כך הפכה מארוול מחברת קומיקס קורסת לאימפריה קולנועית

מתישהו בשבועיים האחרונים זומנו סגן הנשיא הבכיר באולפני האחים וורנר, ג'ון ברג, והאחראי על התוכן בחברת די-סי קומיקס, ג'ף ג'ונס, למשרדו של נשיא האולפנים גרג סילברמן. את הדברים שנאמרו בחדר אפשר רק לנחש, אבל כשהפגישה הסתיימה, התווסף לתארים של ברג ושל ג'ונס תחום אחריות חדש. מעתה, שני הבכירים גם ינהלו יחדיו את סרטי די.סי - הישות האחראית ל"באטמן נגד סופרמן" שיצא לאקרנים לפני חודשיים, ולמבול המתקרב של סרטי גיבורי-העל האחרים של חברת הקומיקס הוותיקה.

הסיבה להעברת האחריות על ניהול האופרציה האדירה אל ברג ואל ג'ונס לא הייתה רק הביקורות הקטלניות שספג "באטמן נגד סופרמן" וההכנסות המאכזבות (במונחים הוליוודיים, כמובן) שהוא הניב לאולפנים. יש להניח שמה שבעיקר הקפיץ לוורנר ולדי.סי את הפיוז היה המראה שאולפני דיסני ומארוול הציבו מולם בדמות "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים".

"באטמן נגד סופרמן" הוא הסרט השני בסדרת גיבורי-העל של די.סי (הראשון היה "סופרמן: איש הפלדה" ב-2013), והראשון שבו נפגשים גיבורי-העל הרשומים על שמה. הקיץ יגיע לאקרנים "יחידת המתאבדים" שירחיב את מעגל האינטראקציות בין הגברים והנשים מגוחכי הביגוד, ב-2017 יגיע לבתי הקולנוע "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות, ובשנים הבאות - לפחות עד 2020 - יטופטפו זה אחר זה לשוק עוד ועוד סרטי גיבורי-על המבוססים על קניינה הרוחני של חברת הקומיקס הוותיקה. נשמע מוכר? לא במקרה. מי שהמציאה את השטיק שכעת מנסה די.סי לשחזר היא המתחרה שלה זה עשרות שנים - מארוול קומיקס.

מארוול השיקה את סדרת הסרטים שמציגה זה אחר זה את גיבורי-העל החדשים-ישנים שלה ומדי כמה סרטים מפגישה ביניהם עוד ב-2008 עם "איירון מן". מאז, משחררת מארוול לשוק את סרטי גיבורי-העל שלה בקצב של כמעט שניים בשנה, וזוכה להצלחה פנומנלית: שלושה מ-13 הסרטים ממוקמים ברשימת עשרת הסרטים המכניסים ביותר של כל הזמנים. כשפרנסי וורנר ודי.סי עשו את ההשוואה בין הסרט שלהם לסרט הנוכחי של דיסני ומארוול, הם נטרפו. בעוד ש"באטמן נגד סופרמן" הכניס להם 870 מיליון דולר על תקציב של יותר מ-300 מיליון דולר מאז ה-25 במארס, והושפל בפומבי (הסרטון שבו בן אפלק מגיב בפרצוף עגום לביקורת על הסרט הפך לוויראלי בתוך שעות) - "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" זוכה בכל כבוד אפשרי.

לא רק שהקפטן הכניס לקופות האולפנים כמעט מיליארד דולר בתוך שבועיים (ומאז הפך לסרט הרווחי ביותר ב-2016 עד כה), אלא שהוא גם זכה לשבחים שלחצו למתחרים על כל הנקודות הרגישות. המבקרים לא הסתפקו בכך שהיללו את הסרט של מארוול, המשלב היטב בין דרמה לאקשן ומכניס מורכבות לא אופיינית לעולמם הפנטסטי של גיבורי-העל, אלא גם העלו על נס את יכולתם של אנשי התוכן של מארוול לארוג זה לזה את עולמם של גיבורי-העל השונים וליצור שלם הגדול בהרבה מסך חלקיו. אם מוסיפים לכך את העובדה שהצלחתו של "קפטן אמריקה" החדש העבירה את הכנסות סדרת סרטי גיבורי-העל של מארוול אל מעל לרף 10 מיליארד הדולר, אפשר להבין מדוע פרנסי וורנר ודי.סי החליטו על מינוי החירום.

