ביוני 2005 הכריז הוועד האולימפי כי המשחקים ב-2016 יתארחו בלונדון. ארמון המלכה הואר באור יקרות, חוצות העיר נשטפו בחוגגים והמוני בעלי עסקים התחילו לחשב את הכסף שיזרום לכיסם.
באותה עת ממש, בקצה השני של תעלת לאמנש, ישב ברטראן דה ל'נואה, ראש עיריית פריז, בלשכתו אשר ברו דה לובו (רחוב האריות) על גדת הסן, ואחז את ראשו בין כפות ידיו. עירו, שהתמודדה גם היא על הזכות לארח את האולימפיאדה, הגיעה רק למקום השני.
ארבע שנים קודם לכן, באחד מנאומיו הצהיר כי כדי שפריז תוכל לעמוד בשורה אחת עם הערים הגלובליות - טוקיו, ניו יורק, לונדון - היא חייבת להתניע מהלך שיהפוך אותה לגדולה כמותן. "אנחנו לא פריז", קרא דה ל'נואה לקהל מאזיניו, "אנחנו צריכים להיות 'ל'גרנד פרי' (Le Grand Paris)", והנה בא ההפסד הצורב לשכנים, והוכיח את צדקת טענתו.
קצת יותר מעשר שנים אחרי הפיאסקו האולימפי, ושנה וחצי אחרי שפינה את מקומו לראשת העיר הנוכחית, אן הידלגו, הוגשם החזון. לפני ארבעה חודשים, ב-1 בינואר 2016 נפל דבר: פריז הקטנה על שני מיליון תושביה, המשתרעת על מאה קמ"ר (בערך עשירית משטחה של לונדון), וסביבה פרברים המוגדרים כישויות מוניציפליות נפרדות, נהפכה באופן רשמי למטרופולין מאוחד של 7 מיליון תושבים, המונהג בידי ראש מטרופולין, ומתחיל לפתח מערכות ניהול שלטוניות משל עצמו.
טשטוש גבולות הוא כוח
"גרנד פריז הוא קודם כל פרויקט של סולידריות בין רשויות מקומיות", אומר סגן ראש העיר ז'אן לואי מסיקה, האחראי על התכנון האורבני, הבינוי והפיתוח הכלכלי של העיר פריז. הוא חבר מועצת העיר מ-2008 וגם האחראי על מימוש תוכנית מטרופולין פריז. "טשטוש הגבולות המוניציפליים הוא אמצעי לפיתוח הדדי. פריז סובלת ממצוקת דיור בלתי נסבלת. מעשית, אין איפה לבנות פה מגורים, ומחירי הקרקע בלתי נסבלים. עתודת הקרקע בפרברים יעזרו לפריז בפתרון בעיה זו, והפרברים ייהנו מהעושר ומכוח המשיכה הבינלאומי של העיר המרכזית, שיוצרים הזדמנויות כלכליות ועסקיות גלובליות".
מסיקה מדבר על יתרונות ותרומה לצמיחה ותוספת, אולם מזכיר שאת מהלך האיחוד הניעו אילוצים. לפעמים חוסר ברירה ממש. "מהלכים רבים שפריז ביקשה לעשות, בעיקר בתחום הניידות והשמירה על הסביבה, לא היו יכולים להתממש בלי שיתוף פעולה עם השכנות. אם מתכננים לבטל כביש מהיר שמוביל מאות אלפי אנשים ביום מהפרברים לעיר, כמו אוטוסטרדת פומפידו, אי אפשר לצאת למהלך בלי שיתוף פעולה עם כל הסביבה.
"זו לא רק שאלה של כסף. פריז אולי עשירה, אך כסף לא יכול להכריח אנשים לוותר על המכוניות הפרטיות שלהם, ואם מכריזים שאין כניסה לכלי רכב מזהמים למרכז העיר והם הרוב, תהיה בעיה".
פריז תחת התקפה של פיתוח תשתיות, בעיקר של תחבורה, המהווה עיקר בתהליך האיחוד, כי לכל ברור שניידות יעילה בין כל חלקי המטרופולין היא תנאי להצלחה. מכפילים את כמות המסילות, מוסיפים קווים, ובונים תחנות חדשות. מהלך האיחוד תומך במהפכת התחבורה הגלובלית ושינוי הרגלי הניידות: כדי שמיזמים שיתופיים יהיו כלכליים ויתפקדו באופן יעיל, צריך כמה שיותר משתמשים. "אם רוצים ש-וואליב (מיזם השכרת האופניים) ו-אאוטוליב (מיזם השכרת המכוניות החשמליות) יהיו כלי התחבורה העירוני האישי המועדף, עדיף לפזר כמה שיותר תחנות בשטח גדול ככל שניתן".
