שווייץ החדשה? המדינה שמבטיחה סודיות ואין בה מסים

בחנות הפריטים הזולים הישנה בפינת רחוב במרכז העיר סו פולס בדקוטה הדרומית, ליורשים של אימפריית גומי הלעיסה וויליאם ריגלי יש משרד לקרן המשפחתית שלהם. המשרד השכן הוא של משפחת קרלסון, הבעלים של רשת מלונות רדיסון. עוד משרד שייך למשפחתו של ג'ון נאש, ענקית קרנות הגידור.

40 חברות נאמנות או קרנות כאלה רשומות בכתובת 201 סאות פיליפס אבניו, בניין צנוע מלבנים לבנות של שתי קומות. מהבניין הזה מנוהלים נכסים בשווי 80 מיליארד דולר.

דקוטה הדרומית ידועה בעיקר במרחבים הגדולים של אדמת מישור ובמונומנט של הרי ראשמור, שבו חקוקים ראשיהם של ארבעה מנשיאי ארה"ב בהרי בלק היל. האוכלוסייה, 858,469 תושבים, היא ה-46 בגודלה מבין 50 מדינות ארה"ב, הבדיחה המקומית היא שיש בה יותר פסיונים, 1.5 מיליון, מאשר בני אדם.

אבל למרות היותה עיירה באופייה, סו פולס (Sioux Falls) הפכה להיות אבן שואבת לעשירי-על שמקימים קרנות כדי להגן על הונם ממסים ומבנות/בני זוג לשעבר לעתיד. הנכסים המוחזקים בדקוטה הדרומית צמחו מ-32.8 מיליארד דולר ב-2006 ליותר מ-224 מיליארד דולר ב-2014, לפי מחלקת הבנקאות של המדינה. מספר החברות שהן קרנות הון עלה מ-20 ל-86 השנה.

תפקידה של המדינה הזו כבית קטן בערבה שהוא מקלט מס זכה לתשומת לב לא רצויה מאז פרסום מסמכי פנמה, שהיו פרי חקירה של התאגיד הבינלאומי של עיתונאים חוקרים. ההדלפה של יותר מ-11 מיליון מסמכים מחברת עורכי דין בפנמה - שחלקם נפתחו לעיון הציבור באינטרנט בימים אלו - משכה תשומת לב לאנונימיות שזמינה למעלימי מס בארה"ב.

אחרי שנים של איומים על בנקים בשווייץ ובנקים זרים אחרים שסייעו לאמריקאים להסתיר את כספם, ארה"ב מואשמת בכך שהיא מספקת שירותים דומים לשאר העולם. "אמריקה היא כעת שווייץ החדשה", אומר דיוויד ווילסון, שותף בחברת עורכי דין שווייצית בשם שלנברג וויטמר. "במגזר שלנו זה ידוע כבר כמה שנים".

לארה"ב יש היסטוריה ארוכה של משיכת כספים ממקורות זרים אנונימיים. ב-2011 דיווחה אגודת הבנקאים בפלורידה לקונגרס שבבנקים בארה"ב יש פיקדונות זרים בשווי מאות מיליארדי דולרים, מפני ש"במשך יותר מ-90 שנה הממשל מעודד זרים להכניס את כספם לבנקים אמריקאיים, על ידי מתן פטור לפיקדונות הללו ממסים ומחובת דיווח".

בוסטון קונסלטינג גרופ, מחברות הייעוץ המכובדות בעולם, מעריכה שבארה"ב מופקד הון זר בסך 800 מיליארד דולר, שקרוב למחציתו הגיעה מאמריקה הלטינית. זה אמנם הרבה פחות מההון הזר שמופקד בשווייץ, 2.7 טריליון דולר, אבל זה צפוי לגדול ב-6% בשנה - מהר יותר מכל מוקד אוף-שור אחרי פרט להונג קונג וסינגפור.

ברוס זגריס, עורך דין ממשרד ברלינר, קורקורן ורואו מוושינגטון, אומר שתעשיית האוף-שור האמריקאית גדולה אפילו יותר מכפי שאנשים חושבים. "אני חושב שארה"ב היא כבר כעת מרכז האוף-שור העולמי הגדול ביותר. היא עשתה עבודה טובה באמת בנטרול התחרות מצד הבנקים בשווייץ".

