מביך, אבל ייגמר בכלום

נתניהו 

תגיד, אדוני ראש הממשלה, מה עלה בדעתך כשפנית ל"איש עסקים א'" וביקשת ממנו, רמזת לו, ציפית ממנו, שמחת והתמוגגת לשמוע שהוא ינדב 4,795 דולר כדי לממן לך ולזוגתך חלק נכבד מנסיעה לארה"ב, אנגליה וצרפת? איך הרגשת, באמת באמת, כשהבאת את עצמך לבקש/לרצות/להודות/להתכופף בפני "איש עסקים ב", על שהיה נדיב ושם 8,568 ליש"ט כדי לסדר לך לבת זוגך ולבנך בית-מלון מפואר בלונדון?

מה, זה לא מביך אותך? אתה לא מתבייש? זה לכבודך? זה לכבודנו? (לא!). אחרי הכול מדובר בעם "גאון נדיב ואכזר", כפי שכתב זאב ז'בוטינסקי, במדינה שמתיימרת להיות גאה ועצמאית, שלא מבקשת טובות מאף אחד. והנה אתה הופך להיות זה שמבקש ומסדר לעצמו טובות מכאן ומשם - ולשם מה? לנסיעה כזו, לשהייה אחרת או לקנייה וארוחה מיותרת?

אגב, אתה לא יכול לממן את זה מכיסך? אחרי הכול, אתם משפחה די אמידה, בעלת נכסים, חסכונות, גם פנסיה מסודרת ומשכורת בטוחה - אולי לא ענקית, אבל משכורת שנכנסת כולה לרזרבות החיסכון שלכם, שכן אנחנו הציבור, בכספנו, ממנים לכם הכול מכול, כולל הכול.

אפשר שאתה אומר לעצמך: "מגיע לי". אולי זה בכלל אתה שעושה טובה לגופים עסקיים, לאנשי עסקים, לאנשים פרטיים א', ב', ג' או ז', שעליהם כותב דוח המבקר שהם "בעלי קשרים שונים לשר האוצר דאז או למשק הישראלי", שמסדרים לך ולקרוביך תענוגות על חשבונם.

רק שאתה יודע והם יודעים שאין ארוחות חינם, שהאמירה "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (קהלת יא 1) חיה וקיימת. הם נותנים לך כי הם מצפים לקבל ממך. משר האוצר דאז, מראש הממשלה היום.

אתה רוצה לתת? אם לא, אז אל תיקח. בשביל כמה אלפי דולרים שווה כל הפאדיחה הזאת, שפרק בהיסטוריה של הדמוקרטיה היהודית ייקרא "ביביטורס"? תגיד, אתה כבר לא עושה את זה, נכון?

הבונדס 

ארגון הבונדס, "מפעל מלווה העצמאות והפיתוח", בשמו הרשמי, עוסק במכירת אגרות חוב של ישראל ליהודים בתפוצות. הוא הוקם ב-1950 ביוזמת ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, שר האוצר אליעזר קפלן וגולדה מאיר, יחד עם הנרי מורגנטאו, שמואל רוטברג והנרי מונטור, מיהודי ארה"ב.

מאז, ארגון הבונדס מגייס כספים באג"ח, מעניק לרוכשים-בתדמית-נדבנים ריביות גבוהות, משמש מקום טוב למינוי אנשי שלטון שלא נמצא להם מקום טוב בפוליטיקה (אחד הג'ובים הכי מבוקשים).

עכשיו הארגון הוא כוכב בדוח מבקר המדינה (ראו טבלת הנסיעות), כפי שכיכב במשך שנים ארוכות בלוח מימון הצ'ופרים בחו"ל עבור שרים, סגני שרים, חברי כנסת, אנשי שלומנו ופוליטיקאים נבחרים מימין, משמאל ומהאמצע. הבונדס, מתברר מהדוח, מימן גם נסיעות שאינן לצורכי הבונדס. מין קופה קטנה צדדית שכזו.

ואז הגיע ישראל (איזי) תפוחי. באמצע 2011 הוא מונה על-ידי נתניהו ונכנס לתפקיד נשיא הבונדס. "ביביטורס" כבר היה מונח מבוסס ומגחיך. הוועדה לביקורת המדינה כבר ביקשה אז ממבקר המדינה לבדוק ולהכין דוח ביקורת בנושא נסיעות שרים וסגני שרים לחו"ל, הכפופים לכללים למניעת ניגודי עניינים.

תפוחי הבין מהר מאוד מה קורה, והיום - 5 שנים אחרי שנכנס לתפקיד ועוד מעט נפרד ממנו - הוא כותב ל"גלובס" ב-SMS מניו-יורק: "מאז תחילת כהונתי בבונדס, כ-5 שנים, לא מומנה טיסה לאף שר או חבר כנסת".