- מה ימנע מפריז לבלוע אליה את כל הטוב ולהשאיר את הפסולת לשכנות מסביב?
"בדיוק הפוך: פריז הגדולה היא הדרך להפסיק את הקניבליזציה של שטחי מסחר ותעסוקה שהם השמנת העירונית. במקום שערים שכנות יתחרו ביניהן על חברות ועסקים, מנהלים את הפיתוח באופן שמחלק את השטחים באופן הגיוני בכל המרחב, מאפשר נגישות לכולם, ויוצר מרכזים חזקים בכל האזורים. פריז הגדולה תאפשר לנו לפזר את התיירות בכל המרחב באופן שיפסיק להעיק רק על המרכזים הנוכחיים, ותועיל גם לחלקים אחרים בעיר. זו דרך יותר הגונה לחלק את העושר בין כל התושבים. בניין הפילהרמונית של העיר, למשל, עובר לגבול שאחרי רובע 19".
- ערים רוצות לשמור על ייחוד, על עצמאות שמזהה אותן.
"איזה כוח יש לערים שיש בהן 200-300 אלף תושבים? ברור שהחיבור עם פריז נותן להם הרבה יותר. גם ייחוד שמוקרן מפריז, וגם הזדמנויות חדשות שנובעות מכלכלה מפותחת ומקרבה למרכזי חדשנות. ראשי הערים הקטנות רצו במהלך הזה יותר מהפריזאים".
- צרפת מחולקת למחוזות עם שלטון עצמי, מדוע צריך גם מטרופולין?
"משום שבמחוז גרים 10 מיליון איש, שליש מהם גר על שני שליש מהשטח, אלה היישובים הכפריים, ושליש גר בשטח האורבני. הכוח מתחלק באופן בלתי שווה (בגלל מבנה הבחירות התלוי גיאוגרפית - מ.מ). ואיחוד הערים מחזק את הכוח האורבני והצרכים שלו, כנגד הצרכים של הישובים הכפריים".
הבחירה בשם שיתנו למטרופולין לוותה במאבק. בעוד שראש העיר הקודם ביקש שהשם יהיה "פריז הגדולה", התעקשו מתנגדיו על השם "פריז של צרפת". המאבק הוא ביטוי למתח הפוליטי בין ערים גדולות ומרכזיות, שכוחן הגדול מאיים על המדינה - ושאלת השם חידדה את הלחץ של המדינה, ושל העיר, להיות מזוהות עם הגורם החזק החדש.
"הרשות המנהלת כיום את המטרופולין של פריז היא קואליציה פוליטית של קצוות. ראשת העיר פריז היא שמאל סוציאליסטי מובהק ואילו ראש המטרופולין הוא ימני, שנבחר על ידי הרשויות המוניציפליות שסביבה, שם לימין יש רוב. "הם משתפים פעולה באופן יוצא מן הכלל בכל משום שלמרות שמבחינה היררכית יו"ר המטרולופין מעליה, הוא תלוי בהידלגו (ראשת העיר) לגמרי. הרי פריז היא העיר חזקה, ובלעדיה אין מטרופולין".
- ראשי הערים הקטנות מאבדים את כוחם הפוליטי. הם לא מצטערים?
"את היתרונות עבור התושבים הם מבינים. את היתרונות עבור העיר, הם מבינים. אני מאמין שגם הכוח האישי שלהם מתחזק משום שקואליציה של ראשי ערים זו הקואליציה הכי חזקה. ערים מאוחדות זה הכוח הכי גדול".
איר בי אנד בי: האכיפה מתחילה
40 מיליון תיירים מגיעים לפריז וסביבותיה מדי שנה ו-31 מיליון מתרכזים בשטח פריז המסורתית שכל גודלו בערך עשירית מלונדון שאירחה בשנה החולפת (2015) 17 וחצי מיליון תיירים בסך הכל. המשמעות היא שבמשך ימים רבים בשנה מספר התיירים בפריז עולה על מספר התושבים, והוא כפול ומשולש בעונות תיירות מובהקות. עם נתונים כאלה, ברור החשש הגובר בעירייה מפני התפשטות השימוש בשירותי אירוח בדירות. "אם לא נשלוט בתופעה, הרובעים 1 עד 7 (מרכז העיר) יהפכו ל'איר בי אנד בי זון', אומר ז'אן לואי מסיקה. "אנחנו לא נתנהג כמו ברלין (שהחודש הוציאה רשמית את AIRbnb מחוץ לחוק והודיעה כי המשטרה תאכוף את האיסור - מ.מ), אבל התקבלה החלטה להתחיל מהלך פיקוח וביקורת של השירות".