פרצות ברגולציה

הצמיחה הזו לובתה על ידי חוקי הגילוי הנאות הבינלאומיים שאומצו ב-2014 כדי להילחם במקלטי המס - שאומצו כמעט בכל מקום פרט לארה"ב, שחוקקה רגולציות משל עצמה. אבל ברגולציות הללו יש פרצות שמשמרות את היתרונות של קרנות כמו אלה שרשומות בדקוטה הדרומית. תקנות שהוצעו על ידי הבית הלבן בשבוע שעבר כדי לאלץ חברות לחשוף יותר מידע על הבעלים שלהן לא צפויות לשחוק את היתרונות הללו.

הקרנות יכולות להימנע מביקורת הן תחת התקנות האמריקאיות והן תחת התקנות הבינלאומיות כל עוד הבעלים שלהן ממנים נאמן מקומי ו"מגן" זר ש"מנחים" את הנאמנים האמריקאים. חברות בדקוטה הדרומית מקדמות בצורה פעילה את הסודיות שמציעה פתיחת קרן במדינה זו.

"רוב המדינות שהן מקלטי אוף-שור הופכות לפחות אטרקטיביות בעיני משפחות בינלאומיות שמחפשות סודיות", אומר האתר של South Dakota Trust Company, אחת החברות הבולטות בתחום זה. "כתוצאה מכך, היציבות של ארה"ב בשילוב חוקי הנאמנות המודרניים שלה יכולים להיות קורצים יותר למשפחות בינלאומיות רבות מאשר קרן אוף-שור במדינה פחות חזקה".

עוד לפני תחילת ההתעניינות הבינלאומית, תעשיית קרנות הנאמנים בדקוטה הדרומית שגשגה. ללא מס הכנסה אישי ומס חברות, בלי הגבלות על "קרנות שושלת" ועם חוקי הגנת נכסים חזקים - שמגינים על הנכסים מפני הגרושה לעתיד שלכם - דקוטה הדרומית זינקה לצמרת הדירוגים השנתיים של תעשיית קרנות הנאמנים. גם נבאדה, דלאוור ואלסקה מתחרות על כספים כאלו.

חנות קטנה ועשירה

הסביבה המשפטית המזמינה של דקוטה הדרומית התחילה במידה רבה בקומת הקרקע של חנות הפריטים הזולים על שדירת פיליפס בסו פולס. במעלה המדרגות שוכן המשרד הפינתי של פירס מקדואל השלישי, האיש שאחראי במידה רבה לתחייה של המדינה הזו.

מקדואל הוא בן 58, בעל רעמה של שיער מתולתל וחיבה גדולה לסיפורים (סבו פירס עבד בבנק קטן בדקוטה שאותו שדדה כנופייתו של הגנגסטר הידוע ג'ון דילינג'ר בשנות ה-30). הוא רוכב לעבודה על אופני הרים אפילו בשלג, כשהוא לא טס לניו יורק או קליפורניה כדי להיפגש עם לקוחות ויועצים.

מקדואל הוא נשיא South Dakota Trust Company, SDTC, והוא מדגיש את חשיבות הקשרים שלו להצלחת עסקי החברה ואומר שהמשפחות שהוא משרת רוצות להגן על הדורות הבאים, ולא להתחמק מתשלום מסים.

מקדואל הוא שליח מצווה של דקוטה הדרומית זה כמעט 25 שנים. ב-1993 הוא פרסם מאמר במגזין המקצועי Trusts and Estates. בדקוטה הדרומית, הוא כתב, משפחות יכולות "ליישם את אותה אסטרטגיה ששימשה בשעתן משפחות כמו רוקפלר ו-ונדרבילט במשך דורות כדי להימנע מתשלום מסי ירושה".

המאמר צד את עינו של אל קינג, שכיהן אז שמנהל יחידת קרנות הנאמנים של סיטיבנק בניו יורק, והוא גייס את מקדואל לניהול סניף הבנק בדקוטה הדרומית. השילוב של קשריו המשפטיים של קינג והידע המקומי של מקדואל הקפיץ את העסקים. ב-2002 השניים פתחו חברה משלהם, וכך קמה SDTC עם מקדואל בסו פולס וקינג בניו יורק.

