השבוע לפני שנתיים התחלף השלטון בדמוקרטיה הגדולה ביותר עלי אדמות. זה כשלעצמו לא היה חידוש. הודו למדה את רזי ההחלפות עוד ב-1977, כאשר בוחריה הדיחו, בפעם הראשונה, את שושלת נהרו-גאנדהי (השושלת סיפקה שלושה ראשי ממשלה, שניהלו את הודו במשך 37 מ-42 השנה הראשונות של קיומה; והיא ניהלה את הממשלה מאחורי הקלעים בין 2004 ל-2014).
החידוש של מאי 2014 היה זהותו של המנצח. ראש הממשלה החדש היה נרנדרה מודי, שבאישיותו מתמזגות אידיאולוגיה לאומנית קיצונית ופרגמטיות מפתיעה. זו הייתה הפעם הראשונה שהימין הדתי קיבל רוב מוחלט של המושבים בפרלמנט, אם כי הרוב הזה היה מיוסד רק על 31% של קולות הבוחרים, והושג בזכות פיצול של קולות היריבים.
גם אם קצת קשה לשכנע את הקורא הישראלי, או את העורך הישראלי, חילופי השלטון בהודו היו, לפחות פוטנציאלית, מן המאורעות החשובים של זמננו. הציפייה לעליית הודו היא מן הקלישאות המפורסמות של הדור האחרון. תחזיות מעמידות אותה מעשה שגרה לצד סין, בדרך לאיים על עליונות ארה"ב.
מודי הבטיח לחלץ את הודו ממשבר הצמיחה, שכלכלנים קוראים "מלכודת ההכנסה הבינונית": ארצות פורצות קדימה לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, רושמות שיעורים מבריקים של צמיחה, עד שהן נתקעות במבוך של חקיקה לקויה, ביורוקרטיה מגבילה ושחיתות מסיבית.
"הצמיחה ההינדואית"
הודו קרטעה ב-40 השנה הראשונות של קיומה בסימן האמונה בכלכלה מודרכת ובתפקיד מרכזי מאוד של המדינה. הפרקטיקות האלה הנחילו לה משברים פיננסיים חמורים - וצמיחה חיוורת.
נסיבות דרמטיות מאוד - התרוקנות מלאי מטבע החוץ עד כדי סכנת התמוטטות - הכריחו את מפלגת הקונגרס של נהרו-גאנדהי להתחיל רפורמות חלקיות, כדי לפתוח את הכלכלה. זה היה בתחילת שנות ה-90, וזה נמשך בעצלתיים ב-25 השנה הבאות.
התוצאות היו לא בלתי מרשימות. להודו נולד מעמד ביניים של צרכנים, שמספרם מוערך במאות מיליונים (150 עד 350 מיליון, תלוי בקריטריונים ובשיטות הספירה). "הצמיחה ההינדואית", כפי שכינו אותה בלגלוג, פינתה מקום לצמיחה כמעט-סינית, בין 6% ל-8% בשנה, בממוצע. נקודת הפתיחה הייתה כמובן נמוכה מאוד, וממילא ההתקדמות הייתה יחסית.
בהתמודדות הסמויה עם סין, הודו נשארה הרחק מאחור, בייחוד בענייני תשתית. כמובן, לסין אין בעיות של מפלגות אופוזיציה, של בחירות, של הפגנות ושל עיתונות חופשית.
בואו אליי, אמר מודי
כאשר תאגיד האחזקות הענקי Tata רצה לפתוח מפעל רכב במדינת מערב בנגל (שהעיר כלכתה היא בירתה), הוא נתקל בחזית רחבת ממדים של חקלאים, מתנגדים מושפעים של הפקעת אדמות לצורכי תעשייה. Tata לא התקשתה למצוא חלופה: מדינת גוג"אראט, בצפון החוף המערבי של הודו, הציעה לה שטחים, סובסידיות ופטור ממס.
בראש גוג"אראט עמד בימים ההם נרנדרה מודי. הוא היה ראש ממשלת המדינה (Chief Minister) במשך 12 שנה. הוא הזמין תעשיות מכל רחבי הודו והעולם לפתוח קווי-ייצור. מנהיגים זרים התרגלו להגיע לוועידות הכלכליות הדו-שנתיות שלו. הוא הצטייר כחלופה עניינית ורציונלית למדיניות הכלכלית הזהירה מדי והיגעה מדי של הממשלה המרכזית בדלהי.
הרציונליות הבטיחה למודי תמיכה מסיבית מצד קהילת העסקים. במומבאי, הבירה הפיננסית של הודו, האופוריה גאתה למחרת ניצחון הבחירות שלו, במאי 2014. אבל הציפיות לשינוי מיידי היו לא ריאליות מעיקרן. הן לא הביאו בחשבון די הצורך את הנסיבות הפוליטיות והתרבותיות.
