דוח גלאט-פרווה

רגולטור שומר על רגולטור, ששומר על רגולטור, ששומר ומשגיח מלמעלה על מרכזי הכוח הגדולים. זו המסקנה העולה מדוח מבקר המדינה בעניין "הליקויים" וה"התנהלות הלקויה" של הפיקוח על הבנקים, שכותרתו "הפיקוח על שלוחות בנקים ישראליים בחו"ל".

מסקנה זו נשענת על סדרת האירועים שבהם לקחו חלק - בעיקר התחמקו מלקחת חלק - הרגולטורים הישראלים, בעניין החקירות והחשדות האמריקאיים בפרשות לאומי, הפועלים ומזרחי-טפחות. בכלל זה, הרגולטור דודו זקן, המפקח על הבנקים הקודם, שבחר להתייחס למחדל המתמשך שנחשף בלאומי, ועלה עד היום מאות מיליוני דולרים מהכספים של בעלי המניות והצרכנים, רק בחלוף 4 שנים אחרי תחילת החקירה האמריקאית ורק בדוח מיוחד שנחתם דקה לפני שפרש. וגם זה אחרי סדרת ריכוך מוצלחת, לטעמם, שבנקאים העבירו אותו.

בדיוק כך גם מופע היחצ"נות הריקני של רגולטור-העל, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין, שלפני שנה וחצי הודיע ברוב הדר כי הוא מכנס את כל גורמי האכיפה, ויחד הם יבדקו את החשדות להלבנת ההון בבנק לאומי, שנמצא אשם בסיוע פעיל ללקוחותיו האמריקאים להעלים מס.

בשבוע הראשון של ינואר 2015 סופר לנו כי וינשטיין כינס אצלו את קודקודי הרגולציה: ראשי משטרה, רשות איסור הלבנת הון, רשות המסים, הפרקליטות ובנק ישראל. ומאז נעלמו עקבותיו. בטוח שהוא לא עשה משהו, ספק אם בכלל התכוון לעשות משהו, מעבר להצהרה שאין בה יותר ממריחה שנועדה להשתיק את ההמונים והתקשורת - לפחות עד שהוא יסיים את תפקידו ויחזור למשרד עורכי הדין הבכיר שלו.

והנה השיא: בתשובה לפנייה שלנו למשרד המשפטים בשאלה מה קרה/קורה עם הבדיקה ההיא, נמסר כך: "היועץ המשפטי לממשלה קיבל מאז כניסתו לתפקיד עדכון מצוות הבדיקה שמונה ומקיים התייעצויות, מעת לעת, בהתאם להתפתחויות".

בקיצור - היה כלום, נשאר כלום.

השאלות המכריעות מתחבאות

עכשיו, גם דוח מבקר המדינה. מי שניסח וכתב את הדוח נראה כמי כמשתוקק לגעת, בוער לו, למחות, להזהיר, להציג את הפיקוח על הבנקים בערוותו, בהתחמקותו מלעשות עבודתו, בהיותו למעשה "המפקח של הבנקים" - אבל לא באמת מעז.

מה שיצא זה מבקר כל-כך זהיר, כל-כך מאופק, כל-כך מרוחק ומבוהל - עד שזה מפחיד. כי אם לא המפקח על הבנקים, לא היועץ המשפטי לממשלה, לא הרשות לאיסור הלבנת הון, לא רשות המסים וגם לא מבקר המדינה שלא אמור לעשות חשבון לאף אחד - אז מי? מי ישים את אצבע האחריות על השולחן? מי יסמן את מחדלי הרגולטורים? מי יביא לתיקון?

ברכות פרטנית, זהירה, מנומסת, לא רוצה לזעזע ועתירת פרטי מידע מתאר המבקר איך הפיקוח על הבנקים - שאמור להיות קו ההגנה העליון והמכריע מפני שימוש לרעה בכוח הקרטל הבנקאי - התחמק וברח מהפיקוח, תוך שימוש בתירוצים נאים, משפטיים ורגולטוריים.

אבל המילים המפורשות לא נאמרות, אלה מסקנות שאפשר רק להעלות מהדוח - כשבמקביל אפשר גם להתחמק מהן. אם רוצים. הפיקוח על הבנקים מצא תירוצים, ומבקר המדינה אפשר לו להישען עליהם.