הרגולציה המתוכננת כרגע, לדבריו, היא קביעת מגבלה של ארבעה חודשים בשנה השכרה לכל היותר בכל דירה. תושבים שמשכירים חדרים או דירות שלמות יידרשו להצהיר על כך ולשלם לעיר מס תיירות תמורת כל אורח (כנהוג במלונות) ומס הכנסה למדינה.
- איך עושים זאת?
"אנחנו עוד לא יודעים. מצד אחד לכאורה כל המידע חשוף ברשתות הפעילות ואפשר לעקוב אחר כל מי שמציע דירה להשכרה. מצד שני, יותר מסובך לעקוב אחר מימוש של הסכמי אירוח. אני בטוח שתוך זמן לא רב תימצא הדרך והאכיפה תתחיל".
"אמרתי ליו"ר פז'ו שאני מבין אותו, אבל זו שאלה של בריאות"
עם בחירת אן הידלגו לראשות העיר היא החלה במהלכים דרסטיים לסילוק מכוניות מתחום פריז. צעדים אלה מקבלים תמיכה מרוב תושבי העיר. בנוסף למהלכים תכנוניים וחוקתיים הנוגעים לבינוי בחוצות, תוספת תקציבים ושכלול שירותי תחבורה ציבורית (במוספים הקרובים נביא פירוט בראיון עם כריסטופר נאז'דובסקי, סגן ראש העיר לתחבורה), הכריזה הידלגו שתאסור כניסה של משאיות מונעות בדיזל לעיר מ-2018, ותמנע לחלוטין כניסת כלי רכב מזהמים, מונעים בדיזל או ישנים ומונעים בדלק רגיל מ-2020.
כצפוי, המהלך התקבל בתרועה על ידי ארגונים ירוקים, וגרר מיד הכרזות דומות מצד קולגות, ובהם ראש עיריית לונדון היוצא, אבל עורר גם מתנגדים. נהגי מוניות בפריז התקוממו שפוגעים בפרנסתם, ותעשיית הרכב הצרפתית החלה במסע התנגדות וגיוס לובי. "יו"ר פז'ו ישב אצלי במשרד. היתה שיחה מאוד ארוכה וקשה", מספר לואי מסיקה, "הוא הביא טיעונים מכל התחומים - מפעלי פז'ו ורנו הם מהמעסיקים הגדולים בצרפת (הקואליציה של הידלגו היא פרו סוציאליסטית ופרו עובדים - מ.מ.). אמרתי לו: 'אני מבין אותך. אני יודע שאני פוגע בעסקים שלך, אבל אין מה לעשות - זו שאלה של בריאות'. לא יזיזו אותנו מההחלטה הזו".
"בעוד 20 שנה לונדון תהיה דובאי"
אחרי סיאול וטוקיו, פריז היא העיר השלישית בצפיפותה בעולם וכמעט ואין בה בנייה גבוהה (להוציא את רובע העסקים ל'דפנס הנודע לשמצה שתוכנן בסגנון פארק היי-טק מחוץ לגבולות פריז המסורתיים, ומתכנני העיר שוברים את הראש איך לתקן אותו). הבניינים הגבוהים ביותר בעיר הם מבני הציבור המונומנטליים והם אינם מתקרבים לגובה המגדלים שנבנו ונבנים כיום במרכזי הערים בכל העולם.
"כדי להשיג צפיפות ולהרוויח ממנה, לא צריך מגדלים", אומר ז'אן מסיקה. "בשנות ה-80 וה-70 כולם עשו טעויות תכנוניות חמורות כשהתאימו את הערים לקנה המידה של המכוניות והתרחקו מקנה המידה האנושי. גם פריז עשתה את הטעות הזו. עכשיו לונדון בונה מגדלים שמשנים את כל קו הרקיע של העיר. בעוד עשרים שנה היא תהיה כמו דובאי. פריז לא תלך לשם. זה לא יקרה פה. אם רוצים, אפשר לבוא ולראות, אנחנו יכולים ללמד את העולם איך בונים ערים צפופות בלי לעלות לגובה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