מערכת בחירות אין-סופית
קודם כול, לאופוזיציה יש רוב בבית העליון של הפרלמנט ההודי, והיא יכולה לסכל חקיקה; שנית, לא מנכ"לים ויושבי ראש מועצות מנהלים העלו את מודי לשלטון, אלא עניי הכפרים וערי-השדה. ביטול מסיבי של סובסידיות ושל טובות הנאה לא התיישב עם סדרי היום האלקטורליים.
וזאת לדעת, חלקים ניכרים של הודו נמצאים במערכת בחירות בלתי פוסקת. יש בהודו 29 מדינות, ובניגוד לארה"ב הן אינן מצביעות באותו היום ובאותה השנה. רק השבוע הסתיים סיבוב בחירות בארבע מדינות, שנמשך חודש וחצי. תשומת הלב הפוליטית הועתקה ממאקרו-כלכלה רמה אל מחירי האורז באזורים נידחים.
שנתיים לאחר עלייתו לשלטון, מודי מוסיף ליהנות מפופולריות אישית עצומה, בסביבות 70%. אבל קוצר רוח ממלא את הודו. בכפר גדול אחד של בני כת הג"אט, הנמוכה מאוד במדרג הקאסטות, שמעתי החודש את החיווי הבא: "כולנו הצבענו בעד מודי לפני שנתיים, אבל לא נחזור על הטעות הזו. בפעם הבאה נצביע בעד הקונגרס, הם לפחות סידרו לנו מקומות עבודה".
לפטר את נגיד הבנק המרכזי
מודי ניהל את מסע הבחירות המבריק שלו ב-2014 תחת הסיסמה "הנה ימים טובים באים". הוא חזר וטען בעצרות הבחירות הענקיות שלו, "נתתם לקונגרס 60 שנה, תנו-נא לי 60 חודשים".
40% של התקופה המבוקשת כבר עברו. המאקרו-כלכלה אמנם השתפרה, גם בזכות המדיניות וגם בזכות הנסיבות, בייחוד ירידת מחירי הנפט. הממשלה שוקדת על תוכניות מרשימות, למשל זו המיועדת לשדרג 98 ערים גדולות בהודו למעמד של "ערים חכמות" (http://tinyurl.com/smartcities-india).
אבל ראיה לחוסר שביעות הרצון באה השבוע מלב מפלגת השלטון. ציר פרלמנט רב השפעה וגבוה-פרופיל דרש מראש הממשלה "לפטר" את נגיד הבנק המרכזי.
הנגיד ההודי, ראגוראם ראג"אן, הוא בן דמות של יעקב פרנקל: פרופסור מאוניברסיטת שיקאגו, אשר שימש הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית. ציר הפרלמנט סוואמי מאשים את ראג"אן, כי הואיל ויש לו מעמד תושב בארה"ב ("כרטיס ירוק"), "הוא אינו הודי מבחינה מנטאלית", ומדיניות הרנבית שלו "הורסת את כלכלת הודו" (http://tinyurl.com/no-drrajan).
ההחלטה על הארכת כהונתו של הנגיד תצטרך ליפול לפני ספטמבר. זה יהיה מבחן מעניין של כוונות הממשלה ושל רצינותה. הרוח הגבית של 2014 אמנם לא שככה לחלוטין, אבל מי האפסיים של הפוליטיקה מאיימים להטביע אותה.
אלוף העולם בציוצים
מודי מנסה כמיטב יכולתו למזג את המדינאי עם הפוליטיקאי, את המנכ"ל עם הרעיונאי (קופירייטר). הוא תעמלן מבריק, אלוף העולם בציוצים, רב אמן בניסוחים קולעים; אף כי הוא מתקשה באנגלית, הוא עושה רושם רב על בני שיחו הזרים (מן המעטים הנערצים בו-מנית על נשיאי ארה"ב, סין ורוסיה).
אבל המשימות העומדות לפניו הן עצומות ממדים, בכל מובן שהוא. ברגע של גילוי לב, נשיא מפלגתו ויד ימינו, אמיט שאה, הכריז שלמפלגה נחוצות 25 שנות שלטון כדי למלא את הבטחותיה. לא מעטים חשבו שמן המלים ההן נדף ריח של סמכותנות. ואמנם, תלונות על כרסום הדמוקרטיה ההודית נשמעות בחודשים האחרונים חדשות לבקרים.
כך או כך, להודו לא היה מנהיג כבד-שקל כמודי אולי מאז ראש הממשלה המייסד, ג"ווהרלאל נהרו (שמודי ומפלגתו מנהלים מלחמה בלתי פוסקת נגד מורשתו ונגד אישיותו). בשלוש השנים הבאות הודו ומודי יצדיקו שיעורים הרבה יותר גדולים של תשומת לב ממה שהוענקו להם בשנתיים שעברו.
יואב קרני מסיים בימים האלה שהות של שלוש שנים וחצי בהודו. רשימות קודמות ב-Yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
