במגזר הציבורי מרוויחים יותר

רוב האנשים שאני פוגשת בעבודתי משוכנעים שהשכר במגזר הציבורי נמוך משמעותית בהשוואה למגזר הפרטי. למרות סקרים שוטפים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הממונה על השכר באוצר ועוד) וכתבות לרוב, רובם ככולם אוחזים בחוזקה במיתוס השגוי הזה, לא מאמינים שהשכר הממוצע בציבורי גבוה בלמעלה מ-50% מזה בפרטי.

שכרם הממוצע של 600 אלף עובדי שירות המדינה וגופים ציבוריים ב-2014 היה 15,523 שקל ברוטו, לעומת 9,219 שקל בלבד אצל עובדי החברות הפרטיות, למעט בבנקים ובחברות פיננסיות שהרוויחו בממוצע 16,000 שקל.

מודל השכר שונה

התפיסה השגויה הזו, בה אוחזים הן עובדים והן יועצים תעסוקתיים, מקבלת זריקת מרץ בכל פעם שמתפרסמת רשימת שיאני השכר בחברות הציבוריות, כשבראשם בכירי הבנקים והמערכת הפיננסית, כשלצידה סיפורי הגבורה על אקזיטים נוצצים מתובלים בפרסום השכר בהיי-טק, שמהווה בקושי 10% משוק העבודה בישראל.

מנגד השביתות והעיצומים של סקטורים מקופחים במגזר הציבורי מעצימים את תפיסת הפער, אבל הסיבה העיקרית לעיוות בתפיסה נעוץ מהתעלמות ממודל השכר השונה המאפיין כל אחד מהמגזרים, תוך התמקדות בשכר הכניסה לשוק העבודה במקום בהתפתחות שלו.

מה ההבדל בין המודלים? במגזר הציבורי מודל השכר הוא פשוט. מתחילים נמוך יחסית אבל גרף השכר עולה בהתמדה עם הוותק, מטפס לו לאיטו עשרות שנים עד הפרישה לפנסיה, וזאת ללא כל קשר לכמות העבודה או איכותה. דוגמא? אם ניקח את שכר המורים למשל, הנחשבים מהמקופחים במשק, הוא אמנם מתחיל בפחות מ-6,000 שקל ברוטו (יסודי וחטיבה) אך מגיע לכ 14,500-16,000 שקל.

או לחילופין שכר השוטרים המתחיל בפחות מ-5,000 שקל אך מטפס לשכר ממוצע של כ-15,000 שקל, כאשר השכר החציוני עומד על כ-13,000 ש'. כלומר מחצית השוטרים מרוויחים 13,000 שקל ומעלה עד הפרישה לפנסיה, שכר שרוב עובדי המגזר הפרטי היו מוכנים להרוג בשבילו, שלא לדבר על השכר החציוני בשירותי הביטחון העומד על כ-17,000 שקל (לעומת 6,707 שקל בלבד בכלל המשק).

בשוק הפרטי, לעומת זאת, מודל השכר נראה אחרת לגמרי. שכר הכניסה של אקדמאים ובעלי מקצוע עשוי להיות גבוה יותר יחסית למגזר הציבורי (חסרי השכלה/מקצוע מרווחים מינימום בשני המגזרים), כאשר הרוב מגיעים לנקודת שיא השכר מהר יותר ובגיל צעיר יחסית בהשוואה לעובדי הציבורי, נשארים שם מספר שנים (במקרה הטוב), אבל אז גרף השכר מתחיל לרדת, לעיתים כבר בגילאי ה-30, ואיתו ההפרשות הסוציאליות ובראשן ההפרשה לפנסיה. כלומר, בציבורי מתחילים נמוך ועולים כל הזמן, ואילו בפרטי מתחילים גבוה יותר, מגיעים לשיא, מתייצבים ואז מתחילים לצלול.

יותר שקלים מעבודה

לזה תוסיפו את חוסר היציבות התעסוקתית במגזר הפרטי, הכרוכה בתקופות אבטלה ארוכות על כל המשתמע מכך (הכנסה שוטפת ותנאים סוציאליים), שלא לדבר על אלה הנפלטים משוק העבודה שנים לפני גיל הפנסיה. כל אלה מגדילים עוד יותר את פערי השכר בין המגזרים, פערים להם אין ביטוי בסקרים, ועוד לא אמרנו כלום על התגמולים הנוספים במגזר הציבורי - תוספת השכלה, ספרות מקצועית, השתלמויות, משמרות, פיצול, ביגוד, סיכון ומה לא.

המשמעות הפרקטית של הדברים פשוטה: אם תקחו שני בעלי מקצוע זהים, לרבות חלק לא מבוטל מעובדי תעשיית ההיי-טק, ותחשבו בגיל הפרישה לפנסיה כמה כסף כל אחד מהם הכניס מעבודה, תגלו שהעובד במגזר הציבורי הכניס הרבה יותר כסף בהשוואה לבעל מקצוע מקביל בשוק הפרטי. חד וחלק.

תייללו בשקט

הפנמת מודל השכר השונה קריטית בעיקר עבור עובדי המגזר הפרטי, שרבים מהם ממשיכים להתנהל על פי מודל השכר במגזר הציבורי, לא לוקחים בחשבון את האפשרות להכנסת חסר העלולה לפקוד אותם בשליש האחרון לחייהם המקצועיים ולעתים לפני. כתוצאה מכך הם אינם מתאימים את מבנה ההוצאות ואת רמת החיים למודל השכר במגזר הפרטי, מה שמהווה סיכון לא מבוטל עבור מי שלא התברך ברשת בטחון כלכלית.

יתרה מכך, גם אלה שהשכילו לחסוך בשנות הכנסת השיא, כדאי שיפנימו שהשימוש בחסכונות הללו למימון שנות הכנסת החסר זו לא תקלה, כפי שאמר לי לאחרונה אחד מהם "אני אוכל לילדים את הירושה". ומה עם עובדי המגזר הציבורי? תמשיכו להנות מהקביעות, רק תעשו טובה, תייללו בשקט.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com