בדרך, אפשר ללמוד ממארוול כמה שיעורים על אסטרטגיה עסקית, ניתוח נכון של קהל היעד, זיהוי הגורמים שיכולים להועיל לארגון וחבירה אליהם, הסתגלות למגמות חדשות - ועוד שיעור בונוס מהמייסד, יהודי מסתורי בשם אייק פרלמוטר, על התנהלות בתקשורת (ראו מסגרת). כך נראית ההצלחה של מארוול, שלב אחרי שלב.

עצמאות בכל מחיר

קרוב ל-20 שנים נדרשו למארוול כדי ליצור את היקום הקולנועי שלה (Marvel Cinematic Universe, להלן MCU), תקופה שכללה לא מעט משברים ותהפוכות, אבל בסופו של דבר, המהלך השתלם.

זה התחיל ב-1996. מארוול עמדה בפני קריסה. המהלך שלה להפיץ את החוברות המצוירות ישירות לצרכנים, באמצעות חברה בשם Heroes World, לא הרשים את חובבי הקומיקס, שהלכו והתמעטו. בד בבד, סרטוני האנימציה שהפיקה מארוול מאז שנות ה-80 (בעיקר כדי לשמור על הזכויות לדמויות), לא רשמו הצלחה. באופן מתבקש, גם הצעצועים, שיוצרו והופצו אז באמצעות חברת toy biz (ששנה לאחר מכן מוזגה עם מארוול), לא נמכרו בחנויות. באותה נקודה החליטו בחברה על מהלך של "הכול או כלום" - והקימו אולפנים להפקת סרטי קולנוע על בסיס הדמויות.

מארוול הפיקה סרטים עם אולפני קולומביה, ניו ליין סינמה, פוקס ואחרים, ובתחילת שנות האלפיים הייתה חתומה על תחייתו המחודשת של הקומיקס דרך הקולנוע, עם ההצלחה של סדרת סרטי אקס-מן. הבעיה הייתה שחלקה היחסי של מארוול בהכנסות היה קטן ולחברת הקומיקס היו גם השגות לגבי הדרך שבה טיפלו האולפנים הגדולים בחלק מהקניין הרוחני שלה.

התפנית התרחשה כאשר קווין פייג' - אז חבר בכיר בצוות ההקמה של האולפני וכיום ראש מחלקת הסרטים של מארוול - שם לב לעובדה שבעוד שהזכויות להפקת סרטי ספיידרמן ואקס-מן כבר נמכרו לאולפנים אחרים, מארוול עדיין מחזיקה בזכויות להפקת סרטים על בסיס חבורת "הנוקמים" (הענק הירוק, איירון מן, ת'ור, קפטן אמריקה, האלמנה השחורה ואחרים).

אז פייג' החליט ליצור סדרת סרטים שתעביר למסך הגדול את העולם שיצרו סטן לי וג'ק קירבי בחוברות הקומיקס המקוריות. כדי לממש את החזון, לקחה מארוול סיכון נוסף - ופתחה קו אשראי של כחצי מיליארד דולר מול מריל לינץ'. פייג', אז בן 33 בלבד, מונה למנכ"ל האולפנים.

ריצה למרחקים ארוכים

ב-2005, אם כן, הוקם "היקום הקולנועי של מארוול", ה-MCU - צעד מהפכני שאת הפירות שלו תקטוף החברה שנים מאוחר יותר. ברמה הקולנועית-עלילתית הבסיסית, העיקרון של היקום הזה עובד כך: מדי שנה (מאוחר יותר, התדירות גדלה), האולפנים מוציאים סרט שבמרכזו גיבור אחד (איירון מן, קפטן אמריקה, הענק הירוק), אבל כל סרט הוא בעצם "שלב" בסדרה, בדרך לסרט אחד מסכם, שבו גיבורי-על רבים נפגשים לקרב אדירים.