החברה אינה מנהלת כסף. היא מסייעת לקרנות נאמנים פרטיות לעמוד בדרישות המדינה, כמו מינוי דירקטור שיהיה תושב המדינה, פתיחת משרד והגשת דוחות למדינה. הקרנות חייבות לקיים שתי ישיבות של מועצות מנהלים בשנה בדקוטה. שכר הטרחה של החברה מתחיל ב-35,000 דולר לשירות הבסיסי ויכול לעלות בהרבה.

יש היבטים בתעשיית הקרנות הללו שגוררים ביקורת. מדינות כמו ניו יורק מתלוננות על בריחת עסקים במיליארדי דולרים למדינות ידידותיות לקרנות, וגם על אובדן של מס הכנסה, שבמקרה של ניו יורק הוערך ב-150 מיליון דולר בשנת 2013.

עשרות אלפי מוטבים

לורנס ואגוניר, פרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן, טוען ש"קרנות השושלת המשפחתית" שיזמו מדינות כמו דקוטה הדרומית הן "שטות". לדבריו, במורצת הזמן קרנות כאלה נופלות קורבן לסכסוכים פנימיים וקשה מאוד לנהל אותן. אחרי מאה שנים יהיו להן עשרות אלפי מוטבים. יהיה בלתי אפשרי לכנס אסיפה שלהן. אפילו איצטדיון הפוטבול רוז בואול בקליפורניה יהיה צר מלהכיל את כולם.

כמה אנליסטים תוהים גם אם דקוטה הדרומית מקבלת די כסף בתמורה לשירותים שהיא מספקת. בשנת התקציב 2015 גבתה המדינה הזו 1.79 מיליון דולר מחברות הקרנות. התקציב שלה באותה שנה היה 4.3 מיליארד דולר.

ברני האנהוף, סנאטור דמוקרטי בסנאט של המדינה, מציע לחוקק מס חברות מדינתי. "יש לנו הרבה חקיקה בתחום הקרנות, והרבה כסף מגיע למדינה, והם נהנים מחוק המס שלנו", הוא אומר. "זו אחת הסיבות לכך שאני חושב שאנחנו זקוקים למס חברות".

אנדי הולמס הגיע לסו פולס מקנזס סיטי בשנה שעברה כדי לסייע לחברה שלו, Great Plains Trust Company, להרחיב את נוכחותה בדקוטה הדרומית אחרי שלקוחות שכללו סלבריטאים וספורטאים מפורסמים התעניינו בהטבות שמציעה המדינה הזו.

Great Plains עבדה עם SDTC כדי ללמוד את כללי המשחק, אבל בשנה שעברה היא שכרה משרד נטול חלונות בבניין לבנים וזכוכית עבור שני העובדים שלה. בהמשך המסדרון מצויים משרדי מארון טראסט, שמנהלת את כספה של משפחת פריצקר משיקאגו. בקומה שוכן גם משרד של חברת בניית גגות, שפקידת הקבלה שלה משרתת גם את הקרן.

הולמס מעריך ש-90% מהקרנות שרשומות בדקוטה הדרומית "הן מה שאני מכנה חברות קש שמחזיקות במדינה תיבת דואר או משרד, ומישהו מגיע פעמיים בשנה כדי לקיים ישיבת מועצת מנהלים ולעמוד בדרישות הרגולציה. אין כאן אף אחד עם רגליים על הקרקע לשרת את סו פולס עצמה, ואנחנו מנסים לנצל את זה לטובתנו".

האתגר הגדול ביותר של התעשייה כעת, אומר מקדואל, הוא הביקורת על הסודיות שהיא יכולה להציע. "כל כך הרבה ממה שנכתב על זה נשמע מפחיד במיוחד", הוא אומר. "כל חוקי המס הללו קיימים מסיבה כלשהי. זו לא העלמת מס, זה תכנון מס".

