פסיקה חמקנית

"החלטת המינוי (של אריה דרעי לשר הפנים) תעמוד לביקורת הציבור בכלים העומדים לו". לא, רבותיי שופטי בג"ץ. זו פסיקה לא יפה, לא הגונה, לא הגיונית. המשפט הזה שציטטתי מהחלטתכם אתמול (א') מוכיח זאת, לדעתי. התנועה לאיכות השלטון מגישה לכם עתירה למנוע את מינוי דרעי לשר הפנים בגלל פשעיו בעבר (ואולי גם בהווה). מה אתם אומרים לתנועה? אנחנו לא יכולים לפסוק בעניין זה. מי כן יכול? הציבור, אתם אומרים. לכו אליו.

עדיין יושבים בתוך עמם?

"בית המשפט יושב בתוך עמו" - קבע בשעתו נשיא העליון אהרן ברק. לאחר מכן, ואולי גם לפני כן, השתמשו שופטים רבים באמירה הזאת, שמשמעותה כי לצד ההסתמכות על החוק, בית המשפט ער גם למה שקורה בפועל. לא רק ער, אלא גם כולל זאת במערך שיקוליו.

יש לי שאלה: האם הדבר הזה נכון גם היום? האם בית המשפט עדיין יושב בתוך עמו? כי על-פי האמירה שציטטתי כאן, זה לא נראה כך.

הציבור של ש"ס ישפוט

כשהשופטים אומרים שהציבור ישפוט, למי הם מתכוונים? אם הם יושבים בתוך עמם, עליהם לדעת כי הציבור שבוחר בדרעי אינו מן הסוג שרואה בחומרה יתרה את מעשיו ואת מעשי כמה מהקולגות המורשעים שלו בש"ס.

מה אמור עכשיו לעשות עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון? ללכת אל בוחרי ש"ס ולשכנע אותם עד כמה מינויו של דרעי מנהיגם האהוב לשר הפנים מהווה זילות של הממשלה, של המדינה, של אזרחיה ישרי-הדרך, של כל דבר שהוא ערכי? יאמרו לי השופטים, יאמרו בבקשה לעצמם, איזה סיכוי יש שציבור זה ישפוט את דרעי כערכו?

מה זה "גבולי"?

מהנכדים שלי אני יודע שבתוכניות הילדים, וגם בספרים שלהם, יש דמות שנקראת "חמקני". כך בדיוק נראה פסק הדין. "גבולי", אומרים השופטים על מינוי דרעי. חבר גבולי, אבל חבר. בכך הם קבעו נורמה: מי שגנב ולקח שוחד, ראוי להיות חבר בממשלה. ועוד באותו משרד בו ביצע את פשעיו.

זו לא קביעה ערכית, אומרים השופטים, בניסיון לטהר את עצמם מהחלטתם. אלא שזה לא נכון. זו כן אמירה ערכית, וכך היא תיתפס בציבור, בוודאי באותו ציבור שבג"ץ מעביר אליו את ההחלטה.

קשה להשתחרר מן הרושם שמדובר בהחלטה פוליטית של שופטים החוששים ממי שהיום עומדים בראש המערכת המשפטית. כנראה שהצלחת, איילת שקד. כלומר, הצלחת במושגים פוליטיים ומפלגתיים. אבל אם לך ולמעשייך יש השפעה כלשהי על פסיקה מן הסוג הזה - אז הכשלת אותנו, הציבור, ואת המדינה שלנו.