מכון בארה"ב: בוואקום בישראל, צה"ל הוא מגן הדמוקרטיה

על רקע הביקורת שמותחים חוגים מסוימים בישראל על סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, ועל צמרת הפיקוד בצה"ל, מפרסמת המועצה ליחסי-חוץ (Council on Foreign Relations) - מכון הגות אמריקאי בעל השפעה גדולה בתחומו - מאמר שמהלל את צה"ל על תרומתו לדמוקרטיה הישראלית. המאמר מביע צער על כך שפוליטיקאים מסוימים בישראל מסתייגים מסגנון מנהיגותו של הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, וטוען שראש הממשלה, בנימין נתניהו, משתמש בצה"ל ככלי למתן לגיטימציה לדעות שהוא, נתניהו, תומך בהן אך מנוע מלהביען.

כותבי המאמר, דייווד מקובסקי, מנהל הפרוייקט לתהליך השלום במזה"ת במכון וושינגטון, וגבריאל חפץ, עוזרת מחקר במכון, מתארים את המחלוקת הקשה שפרצה בישראל בעקבות הריגתו של מחבל פצוע, שנורה לאחר שדקר, עם מחבל אחר, חייל בחברון, במארס. החייל אלאור אזריה הואשם בהריגת המחבל אף על פי שהוא היה מוטל פצוע ולכאורה לא נשקפה ממנו שום סכנה.

"מיד לאחר התקרית התייצבו פוליטיקאים ימניים להגנתו של אזריה. הם טוענים, כי הפלסטיני שנהרג אינו חף מפשע; לאחר הכל, הוא ניסה לדקור ישראלי (אחר) תחילה, וזו היתה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של תקריות דומות מאז אוקטובר", מציינים בעלי המאמר. "תומכי אזריה מאשימים את הממשלה בהפקרת החייל. רבים מהם אומרים, שאזריה חשש שהמחבל נושא על גופו חגורת נפץ. ח"כ דוד ביטן (הליכוד) יזם עצומה לנשיא בבקשה לחון את אזריה. שר החינוך, נפתלי בנט, העניק אף הוא תמיכה פומבית לחייל".

"במהלך כל המחלוקת הזו, הממסד הצבאי בישראל נותר יציב ולא שינה כיוון", קובע המאמר. "הרמטכ"ל, גדי אייזנקוט, נקט צעד חריג וכתב מכתב גלוי לחיילי צה"ל (שהופץ באמצעות דובר צה"ל). במכתב מגן הרמטכ"ל על ההחלטה להעמיד את אזריה לדין ואומר, ש'שמירה על ערכי צה"ל אינה זכות אלא חובה'".

"מבחינת הרמטכ"ל, עיקרון חשוב מונח על כף המאזניים - לישראל יש תקנות שמסדירות התנהלות חיילים מול האויב בזירת הקרב ואסור להתעלם מהתקנות האלה", קובע המאמר. הוא מדגיש, שאפילו שר הביטחון, משה יעלון, נץ בסוגיות הפלסטינים, הביע תמיכה באייזנקוט.

"התקרית הזו מצביעה על המעורבות ההולכת וגוברת של צה"ל בסוגיה הפלסטינית", קובעים המחברים. "לנוכח הוואקום הדיפלומטי שהתהווה בפוליטיקה הישראלית מאז קריסת המו"מ בין ישראל לפלסטיניים ב-2014, פועל צה"ל יותר ויותר כדי לקבע את עצמו כמגן הערכים הדמוקרטיים של ישראל וכגורם מייצב של הזירה הישראלית-פלסטינית".

הם מוסיפים: "כצבא של אזרחים, ראה צה"ל את עצמו מאז ומתמיד כגוף שמתפקד מעל זירת ההתכתשויות הפוליטיות ושמסוגל לבחון את צרכי המדינה ברמה האסטרטגית, במקום להיתקע בביצה של שיקולים פוליטיים. ברור מאליו, שלצה"ל אין שום עניין לתפוס את מקומם של הדיפלומטים ולגבש הסכם סופי עם הפלסטינים, אך, יחד עם זאת, צמרת הפיקוד יודעת באיזו מהירות עלול הסכסוך עם הפלסטינים להסלים".

כדוגמאות מביא המאמר את החלטת הממסד הביטחוני בישראל להתיר ל-30 אלף פלסטינים נוספים לעבוד בישראל , ואת הודעת יעלון שמעבר ארז ייפתח מחדש. יעלון הודה, כי חלק מהחומרים שמוצאים דרכם לעזה משמשים בידי חמאס לשיקום מנהרות שהרס צה"ל. "יחד עם זאת, נראה שצה"ל מאמין, שהעדר קורת גג מעל ראשם של חלק מהעזתים עלול לתרום יותר להיווצרות קיצוניות מאשר מלט", מציינים המחברים. "ההחלטה להתיר כניסת כ-900 משאיות ביום לרצועה, עם חומרי בניה, מזון ותרופות, תסייע לפלסטינים להבין שיש להם מה להפסיד בכל התפרצות עתידית".

בכל זאת, הצבא אינו מנותק לגמרי מהממשלה, מוסיפים בעלי המאמר. "המפתח ליחסים המורכבים האלה הוא נתניהו. לעיתים קרובות מוצא עצמו ראש הממשלה לכוד בין הימין הפוליטי לבין הממסד הצבאי, שמשוכנע שאי אפשר להתעלם מהבעיה הפלסטינית. נוח לנתניהו שצה"ל יכיר פומבית בדברים שהוא, נתניהו, מאמין בהם, אך מהסס להכריז עליהם בגלל לחצים שמגיעים הן מתוך הקואליציה והן מגורמים קיצוניים".

"במילים אחרות, כראש קואליציה של מרכז-ימין, לנתניהו קל יותר לקבל הערכות של הממסד הצבאי מאשר להוביל יזמות כאלה באופן פעיל בעצמו", אומרים המחברים. "עד עתה היה מוכן נתניהו להעתר לדרישות צה"ל... אך עם התעצמות ההתקפות של הימין בישראל נגד אייזנקוט, ייתכן שרה"מ יתקשה להותיר בידי הצבא מרחב פעולה שיספיק לתפקודו".

"במכתבו של אייזנקוט, הוא מזכיר לחיילי צה"ל שגורלה של ישראל תלוי בעוצמתה ובצדקתה, כדבריו של בן גוריון; חבל שסגנון מנהיגותו של הרמטכ"ל, שמשתקף כיום בממסד הצבאי כולו, לא נושא חן בעיני פוליטיקאים ישראליים מסוימים", מציין המאמר.