זו לא רק טבע, זו השיטה

1.

צריך לומר זאת אופן ברור: זכותה של מדינה לתמרץ עסקים, זכותה להעניק תמריצים מכל סוג, לכל מטרה - תמיכה בעסקים, בחינוך או בתעסוקה. בשביל זה, בין היתר, יש "מדיניות ממשלתית", שבמסגרתה הממשלה מחליטה על מתן תמריצים כראות עיניה כדי להמריץ את הכלכלה, ליצור מקומות עבודה ומעל הכול ליצור מקומות עבודה איכותיים שהמשכורות בהם אינן ברצפה.

הבעיה היא לא במה שהמדינה נותנת, במיוחד על רקע "תחרות" הטבות המס הגלובלית שנועדה למשוך חברות ענק; הבעיה היא במה שהיא מקבלת בתמורה ובאופן שבו היא מפקחת על מילוי דרישותיה.

המדינה החליטה בפועל להעניק לטבע הטבות מס של כ-18 מיליארד שקל במשך 8 שנים, 0% מס על מפעל הקופקסון במסלול ל-10 שנים (קוראים לזה התחייבות שלטונית, בדומה, אגב, להתחייבות ליציבות רגולטורית בנושא הגז).

האם המדינה יודעת מה היא קיבלה בתמורה? ממש לא. אין לה שמץ של מושג - לא על היקף התעסוקה, לא על מיקומה (פריפריה וכדומה), לא על איכותה ולא על המסים העקיפים שהיא גובה בעקבות ההטבות (מסי עובדים ומעגלי תעסוקה נוספים).

השורה התחתונה - ולא רק במקרה של טבע - היא שהטבות המס ניתנו כצ'ק פתוח. אין הגבלה, אין בדיקה.

2.

ההסדר של טבע של 0% מס ל-10 שנים אמנם נתפר לפי מידותיה, אבל היו עוד חברות שהשתמשו בו ונהנו ממנו, אבל הן נהנות גם מחיסיון בגלל היותן פרטיות (אנחנו מניחים, במידה רבה של ודאות, שמדובר למשל גם בישקר, היום בשליטת וורן באפט ובעבר בשליטת משפחת ורטהיימר).

הסיבה שהטבות המס התנפחו לממדי ענק בטבע היא שאיש לא צפה (גם בטבע) שתרופת הקופקסון לטרשת נפוצה תהפוך ללהיט רווחי כל-כך. הטבת המס הרי מחושבת כהפרש בין המס הקבוע בחוק לבין המס שניתן כהטבה לפי חוק עידוד השקעות הון. כלומר, ככל שהרווח יותר גדול - הטבת המס גבוהה יותר.

אם מס החברות הקבוע בחוק נע בשנים האחרונות סביב 25% ומעלה בשנים האחרונות, ההפרש בין שיעור המס הזה לשיעור שניתן לחברה בפועל כהטבה (0%) כפול ברווח המדווח של החברה - הוא הטבת המס. זה לא כסף שניתן בפועל לחברה, זה כסף שנחסך מקופת האוצר אם החברה הייתה משלמת מסים מלאים.

גם בהנחה שטבע בכל מקרה לא הייתה משלמת מס מלא, אלא אחוזים בודדים - בכל זאת "נחסכו" מקופת המדינה כמה מיליארדי שקלים משמעותיים.

3.

ההסדר החריג של 0% חלף מן העולם, וטוב שכך. כולם מודים, אפילו בטבע, שהוא היה מעוות ולא מידתי. אבל זה לא אומר שהטריקים החשבונאיים המסורתיים חלפו מן העולם, ואלה אינם שקופים לחלוטין. נהפוך הוא. הם השתכללו והפכו אופנתיים מאוד בקרב התאגידים הגדולים וגם בקרב הבינוניים והקטנים יותר. זה לא פטנט ישראלי, זה פטנט כלל-עולמי שהרגולציה מתקשת להתמודד איתו.

הנה דוגמה קטנה מתחום הפארמה: ענקית התרופות פייזר ניסתה להתמזג ב"מיזוג הפוך" עם אלרגן, החברה-האם של החטיבה הגנרית שטבע עומדת לרכוש בכ-40 מיליארד דולר. אחת המטרות העיקריות של פייזר לא הייתה בהכרח אותה "סינרגיה" של עולם התרופות, אלא "סינרגיה" עם חוקי המס, שמאפשרים לחברות אמריקאיות לשנות את מיקומי המס שלהן באמצעות מיזוג עם חברה זרה וכך לחסוך תשלומי מס במיליארדים.

לרוע מזלה, האוצר האמריקאי חסם את העסקה, אבל לא בטוח שהרשויות יצליחו לחסום להבא את תכנוני המס המנצלים את משטרי המס השונים בכל מדינה כדי לייצר מבני מס מתוחכמים הבאים על חשבון משלמי המסים האחרים.

4.

לכן צריך להרחיב את הדיון על הטבות המס מעבר לאספקטים תאגידיים של חברה כזו או אחרת להיבטים מוסריים ולהיבטים של צדק חברתי. חברות נוטות להתגונן ולומר שהעיסוק במסים שהן משלמות רק גורם להן לברוח למקומות יותר "ידידותיים" מבחינת המס.

ובכן, צריך לומר זאת בצורה הכי ברורה: יזמות, יצירתיות וחדשנות הן הבסיס, המנוע והדלק של כל משק בריא ומשגשג, אבל מה לכל אלה ולתשלום מס אמת?

eli@globes.co.il