בכל אחד מהסרטים - גם אם הוא עוסק בגיבור יחיד - יכולים צופים מיומנים לאתר חיבורים עלילתיים מרומזים יותר ופחות לסיפוריהן של דמויות אחרות. מדי פעם מכניסים היוצרים למיקס גם הופעת אורח של גיבור-על אחר לגמרי באקט שמתכתב עם עבר משותף או רומז לעתיד לבוא.

איירון מן, הסרט הראשון בפרויקט הזה, בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור, יצא לאקרנים ב-2008, וזכה להצלחה כבירה בקופות ובקרב המבקרים. ההצלחה הזו עזרה לחזון להמשיך בתנופה אל הסרטים הבאים: הענק הירוק, איירון מן 2, ת'ור, קפטן אמריקה: הנוקם הראשון, והנוקמים - שסגר באביב 2012 את השלב הראשון בסדרה בפיצוץ קופות שהדהד ברחבי העולם בכלל ובהוליווד בפרט. "קפטן אמריקה מלחמת אזרחים", למשל, הוא בעצם הסרט הראשון בשלב הרביעי של הפרויקט, ו-9 סרטים נוספים מתוכננים במסגרתו עד 2019.

על-מנת לגרום לכל זה לקרות, נדרשו האולפנים להחתים שחקנים למספר רב של סרטים. סמואל ג'קסון המגלם את המנהל שתום העין של סוכנות הביון המפעילה את הנוקמים, הוחתם בתחילת הפרויקט על לא פחות מ-9 סרטים - חוזה חסר תקדים עד אז. רוב השחקנים ב-MCU מוחתמים על 3 סרטים ויותר.

נאמנות חסרת פשרות למקור

כדי לשמור על כך שהסרטים יישארו נאמנים למקור המאויר שלהם, הקימה מארוול ועדה של 6 אנשי תוכן שעקבו אחר כל שלב בהפקה - מהתסריט ועד לאפקטים המיוחדים המולבשים על הפריימים הרבה לאחר תום הצילומים.

דבריו של ראש אולפני מארוול, קווין פייג', על ייחודיות התהליך ב-2010, עדיין נשמעים רלוונטיים מאוד גם כיום, בעקבות הצפייה בסרט האחרון בסדרה ולאור העובדה שחלק מהבמאים הגיעו ל-MCU מעולמות תוכן רחוקים, שונים מאוד מסרטי אקשן שוברי קופות. במידה רבה, הם גם מסבירים את הרנסנס של מארוול לעומת הקשיים של פרויקטים דומים אחרים.

"זה מעולם לא נעשה לפני כן, וכך כולם מתייחסים לזה", אמר פייג'. "יוצרים של סרטים אינם רגילים לקבל שחקנים מסרטים אחרים, שיוצרים אחרים ליהקו, ולעשות שימוש באלמנטים עלילתיים מסוימים שמתחברים זה לזה, או מאתרי צילום מסוימים שמתחברים לאלה שהופיעו בסרטים אחרים. אנחנו תמיד אומרים שהסרט שאנחנו עושים נמצא במקום הראשון. הדברים האחרים - החיבורים לסרטים אחרים בסדרה - יהיו כייפים מבחינתך אם תרצה שכך יהיה. אם המעריצים רוצים לצפות בסרטים ולאתר את החיבורים, הם בהחלט נמצאים שם. הבמאים צריכים לספק חזון טרי וטון ייחודי. העובדה שהסרטים יכולים להתחבר זה לזה אם אתה רוצה לעקוב אחר פירורי הלחם שמפוזרים בהם - היא בונוס".

