הוא לא ירש. הוא כבש

מדינת מערב וירג'יניה אינה מרבה להשפיע על מהלך ההיסטוריה. היא גדולת-שטח (פי שלושה ויותר מישראל), אבל קטנת אוכלוסים (פחות משני מיליון). היא תקועה בדרום הרכס של הרי אפאלאצ'יה, מערבה מן הבירה וושינגטון.

היא ידועה בייחוד בזכות מכרות הפחם שלה, ובזכות הרבה לבנים קשי-יום. כמעט 95% מתושביה מסווגים כ"לבנים לא-היספאנים". ב-30 השנה האחרונות, ההכנסה לגולגולת במערב וירג'יניה גדלה רק בשליש הממוצע הארצי. ענייה הם המרודים ביותר. היא מרירה וספקנית. במובן הזה היא מתאימה להפליא לפרופיל הפוליטי של תומכי דונלד טראמפ.

היא תצביע השבוע באחד הסיבובים האחרונים של הבחירות המקדימות לנשיאות. גם הפעם היא לא תשפיע על מהלך ההיסטוריה. היא קיוותה להכתיר את טראמפ, אבל לא יהיה בזה צורך. הוא כבר הוכתר, במדינת אינדיאנה, בשבוע שעבר. "דווקא רציתי עוד קצת פריימריז", התוודה טראמפ באוזני היכל ספורט מלא עד אפס מקום בצ"ארלסטון הבירה בסוף השבוע שעבר. אבל מה לעשות, "אני האחרון שנשארתי". תשואות רמות של 15,000 הנוכחים החרישו את ההיכל (http://tinyurl.com/trump-wv).

הוא כבר אינו צריך ללגלג על "טד השקרן", הלוא הוא הסנאטור קרוז מטקסס; ו"מרקו הקטן", הלוא הוא הסנאטור רוביו מפלורידה; או ג'ון קייסיק, המושל רב-האנפין ומעוט-התומכים של אוהיו. טראמפ נשאר לבד, והוא חוזר פעם אחר פעם על המשפט "אני מועמד המפלגה הרפובליקאית". אולי הוא עצמו מתקשה להאמין בתעתוע הגורל הזה. המפלגה בוודאי מתקשה, ומנהיגיה חורקים שיניים.

כובע? קסדה? קסדה!

טראמפ מזמין נציג של כורי הפחם לעלות אל הבמה. הם רוצים להעניק לי איזו מתנה, הוא מסביר. מה זה כבר יכול להיות? כובע? קסדה? הנציג, ביל או אד, טראמפ אינו בטוח, מתקרב אל הדוכן בחליפה חגיגית. קסדה! קורא טראמפ. ביל-או-אד פונה אליו בקול רם וצלול. Mr President, הוא קורא לו. טראמפ אינו מתקן אותו. הוא מהנהן בראשו. זה יהיה תוארו הרשמי בעוד שמונה חודשים, הלוא כן.

טראמפ חובש את הקסדה ללא התלהבות. מה יקרה לבלוריתו, התלויה על בלימת התרסיס? האם הקסדה תהרוס את התסרוקת? טראמפ מגלה פן חדש. הוא מסוגל להתבדח על חשבון עצמו. הוא מפשיל את הבלורית לאחור. אתם רואים? הוא מצביע על שורשי השיער. "זה שלי, זה שלי", זאת אומרת לא פיאה, בניגוד לשמועות.

הוא מתלונן על איכות התרסיסים. פעם הם היו מחזיקים מעמד שעות, עכשיו, בקושי "12 דקות". היצרנים מפחדים שיגידו עליהם כי הם נוקבים חור בשכבת האוזון. איך הם יכולים לחורר? "הרי הדירה שבה אני מתגורר חתומה וסגורה".

הפחם הרע, הפחם הטוב

אחר כך הוא עובר לדבר על הילארי קלינטון. הוא מלגלג על מסע ההתנצלות שלה לכורי הפחם של מערב וירג'יניה. בחודש שעבר, בחיזוריה אחר קולות פרוגרסיביים במדינות הצפון, היא הבטיחה להוציא את תעשיית הפחם לפנסיה. פחם מתחרז עם זיהום אוויר, פחם הוא ההיפך מירוק, פחם הוא תאוות בצע, כריית הפחם הורסת את הנוף. עכשיו היא מתחרטת, מפני שפחם גם מפרנס קהילות ובני אדם.

גב' קלינטון אינה יודעת את נפשה. האם עליה להגיד את האמת הלא-נעימה, או שמוטב לה להתחרות בפיזור הבטחות בברני סנדרס משמאלה ובטראמפ מימינה? טראמפ מבטיח לחדש את נעוריה של תעשיית הפחם כקדם. ברני מבטיח "סכום עצום של כסף" להגן על הכורים מפני התוצאות של הדחת הפחם. זה פחות או יותר המוטו של מסע הבחירות שלו: סכום עצום של כסף לכל דבר.