הביקורת 

הביקורת בדוח המבקר מהיום מתייחסת לתקופה שבה בנימין נתניהו היה שר האוצר, ממארס 2003 עד אוגוסט 2005, כלומר לפני 11-13 שנה. בשנת 2011 קיבל (בשמחה ובהתלהבות?) המבקר דאז, מיכה לינדנשטראוס, את בקשת הוועדה לביקורת המדינה לפתוח בבדיקה. מאז בודקים. כבר 5 שנים.

הגורמים כבר למדו את הלקח. הכנסת תיקנה את התקנון הסדרי מימון הנסיעות, במשרדי הממשלה נקבעו וחודדו הנהלים. היועצים המשפטיים בלשכות קלטו שלא יוכלו עוד לברוח מהאחריות על הפיקוח ועל מניעת ניגוד האינטרסים של שרים וסגניהם.

היועץ המשפטי לממשלה הואיל כבר בינואר 2014 לכתוב טיוטת הנחיה מטעמו להסדרת הנושא, אבל נכון להיום היא עדיין בחזקת טיוטה שעובדים עליה. כבר שנתיים!

מה יהיה? 

נראה כי מה שהיה הוא שיהיה. זה התחיל בשלהי האלף הקודם, בפרשת המתנות, כשבני הזוג נתניהו נחשדו שהעבירו לחזקתם האישית מתנות שקיבל כראש ממשלה. התקיימה חקירה. ממושכת. התיק נסגר מחוסר אשמה.

אחר-כך הייתה פרשת קבלן ההובלות אבנר עמדי שבה נחשד נתניהו שניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה. הייתה חקירה. ממושכת. המשטרה המליצה להעמיד לדין. הפרקליטות החליטה לא להגיש כתב אישום.

כך, לאורך 20 שנותיו של נתניהו בפוליטיקה, מאז 1996, כשנבחר לראשונה לראשות הממשלה, מלווים אותו סיפורים, חשדות, חקירות, תחקירים, ביקורות וכותרות.

בגללו או בגללם? בגלל מי שהוא, אישיותו והתנהלותו האישית - או בגלל שונאיו, שלא מסוגלים לראות אותו, כאיש ימין וכמי שהוא, יושב בשלטון כבר קדנציה רביעית? זה כנראה הרבה מזה והרבה מזה. הוא - נהנתן וראוותן שיעשה הכול כדי לא להכניס יד לכיס ולשלם על עצמו ומשפחתו; הם - רוחשים טינה עמוקה, מושרשת, מתחזקת, מתוסכלת ומחריפה, שמוצאת את ביטויה בכל שבוע, בכל יום, בכל הזדמנות. 

את דוח המבקר צריך לקרוא במלואו. כדאי גם לחזור ולקרוא. הכותרות הסוערות נגד נתניהו כפי שנקראו ונשמעו בימים שלפני הפרסום הרשמי ואלה שיבואו בימים הבאים (עד אירוע אחר שישכיח את העניין) לא קשורות ולא נובעות מדוח המבקר. אי-אפשר למצוא אותן שם.

הדוח, תוצאות בדיקה שנמשכה 5 שנים תמימות, מרפרף, מתון, שטחי, עם נתונים חסרים, מתייחס לאירועים שקרו לפני 11-13 שנים. הוא אמנם על שם נתניהו, אבל בכל מקום שאפשר נוספות המילים: "כך נהגו גם שרים אחרים".

יותר מזה, ה"הודעה לתקשורת" שפרסם משרד המבקר לקראת הפרסום הרשמי מגלה יותר אירועים ויותר חשדות מאשר הדוח עצמו. אין בו הוכחות למימון כפול במירמה, לא מתן ולקיחת שוחד, לא מעשים פליליים מוכחים.

במכוון או לא במכוון, כ"ספין" או לא, עבר הסיפור למחלוקת על התנהלות בעייתית ביותר של היועמ"ש הקודם, שתקופתו התאפיינה בדחיינות מכוונת, סחבת ומריחה, במיוחד כשזה נגע לבכירי שלטון - נתניהו, אביגדור ליברמן, אהוד ברק, גבי אשכנזי ובני מעמדם.

מה ייצא מהדוח הזה? מעשית - כלום. גם אם יחליט היועמ"ש החדש לפתוח שוב את התיק, להורות למשטרה להעמיק את החקירה - התשובות יגיעו, אם בכלל, בעוד שנים רבות. אבל עניינית - הציבור מעמיק את אי-האמון שלו במערכת השלטונית. הפוליטיקאים נראים יותר ויותר כמי שמנצלים את מעמדם לקבלת טובות הנאה, אוהבים להתחכך עם אנשי ממון מקומיים ובינלאומיים וליהנות מנדיבותם.

בעניין נתניהו - תומכיו יקבלו בשמחה את הדוח ויבינו שאין כלום חוץ משנאה עמוקה של "כוחות השמאל ואנשי התשקורת"; מתנגדיו - יחזקו את החשדות שלהם נגדו, נגד המבקר ונגד היועץ.

ביביטורס" נגמר ולא נגמר. "פרשות ביבי" אף פעם לא ייגמרו.