לדעת לשחרר את המושכות

ההצלחה של איירון מן בזמנו הייתה סימן מעודד למארוול, אבל אף אחד לא יכול היה לחזות שההימור הענק של החברה ישתלם שנים קדימה, ושהיקום הקולנועי לא יקרוס לתוך עצמו. חברת דיסני, שבעצמה פיתחה מומחיות לא מעטה (הנשענת על ניסיון מר) בתחייה-מחדש, הצליחה לזהות את הפוטנציאל מבעוד מועד.

בשנת 2009 הם הגישו למארוול הצעת רכישה שהיה קשה מאוד לסרב לה - 4 מיליארד דולר. "מדובר על הפרמיה הגבוהה ביותר שראיתי בכל עסקה של האולפנים", אמר אז טוני אמובי, אנליסט בS&P-, "אבל ברור לי שיש כאן מאסה של סינרגיות אפשריות שיכולה להצדיק את הפרמיה הזו". "העסקה עשויה להתברר כסנונית ראשונה בגל של עסקות מדיה", הוסיף אנתוני דיקלמנטה, אנליסט בברקליס קפיטל. "שוקי האשראי השתפרו, ולכן נזילות ומימון כבר פחות מדאיגים את כולם. תשלובות גדולות זקוקות למנועי צמיחה חדשים".

מארוול התבררה כחתיכת מנוע צמיחה: בהתחשב בכך שהחברה הכניסה 10 מיליארד דולר רק מהסרטים (לא כולל מרצ'נדייז, משחקי מחשב, ספרים ומוצרים אחרים), ההימור של דיסני השתלם מאוד. אבל גם אנשי מארוול יצאו נשכרים, כאשר העבירו את המושכות לידיה המנוסות - והעשירות מאוד - של ענקית המדיה.

ניהול נכון של מוצרי הלוויין

אחד הדברים שהמסורת של דיסני מביאה איתה הוא הפיכת כל אירוע קולנועי לאירוע צרכני. כל סרט שיצא - וכך גם כיום - לווה בספר ובמשחק וידאו; בדיסנילנד ובטיימס סקוור בני-יורק צצו אטרקציות הקשורות לסרט; ויש גם שיתופי פעולה עם חברות מסחריות אחרות: "הנוקמים", למשל, לווה במשחק וידאו בשיתוף לגו (צעצועי לגו וצעצועים אחרים יוצאים במקביל לכל סרט), ובמשחק הסופר בול השנה שודרה פרסומת שבה הענק הירוק ו"אנט-מן" (איש הנמלה) ניסו יחד לשתות פחית קולה.

זיהוי קהלים חדשים

כל מי שראה אחד מהסרטים האחרונים של מארוול (מהם יש מוצלחים יותר ופחות) יודע שכבר לא מדובר באקשן שטחי לגיקים ולילדים. אבל רק ליתר ביטחון, מארוול גם ידעה לייצר גיבורי-על שיתאימו לקהלים שמחשיבים את עצמם למתוחכמים יותר (או במילים אחרות: להיפסטרים).

בפברואר השנה יצא הסרט "דדפול", שהוא באופן פורמלי סרט נוסף בסדרת "אקס-מן" (ולפיכך, הוא לא הופק במסגרת אולפני מארוול, אלא יחד עם חברת פוקס המאה ה-20), אבל בתסריט שלו ובטון הכללי שלו, מדובר ביצירה עצמאית לחלוטין ומאוד בלתי-שגרתית יחסית לסרטי קומיקס. דדפול (בגילומו של ראיין ריינולדס) הוא גיבור-על ציני, בעל חוש הומור מפותח, ועם חיי מין עשירים למדי (עד כדי כך שלראשונה, סרט גיבורי-על הוצב בקטגוריית "למבוגרים מעל גיל 17", מה שהביא לכך שהכנסות סוף השבוע הראשון של הסרט שברו את שיאי ההכנסות לסרטים בקטגוריה).

