מנותקים, אבל צודקים

עשרות בעלי עסקים בכיכר המדינה דרשו בשבוע שעבר מראש עיריית תל-אביב לאשר להם להקים ועדת קבלה לכיכר היוקרתית, "בדיוק כמו שמקובל במושבים ובקיבוצים".

אין דרך טובה יותר לחזות בניתוק שבו חיים אותם בעלי עסקים מאשר השימוש בתירוץ כל-כך אנכרוניסטי. בעלי עסקים שמנופפים באותן "ועדות קבלה ששמרו על מרקם חברתי-תרבותי", עשרות שנים אחרי שהתברר שהן לא ממש סייעו לשמור על הדבק החברתי, על האיתנות הסוציו-אקונומית ובכלל על פריחת הקיבוצים והמושבים. שישאלו את הקיבוצניק לשעבר רון חולדאי, שמעדיף כנראה את הערבוביה שמציעה לו העיר תל-אביב.

אבל הניתוק של בעלי העסקים בכיכר עצוב, דווקא בגלל שהם צודקים.

להבדיל ממגורים, שם ועדות הקבלה נחלו כישלון חרוץ - במסחר, הבחירה היא תנאי קריטי. אחת הסיבות המרכזיות לפריחתם של הקניונים הסגורים, על חשבון הרחובות הפתוחים, היא יכולת הבעלים של הקניון - בדרך-כלל בעלים בודד המשכיר את כל החנויות - לקבוע בעצמו את התמהיל. "ועדת קבלה" פנימית של עזריאלי. רשויות תכנון ברחבי העולם הפנימו כבר מזמן שייעוד "מסחרי" איננו מספיק, אם ברצונן לייצר תמהיל מסחרי-עירוני מושך ובריא.

ברחוב המסחריים הפופולריים של מנהטן אסור, למשל, להשכיר חנות לסניפי בנקים. בצפון מנהטן גם נקבע כי בכל בלוק יהיו 6 חנויות, על-מנת להבטיח שהרשתות הגדולות (המחפשות שטחי מסחר ענקיים) לא יכבשו את הרחובות לחלוטין.

ומיהי סן פרנסיסקו בלי רובע צ'יינה טאון, הרובע הסיני הגדול ביותר מחוץ לסין? אבל מרוב תנועה של תיירים, היה חשש מוצדק שהחנויות האותנטיות ייעלמו לחלוטין. בלי לחשוש לטענות של גזענות או הגבלת חופש העיסוק, ולמרות שראש העיר הוא בעצמו סיני, יצאה העירייה בחבילת תמריצי מיסוי לעסקים מקומיים-סינים, והיא גם מונעת בחוק מרשתות ארציות להיכנס לאזור התיירותיים.

ואצלנו? רשויות התכנון פוטרות את עצמן עם הבחנה בין מגורים, מסחר ומשרדים. אם נשמור על זה - דיינו. אם הן היו מתעוררות בזמן, אז קולנוע גת שבלב תל-אביב לא היה הופך, למשל, לפני כמה שבועות לעוד סניף של סופר-פארם (למרות שהשכירות לבעלים והארנונה לעירייה ודאי גבוהים יותר מבית-מרקחת מאשר מקולנוע ותיק).

ואולי צריך דווקא להעריך את בעלי העסקים שברחוב ה' באייר בתל-אביב, שעדיין מבינים שכוחם באחדותם. על-פי כללי תורת המשחקים, רבים מהם היו אמורים מזמן לסגור את החנות היוקרתית כדי למכור מטענים לסלולר ב-50 שקל. הם רואים מה קרה לשוק הפשפשים בצד השני של העיר, שנפרד במהירות מהחנויות הוותיקות, ומנסים להציל את הקסם המקורי.