכיכר וצרחו את שנאתם השמימה. לא רק נגד הערבים, אלא נגד שמאלנים, נגד התקשורת, נגד כל מי שלא חושב כמוהם. מזכיר לכם תקופה אפלה? לא במקרה. מי שההשוואה לנאצים מעוררת בו התנגדות עזה, עושה עוול לכולנו. אם ערכי המוסר שלנו הולכים ומתמעטים, אנחנו לא טובים מאלה שהשמידו אותנו. ואם מדי פעם צריך להזכיר עד לאן אפשר לרדת ולטלטל את בני הניצולים ונכדיהם, מה טוב.

מי שמגן בחירוף נפש על טאבו השואה כאירוע שאין להשליך ממנו על אחרים או עלינו - יביא אותנו לאבדון. זכרון השואה אינו רק האתוס הציוני, המסרים הפטריוטים שאיתם חוזרים התלמידים מהמסעות בפולין עטופים בדגל ישראל, לא רק "לא נלך כצאן לטבח" ולא רק "מדינת ישראל היא התשובה להיטלר".

זיכרון השואה הוא גם חומה בצורה כנגד הידרדרות המוסר האנושי, זכרון החמלה, קבלת השונה, הבנת צרכי האחר. וכן, שאלוהים ישמור עלי, גם בקשר לערבים. כמו שלא כל היהודים היו מזוהמים, נושכי נשך, אוכלי דם ילדים ותתי-אדם, כך גם לא כל הערבים רוצחים בפוטנציה ולא כל הפליטים מפיצים מחלות.

יאיר גולן לא היה צריך להיבהל מהביקורת של הפוליטיקאים, שעשו עליו סיבוב כדי לחזק את מעמדם אצל הבוחרים. הוא לא צריך להתנצל על ההשוואה שעשה בין עם ישראל לשואה. טוב שעשה אותה עכשיו ותודה שאמר לנו את האמת הקשה בפרצוף, ובעיתוי הרגיש הזה.