גם "אנט-מן", איש הנמלה, שהפעם הופק באולפני מארוול עצמם, הוא סרט בעל המון מודעות עצמית וסרקזם שיודע גם לגחך מדי פעם על עולמם הרציני מדי של גיבורי-העל (מי שרוצה להבין עד כמה העולם הזה רציני מדי, יכול לראות את הסרטים של המתחרה, די.סי קומיקס, שהפכה את טרילוגיית "האביר האפל" לאפוס אלגורי עם השלכות פילוסופיות וחברתיות. זה משהו שעבד יפה בידיו של במאי מיומן כמו כריסטופר נולאן, אבל קרס ב"באטמן נגד סופרמן"). גם במקרה של אנט-מן בחרו ליהוק לא שגרתי, הן של שחקן ראשי (פול ראד) והן של במאי (פייטון ריד, שחתום, בין היתר, על קומדיות פרועות כמו "שקרן שקרן" עם ג'ים קארי).

חיפוש פלטפורמות חדשות

למרות תחייה גדולה בקולנוע, העידן הנוכחי נשאר עדיין בגדר תור הזהב של הטלוויזיה. במארוול יודעים זאת היטב, ולכן בשנה שעברה היא נכנסה עם שתי סדרות בנטפליקס ועוד סדרה ברשת אי.בי.סי. הסדרה הראשונה היא "ג'סיקה ג'ונס", גיבורת קומיקס המשתייכת לצד הציני יותר בדמויות הקומיקס, זה שדומה יותר לדדפול - ובעיקר, דמות ראשית נשית, בהתאם למודעות המגדרית הגוברת (אם כי לא מספיק) בהוליווד. הסדרה השנייה בנטפליקס היא גרסה טלוויזיונית לגיבור העל העיוור דרדוויל (צחוק הגורל, שבגרסה הקולנועית גילם אותו בן אפלק, היום באטמן אצל די.סי קומיקס).

ברשת אי.בי.סי בראה מארוול את סוכנות-העל S.H.I.E.L.D. מדובר בעצם במעין יקום נוסף, או תת-יקום, המאכלס דמויות שוליות יותר, בתוך העולם הקולנועי של מארוול.

מעבר לכך, החברה מוציאה סרטים קצרים שמטפלים בעלילות משנה, וכמובן שאינה מזניחה את חוברות הקומיקס המסורתיות, שממשיכות להרחיב את העלילות ולהכין את המעריצים להתפתחויות הבאות שיטופלו בפלטפורמות אחרות.

הקשר הישראלי

דמות מסתורית בהרבה מגיבורי-העל שמאיישים את סרטי מארוול היא זאת של הישראלי-אמריקאי יצחק (אייק) פרלמוטר, מנכ"ל החברה מאז 2005 והאיש שנחשב לאחראי ללידתה מחדש.

פרלמוטר, שהונו מוערך ב-4.2 מיליארד דולר, הוא תופעה ייחודית: למרות היותו בעלים של עסקים בשווי של מיליוני דולרים ומעלה מאז שנות ה-80, למרות היותו דמות משמעותית בתעשייה הפומבית ביותר בעולם מאז שנות ה-90, ואף על-פי שהיה מעורב בסכסוכים משפטיים גדולים ומתוקשרים במשך השנים, מעט מאוד ידוע עליו. הוא מעולם לא התראיין, התמונה הפומבית האחרונה שלו צולמה לפני יותר מ-30 שנה, ועל-פי השמועה, הוא הגיע לבכורה של הסרט הראשון בסדרת איירון מן כשהוא מסווה את זהותו באמצעות שפם מלאכותי ומשקפיים גדולים. אם כך אכן היה, הוא נטמע בקלילות בקרב המוזמנים חובבי הפלאשים.