הוא סר בסוף השבוע שעבר למורגנטאון, עיר אוניברסיטה במערב וירג"יניה. ערי אוניברסיטה אוהבות אותו. נעריהן ונערותיהן ממלאים את אסיפותיו. הם מתעבים את הילארי, שורקים בוז למשמע שמה, וחלקם אפילו אומרים לסוקרי דעת קהל שהם מעדיפים את טראמפ על פניה.

חינם, חינם, חינם

למחרת העצרת, העיתון המקומי במורגנטאון, "דומיניון פוסט", הכתיר את עמודו הראשון בציטוט מפי סנדרס, "אתם המהפכנים". הסנאטור ממדינת ורמונט מודיע מעשה שגרה בכל אסיפה, שהוא מוציא אל הפועל "מהפכה פוליטית". כותרת המשנה הסבירה: "סנדרס קורא לטיפול רפואי חינם ולאוניברסיטאות פטורות משכר לימוד".

אכן, איזו מהפכה. פוליטיקאי זקן עומד בפני קהל של בני תשחורת, ומציע להם אתגר נועז: להצביע בעד מועמד שיעניק להם הכול בחינם, על חשבון מישהו אחר, ויפטור אותם מן הצורך להתאמץ. האידיאליזם אמנם נוטף מכל נקבובית.

הדעת נותנת שברני סנדרס ינצח במערב וירג"יניה, וינצח בקנטאקי ובאורגון בשבוע הבא. הוא יגיע לוועידת המפלגה בפילדלפיה בסוף יולי עם הרבה מאוד צירים, וינסה להכתיב את מצע המפלגה. הבטחותיו חסרות הכיסוי יאומצו רשמית, אם כי לא יחייבו איש, והן יתחרו בהבטחותיו חסרות הכיסוי של טראמפ.

הוא יגיד לנגיד מה להגיד

המועמד הרפובליקאי לנשיאות ניסה את כוחו בימים האחרונים בענייני כלכלה גבוהים מאוד. הוא דיבר על החוב הלאומי. למה בדיוק הוא התכוון קשה לדעת, אבל שומעיו נרמזו, שהוא אומר, כי בנסיבות מסוימות ממשלת ארה"ב תציע לנושיה לפרוע פחות מ-100% של חובותיה (תשעה-עשר טריליון דולר). והם גם נרמזו שהוא ידרוש מן הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי, להתאים את שערי הריבית שלו לצורכי האשראי של הממשלה.

שני הרעיונות האלה הם כה סהרוריים, עד שטראמפ עצמו מיהר להתנער מהם. אבל הוא הקדים להודיע, שלא יאריך את תקופת כהונתה של הנגידה ג"נט ילן, "מפני שהיא דמוקרטית". מאז 1983, נשיאים חזרו והאריכו תקופות כהונה של נגידים, המזוהים עם המפלגה היריבה. לא הוא. זה 50 שנה נשיאים אינם מעיזים להגיד לנגידים מה לעשות. לא טראמפ. הוא יגיד.

עדיין אינו מוכן

במפלגה הרפובליקאית הנבוכה והמבועתת מתנהל עכשיו ויכוח כמעט-אבסטרקטי בשאלה אם טראמפ הוא "שמרן אמיתי". הוא אומר שכן, אבל איך אפשר להאמין לו. שמרן אמיתי סר לכללים מסוימים, כמו ציות לחוקה, הגבלת סמכויותיה של הממשלה, איזון תקציבים, תמיכה בסחר חופשי (יש שורה של אבני-בוחן נוספות בענייני חברה ומוסר).

לפי שעה, אולי מפני שהוא עדיין שיכור ניצחון, טראמפ אפילו אינו משתדל להניח את דעת הכוהנים הגדולים של "השמרנות האמיתית".

אחד מהם הוא יושב ראש בית הנבחרים, פול רייאן, הרפובליקאי הבכיר ביותר בוושינגטון, המלא רעיונות של תיקון עולם. הוא הודיע בשבוע שעבר, כי "עדיין אינו מוכן" לתמוך בטראמפ (http://tinyurl.com/trump-ryan). טראמפ השיב בטראמפית מדוברת: הוא אינו יכול לתמוך ברייאן. רייאן אומר שטראמפ ירש את "מפלגתם של לינקולן ושל רייגן".

טראמפ השיב שהוא לא ירש, הוא כבש, במיליוני קולות.

ברני סנדרס יכול לנסר לו כאוות נפשו על "מהפכות" ועל "מהפכנים". אבל רק מהפכן אחד נראה בימים האלה בדרך אל הבית הלבן: דונלד טראמפ. והוא נהנה מכל רגע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny