מי מפחד מחברות זרות?

לפני כ-5 שנים החליפה התאחדות הקבלנים את שמה להתאחדות בוני הארץ. בזמן שכמעט כל הקבלנים בישראל ליקקו את פצעי החמדנות ששלחה אותם לחפש מציאות נדל"ן בחו"ל, היה מי שהחליט שכדאי לחבר אותם בחזרה לנדל"ן המקומי. מעבר לכך, "בוני הארץ" גם נשמע הרבה יותר טוב, כמעט חסר פניות ואינטרסים, כשמגיעים לקדם אינטרסים מול הרגולטור המקומי. בפועל, זה כמובן היה בעיקר מהפה ולחוץ. העולם הפך מזמן לגלובלי, ואם חברות נדל"ן אמריקאיות וקנדיות מגייסות כסף בישראל, אין שום סיבה שהכסף הישראלי לא יממן פעילות של ישראלים מעבר לים, אם וכאשר העיתוי יחזור להיות מתאים. כמעט כל חברה יזמית ישראלית עדיין מחזיקה נתח כלשהו בחו"ל וגם קבלנים ישראלים רבים פועלים גם היום מעבר לים.

כ-15% מהבנייה למגורים של חברת דניה סיבוס, למשל, מתבצעת כיום ברומניה ובארה"ב. זה פשוט משתלם יותר: על פי הדוחות של החברה מקבוצת אפריקה ישראל, בשנה שעברה עמד הרווח הגולמי שלה בבנייה למגורים בישראל על 1%. בארה"ב הוא עמד על 3% וברומניה על 8%. בבנייה שלא למגורים הפערים גדולים יותר: בישראל הציגה דניה סיבוס רווח גולמי מאופס, לעומת 12% רווחיות ברומניה.

סולל בונה של שיכון ובינוי כבר מזמן העבירה את רוב פעולתה אל מעבר לים, בעיקר למדינות עולם שלישי, וכנראה בצדק רב. בניגריה היא מדווחת על שיעור רווחיות של 25%, בגואטמלה של 23%, ברומניה 27%, ובאוגנדה היא הסתפקה בשיעור רווחיות גולמית של 8% - עדיין גבוה בהרבה מהמקובל פה בארץ.

לכן, מעט מביך לראות את המאבק שמנהלת בימים אלו התאחדות הקבלנים/בוני הארץ בניסיונות של משרדי האוצר והשיכון להביא לפה חברות זרות. נשיא התאחדות הקבלנים רוני בריק מדבר על "יריקה בפרצוף האזרחים", ממשיל את המהלך ל"מחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את עצמו", אבל בפועל, לגמרי בצדק מבחינתו, בריק כמובן דואג אך ורק לחבריו הקבלנים, שלא מעוניינים להתמודד עם יותר מדי תחרות. הרי גם יבוא בגדים, מזון ונעליים פגע קשות בתעשייה הישראלית, אבל אף אחד לא רוצה לחזור אחורה בזמן ולשלם פי שלושה על נעליים או חולצה מתוצרת מקומית.

ובשורה התחתונה, אם בממשלה גם יעמדו במילתם להכפיל פה את היקפי הבנייה, יש מקום גם לישראלים של בריק וגם לעוד הרבה חברות מחו"ל. אבל עם שולי הרווח הקיימים כרגע בענף, לא בטוח שאלה (הישראלים) וגם אלה (הזרים) בכלל ירצו להקים פה מנופים.