פרלמוטר, בן 73, נולד בפלשתינה המנדטורית והיגר לארצות-הברית לאחר מלחמת ששת הימים. האגדה מספרת שהגיע לניו-יורק עם 250 דולר בכיסו ובשלב הראשון השתמש בעברית שבפיו כדי להתפרנס מניהול הלוויות בבתי קברות בברוקלין. מאוחר יותר הוא החל למכור צעצועים ומוצרי טיפוח ברחובות ניו-יורק ובהדרגה החל לסחור - ברווח רב כנראה - במלאי עודפים של עסקים שפשטו רגל. לאחר מכן עסק באיתור חברות בפשיטת-רגל, בהפשטתן מנכסיהן ובמכירתן או בהטמעתן בעסקים אחרים.

בספרה של הילרי רוזנברג, The Vulture Investors (המשקיעים אוכלי הנבלות, בתרגום חופשי), מתואר פרלמוטר כאדם גס בהתנהלותו, שבפיו אנגלית חורקת. למרות העובדה שלא הייתה לו השכלה רשמית בפיננסים, הוא היה בעל כישרון נדיר בקריאת מאזנים ובאיתור הזדמנויות עסקיות שחמקו מעיניהם של אחרים.

יחד עם שותפו המעודן יותר, איש העסקים היהודי ברנרד מרדן (שמת ב-2010), הקים פרלמוטר את Odd Lot - חברה שהתמחתה ברכישת צעצועים שלא נמכרו במחירים נמוכים להפליא ובמכירתם הלאה, במחיר גבוה יותר. במאי 1984 הוא ושותפו מכרו אותה ל-Revco, רשת בתי מרקחת ענקית.

למרות אווירת ירח הדבש, ועל אף שבעת המשא-ומתן למכירת החברה שלהם ל-Revco הבטיחו פרלמוטר ומרדן לאחד מהבעלים, סידני דוורקין, ש"לעולם לא תהיה לך סיבה לחשוש מאיתנו", בתוך זמן קצר מצב הרוח השתנה. השניים ניסו להשתמש בכוחם כדי לבצע השתלטות עוינת על הרשת, שבאותו זמן החזיקה 2,500 בתי מרקחת ברחבי ארצות-הברית. לאחר שהמהלך נכשל, הם קיבלו תמורת המניות שלהם 120 מיליון דולר ודוורקין נשאר עם Odd Lot שמצבה הכספי ככל הנראה היה הרבה פחות יציב מכפי שסבר כשהחליט לרכוש אותה.

התחנה הבאה של פרלמוטר הייתה ההשתלטות על חברת הצעצועים ויצרנית קונסולות המשחק קולקו, בשנת 1988. הוא זיהה הזדמנות עסקית בחברה, שנקלעה לסחרור פיננסי עקב עליית המחשבים האישיים וקריסת עסקי קונסולות המשחק שלה. פרלמוטר רכש את החוב שלה, שעמד על 85 מיליון דולר, תמורת 50 מיליון דולר. לאחר שהחברה אכן הודיעה על פשיטת-רגל כמה שבועות מאוחר יותר, הגישו בעלי אגרות חוב אחרים שלה תביעה נגד פרלמוטר, שנחשד במהלכים מפוקפקים סביב הדרכים שבהן השתמש כדי לשלם לקולקו בשנים שבהן עמד בקשרים עסקיים מול החברה. כשענקית הצעצועים הסברו רכשה את מה שנשאר מקולקו ב-1989, הגיע פרלמוטר לסיכום עמה ולפיו הוא יקבל 64 מיליון דולר (ולא 90 מיליון, כפי שהוא דרש) בתמורה לוויתור על החוב.

את תחילת הדרך שהובילה למעמדו הנוכחי של פרלמוטר ניתן לראות ב-1990. באותה שנה הוא רכש את חברת הצעצועים Toy Biz, ו-3 שנים לאחר מכן חתם עם מארוול על חוזה בלעדי ליצור את דמויות הפלסטיק של גיבורי-העל שלה. באותה שנה הצטרף לחברה גם ישראלי לשעבר אחר - המפיק אבי ארד שחתום עד היום על רבים מסרטי גיבורי-העל של מארוול. כשמארוול נקלעה לפשיטת-רגל ב-1996, השניים החלו מהלך של השתלטות עליה והטמיעו בתוכה את Toy Biz שהפכה ל-Marvel Toys. מתוך הבנה שהפקת סרטים יכולה להזניק את מכירת הצעצועים המבוססים עליהם - תחום רווחי בצורה יוצאת דופן - חתמו השניים על סדרת עסקות להפקת סרטים המבוססים על הדמויות הרבות בארסנל של מארוול.