ברט אפדוהל, מנהל מחלקת הבנקאות בממשל של דקוטה הדרומית, אומר שהדרישות מן הקרנות הועלו בינתיים, כמו יותר נוכחות פיזית במדינה. בקשות לרישום קרנות חדשות נדחות פעמים רבות. "אנחנו הרשות הממונה, כך שאם אנחנו מאשרים משהו שקורה לו משהו, הבעיה היא שלנו", הוא אומר. "מנקודת מבט של מוניטין, אף אחד לא נהנה כשמשהו לא בסדר קורה".

אמריקה תהיה פנמה?

יש גם סיבות לגיטימיות לחפש סודיות, אומר רודריק בלפור, מייסד Virtus, חברת קרנות מאי התעלה הבריטית גרנזי שפתחה בדקוטה הדרומית משרד ב-2009. לדבריו יש לאנשים זכות לפרטיות, בייחוד אם שחיתות במדינות המוצא שלהם מסכנת את כספם שם. החששות מפני מרכז אוף-שור באמריקה מוגזמים, לדבריו. "אמריקה לא הולכת להיות פנמה".

צרפת ומדינות נוספות חוקקו חוקי גילוי נאות נוקשים לגבי קרנות. במדינות רבות קיימים חשדות שהקרנות הן מכשיר לא חוקי להעלמת מס. גבריאל צוקמן, כלכלן צרפתי, מעריך שממשלות בעולם מפסידות לפחות 200 מיליארד דולר בשנה במסים מתוך סך הכספים שמוחזקים במקלטי אוף-שור ברחבי העולם, 7.6 טריליון דולר.

ייתכן שה"הנחה" שממנה נהנים בעלי קרנות זרים בארה"ב מחובת הדיווח תהיה זמנית. ביום ה' שעבר קרא הבית הלבן לקונגרס לאמץ הצעה "שראויה לאימוץ זה זמן רב", שתבטיח שארה"ב עומדת בתקני הגילוי הנאות הבינלאומיים. ביום ה' השבוע יארח דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, פסגה שבה יתבקשו מנהיגי העולם לחתום על הצהרה עולמית שמבטיחה לחשוף שחיתות.

יש גם סיכונים בשימוש בארה"ב למטרות הסתרת כספים מסיבות לא חוקיות. ווילסון משווה את זה ל"ישיבה בלוע של דרקון". חברת עורכי דין אחת שנהגה לקדם את היתרונות של "הסתרת הון מהעין" אומרת שלקוחותיה משוכנעים כעת שארה"ב תאמץ את התקנים הבינלאומיים למלחמה בהון מוסתר לא לגיטימי.

היתרון של העברת מבני מס לארה"ב הוא שמרוויחים כך זמן, אומר פיטר קוטורסנה, יועץ משפטי במשרד עורכי הדין אנאפורד מציריך. כל שינוי בחוק האמריקאי יהיה תלוי באובדן השליטה של הרפובליקאים בבית הנבחרים, הוא אומר. להערכתו, עוד מאות מיליארדי דולרים יעברו לארה"ב עד אז. "רוב הכסף הזה יגיע השנה", לדבריו. הוא מציין שבעלי פיקדונות בשווייץ, הונג קונג וסינגפור צריכים להעביר את כספם עד סוף שנה זו.

בדקוטה הדרומית יש תגובה מעורבת לכוח המשיכה של המדינה בעיני זרים. "בעולם שבו קשה מאוד להסתיר בעלות או להסתיר נכסים, לפעמים המקום הקל ביותר שאף אחד לא חושב עליו הוא דווקא ארה"ב", אומר כריסטופר הולטבי, אחד ממייסדי Advisors Trust Company מהעיירה פייר, שהיא בירת המדינה.

מאז פתיחת משרד בדקוטה הדרומית ב-2009, הוא רואה סימני שינוי. ב-2014, חברת קרנות שווייצית, טריידנט, פתחה משרד בסו פולס. "למה שחברה בינלאומית תפתח כאן משרד?" שואל הולטבי. "אני לא חושב שעורכי דין בינלאומיים רוצים להגיע לדקוטה הדרומית. עורכי דין כאלו בדרך כלל לא מביאים איתם משהו פשוט. אנחנו אוהבים כאן דברים פשוטים".

 שווייץ החדשה?

 שווייץ החדשה?