בין השורות מתחבאות-נסתרות השאלות המכריעות: למה לא עשה הפיקוח את מה שהוא צריך לעשות בזמן אמת? למה לא פיקח על פעילותם של בנקים מסחריים, שלוחות, חברות-בנות וסניפים של הבנקים הישראלים בחו"ל? איך קרה שחקיקת FATCA האמריקאית בשנת 2008 - ואפילו פתיחת החקירה נגד בנקים בשווייץ בשנת 2011 - לא הזיזו את שלוות הפיקוח? האם עכשיו המפקח באמת מפקח, או עדיין מורח?

הנה התשובות/התירוצים/המריחות של הפיקוח, כפי שהם מופיעים בדוח:

1. "הכלים הנתונים בידי הפיקוח, בכל הקשור לפעילות שלוחות שהן חברות-בת בחו"ל, מצומצמים".

2. "הפיקוח מנסה להגיע לידי הסכמים פורמליים עם מפקחים מקבילים בחו"ל..."

3. "אין לפיקוח על הבנקים סמכות לדרוש מידע פרטני מבנקים בחו"ל שהם חברות-בת של תאגידים בנקאיים בישראל ואף לבצע בהם ביקורת".

4. זה כבר שיא השיאים, שאומר שגם עכשיו ממשיך הפיקוח באדישותו: "בתשובת המפקח על הבנקים למשרד מבקר המדינה מאוגוסט 2015, צוין כי 'ביחס לסוגיית הסיוע האקטיבי להעלמת מס - הרי שהיא לא נבדקה ולא הייתה צריכה להיבדק על-ידי הפיקוח על הבנקים... הפיקוח על הבנקים אינו נדרש לבדוק, ואין בידיו כלים לבדוק אם תאגידים בנקאיים עומדים בהוראות דינים זרים, ובכלל זה מה נחשב על-פי הדין הזר לסיוע להעלמת מס ומתי קיים חשש שבנק ייחשב כאחראי לסיוע כאמור".

5. "...הפנמת המדיניות האמריקאית כרוכה באימוץ הסכם FATCA" - זה, כזכור, קורה 8 שנים תמימות אחרי החקיקה מעבר לים, כשכל העולם כבר נאלץ/אולץ להפנים את זה.

יותר מזה, המבקר כותב שחור-על-גבי-לבן - אבל במילים מדודות, אינפורמטיביות וכמה שפחות שיפוטיות - שהמפקח על הבנקים הסתיר במכוון, אולי אפילו העלים במכוון, מידע מרשות ניירות ערך, כלומר מחובת הגילוי הנאות לציבור בעלי המניות, שהיא בסיס קיומו של שוק הון.

"ביולי 2014 הנחה המפקח על הבנקים את בנק ב ובנק ג (הפועלים ומזרחי טפחות - ס.ק.) להפריש בדוחות הכספיים, החל ברבעון השני של 2014, סכומים שלא יפחתו מגובה הקנס על-פי הנוסחה של קטגוריה 2 על פי ההסכם מאוגוסט 2013 בין הרשויות בשווייץ לבין ה-DOJ (משרד המשפטים האמריקאי - ס.ק.)... נמצא כי המפקח על הבנקים לא עדכן את הרשות לניירות ערך על הנחיותיו לביצוע ההפרשה... אף שהן נרשמו תחת הפרשה להפסד בגין התחייבות תלויה... רק בשלהי 2014 עם הפרסומים בתקשורת הנוגעים לחקירה גילתה הרשות לניירות ערך, דרך פנייה יזומה לבנקים, את קיומן של ההפרשות..."

ומה יש למבקר לומר על כל זה? "הליקויים העולים מדוח זה מלמדים על התנהלות לקויה של בנק ישראל בנוגע לפיקוח על פעילותן של שלוחות הבנקים הישראליים בחו"ל..." וגם: "הפיקוח על הבנקים לא העריך באופן נאות את הסיכון הקיים לבנקים המסחריים..." - אלה שיאי התוכחה והביקורת שיש למבקר, השופט (בדימוס) יוסף שפירא. גלאט-פרווה. שלא לדבר על זה שהחשדות הפליליים (אלה שבגינם כבר נחתמה עסקה בלאומי, ונחקרים הפועלים ומזרחי-טפחות), מוגדרים "פעילות בלתי תקינה של בנקים ולקוחותיהם..."

מסקנה: שלא יהיו לכם ציפיות, גם לא ממבקר המדינה.

אגב, אפילו השמות המפורשים של הבנקים, שהם תאגידים ציבוריים - שמרבית מניותיהם, בלאומי כל המניות, מוחזקים בידי הציבור שהוא גם לקוח שבוי שלהם - נותרו אצל שפירא עלומי-שם. בנק א, בנק ב, בנק ג... למה? שאלנו. לא קיבלנו תשובה.