פרלמוטר מונה לסגן יו"ר מארוול ב-2001 והחל לכהן כמנכ"ל שלה ב-2005. לאחר שדיסני רכשה את מארוול ביום האחרון של 2009, קיבל פרלמוטר 800 מיליון דולר במזומן ו-590 מיליון דולר במניות דיסני.

לקראת סוף 2015 הוצאה השליטה על המתרחש באולפני מארוול מידיו של פרלמוטר. הסיבה לכך, נטען, הייתה מגוון סכסוכים בין פרלמוטר לבין בעלי תפקידים בכירים בחטיבות שונות של אולפני דיסני, וכן תסכולו של ראש האולפנים, קווין פייג', מהתנהגותו האקסצנטרית של פרלמוטר, הידוע בכך שהיה מפקח על כל סנט שהוצא בהפקת כל סרט, וכן מהצורה שבה התבטא.

כך, למשל, ב-2012 דיווח ה"פייננשל טיימס" שכשראש חטיבת מוצרי הצריכה של דיסני התרעם בפני פרלמוטר על החלפתו של השחקן השחור טראנס הווארד, ששיחק בסרט הראשון בסדרת "איירון מן", בשחקן שביקש משכורת נמוכה יותר (דון צ'ידל), אמר לו פרלמוטר שאין בעיה עם ההחלטה משום ש"כל השחורים ממילא נראים אותו הדבר".

כיום, פרלמוטר עדיין אחראי על המתרחש בחטיבת הטלוויזיה של מארוול שמפיקה את הסדרות Agents of S.H.I.E.L.D, את Daredevil ואת ג'סיקה ג'ונס וצפויה להפיק בשנים הבאות לפחות עוד 5 סדרות אחרות שמבוססות על עולם גיבורי-העל של מארוול.

פרלמוטר נשוי זה עשרות שנים ללורי, שאותה הכיר בחופשה בהרי הקטסקיל - אזור נופש חביב על יהודים מניו-יורק - ועוסק עמה בפעילות פילנתרופית ענפה. החל משנות ה-90 הוא תרם מיליוני דולר למטרות מגוונות, אך הוא ידוע בעיקר בתרומותיו הגדולות לחקר הסרטן באמצעות המרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו-יורק. בתחילת 2015 הוא תרם 6 מיליון דולר להקמת מכון חדש בטכניון, שיעסוק בעיקר במטבולומיקה של תאים. גורמים בטכניון מספרים שבשום שלב של המגעים להעברת התרומה לא נוצר קשר ישיר עם פרלמוטר, ושהוא לא נכח בשום טקס או אי-פעם ערך ביקור רשמי בטכניון.

בשנה שעברה פורסם כי לורי פרלמוטר תרמה 2 מיליון דולר לקמפיין של מארק רוביו, המועמד לשעבר לראשות המפלגה הרפובליקנית. בינואר השנה, לאחר שהתברר שדונאלד טראמפ מסתמן כמוביל במירוץ הרפובליקאי, העביר פרלמוטר תרומה של מיליון דולר לקרן למען חיילים משוחררים שטראמפ הקים. באירוע גיוס התרומות, שהתקיים באוניברסיטת דרייק באיווה, הילל טראמפ את פרלמוטר כ"אחד האנשים האדירים ביותר של ארצנו, במונחים של עסקים ושל כישרון". נציג מטעמו של פרלמוטר הצהיר כי "הפרלמוטרים שמחים לסייע לחברם דונלד במאמציו לעזור לחיילים משוחררים". בני הזוג עצמם ויתרו על הגעה לאירוע.