הורי קטינות שנישאו - לכלא?

חוק גיל נישואים קובע כי מי שמתחתן עם קטין או קטינה, ומי שמשתף פעולה עם נישואים כאלה, בין על-ידי עריכתם בפועל ובין על-ידי סיוע עקיף, חושף את עצמו לסיכון של עמידה לדין פלילי ועונש של שנתיים מאסר, למעט אם נישואים אלה נערכו בהיתר משפטי מיוחד.

החוק המקורי נחקק עוד בשנת 1950, אך לפני 3 שנים הוכנסו בו מספר תיקונים מחמירים. גיל הנישואים המותר הועלה מ-17 ל-18, וכן גיל 16 נקבע כגיל הסף התחתון, אשר מעבר לו גם לבית המשפט לא ניתנת הסמכות לתת היתר נישואים. בנוסף, נקבע כי בין הגילאים 16 ל-18, בית המשפט לענייני משפחה יוכל לתת היתר להינשא רק במקרים יוצאי דופן שכוללים נסיבות חריגות, והריון של הקטינה אינו נכלל בהגדרת חריגים אלה.

ההתנגדות לנישואי קטינים (ובדרך-כלל מדובר על קטינות) היא מובנת. קטינים בשנות העשרה לחייהם בדרך-כלל אינם בנויים נפשית למחויבות האישית והכלכלית הכרוכים בחיי נישואים, והריון בגיל צעיר כרוך לא רק בנטל נפשי עבור האם והתינוק, אלא גם בסיכון פיזי.

אמנם טיעונים אלה כוחם יפה גם כלפי נערים או נערות בני 18, הגיל בו כבר מותר להם להינשא, אך לגיל 18 יש בכל זאת משמעות מיוחדת. מחקרים מראים בבירור כי סיכוייה של אישה שנישאה בגיל העשרה לגדול לחיי עוני גבוהים לאין-ערוך מאלה של אישה אשר נישאה כבגירה, בין היתר משום שנישואים לפני גיל 18 כרוכים לרוב גם בעזיבת המסגרת החינוכית, ללא השכלה תיכונית מינימלית. כמו כן, קיים חשש רב כי הנישואים נכפו על הנערה על-ידי הקרובים לה בשל תלותה בהם, בהיותה קטינה. 

ביום שני קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת דיון מיוחד, הבוחן את השפעת שינוי החוק על צמצום היקף נישואי הקטינים, ומהנתונים שהוצגו בפני חברי הוועדה עולה תמונה עגומה. מתברר כי הבעיה העיקרית אינה בחוק התאורטי, אלא בקושי הרב באכיפתו.

בקצרה ניתן לתאר את המחדל כך: במרבית המקרים אין בנמצא מי שיטרח להגיש תלונות במשטרה נגד אנשים העוברים על החוק ומשיאים קטינות, ולמעשה רק כ-8 מכל 100 מקרים מדווחים. אם מישהו כבר דיווח למשטרה, הסיכוי שהיא תברר את התלונה ותעביר בעקבותיה את החומר לפרקליטות עומד על יחס של כ-1:6. אם הפרקליטות כבר מקבלת תיק כזה, הסיכוי שהיא תגיש בעקבותיו כתב אישום הוא אפסי, ולמעשה בשנת 2013 הוגש רק כתב אישום אחד, ובשנת 2014 גם זה לא. 

בדיון שנערך השבוע יו"ר ועדת הכנסת הציע להחמיר את האכיפה ולהעמיד לדין פלילי הורים של קטינות שנישאו בניגוד לחוק, בכדי ליצור התרעה. הבעיה היא שכדי שהמדינה תדע על נישואים הקטינים ותביא למאסר הוריהם, נדרש שהם יירשמו ברשויות, ובפועל הדבר כלל לא הכרחי. מאחר שהנישואים בישראל נערכים על-פי הדין הדתי, אין כל מניעה לקיים את דרישות ההלכה היהודית או השרעית בכדי שייווצרו נישואים תקפים, ולפעול לרישומם הפורמלי במשרד הפנים רק כעבור מספר שנים, כשבינתיים הקטינה כבר בגרה, ובכך לעקוף את מגבלות החוק. 

על אף שהחוק האזרחי מנסה להילחם בתופעה, ואף קובע כי נישואים שנערכו בניגוד לחוק יוצרים עילה לגירושים, בפועל הדין הדתי הוא עצמאי, ואינו יכול ליצור "עילות גירושים" יש מאין. נישואי קטינים שנערכו בהתאם לחוקי ההלכה תקפים ואינם ניתנים לביטול או הפקעה, אלא בהסכמת הצדדים ובהתאם לפסיקות בתי הדין הדתיים.

המסקנה מכל האמור היא שהמלחמה העיקרית צריכה להתנהל במישור החינוכי וההסברתי. מרבית העבירות על חוק גיל הנישואים מתבצעות בחברות המסורתיות: הערבית והיהודי-חרדית. במגזרים אלה רבים אינם מבינים את הפסול בנישואי קטינות ואף רואים בהן יתרונות רבים.

עד כמה חמורה התופעה? ניתן ללמוד זאת אולי מנציג הציבור החרדי, ח"כ אורי מקלב מטעם יהדות התורה, שישב בוועדת הכנסת שדנה השבוע בתופעה הקשה של נישואי קטינות והשלכותיה, ואלה היו הדברים שהוא בחר לתרום לנושא: "ישנן נשים שהתחתנו בגיל צעיר, וזכו לאושר רב ולנכדים ונינים רבים".

אם אלה המסרים שמקבלות הנערות - אז עבודה רבה מאד לפנינו. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il