"מאז שהייתי ילד חלמתי להשתיל ראשים"

בשנת 1970, במימון מלא של מכון הבריאות הלאומי של ארה"ב, הסיר פרופ' רוברט וייט ראש של קוף מגופו וחיבר אותו בניתוח לגוף של קוף אחר, שגם ממנו הוסר הראש. על מה שקרה אחר כך, אין הסכמה מלאה. פרופ' ג'רי סילבר מאוניברסיטת קייס ווסטרן, שהיה שותף לניסויים, סיפר בראיון לרשת CBS כי "הראש התעורר והבעות הפנים העידו על כאב עצום, בלבול ופחד". אחרים טענו שהראש ניסה לנשוך את החוקרים בטרם הורדם למשך שארית חייו הקצרים. "זה היה נורא. הניסוי הזה לא היה צריך להיעשות", אמר סילבר. הגוף, הוא סיפר, מעולם לא זז. "וייט לא הצליח לחבר מחדש את חוט השדרה. עד היום איש לא הצליח לאחות חוט שדרה שנותק, אז ודאי לא לחבר בין שני חוטי שדרה שונים".

בערך "השתלת ראש" בוויקיפדיה נכתב שהקוף/ים נפטר/ו זמן קצר לאחר הניסוי. לדברי פרופ' סרג'יו קנאברו, זו טעות נפוצה. "הקוף המאוחה לא נפטר אחרי שמונה ימים אלא הומת המתת חסד, לאחר שהמוח שלו נבדק ונמצא כי הניתוח לא גרם לו נזק מוחי. לא היה מחסור בדם למוח ולא הייתה דחייה חיסונית של הגוף החדש את המוח. וייט הראה שהמוח חי", הוא אומר ל"גלובס".

פרופ' קנאברו מספר כי ב-2015 שותפו פרופ' שאופין רן חזר על הניסוי הזה בקופים. "הוא לא ניסה לחבר את חוט השדרה אך הראה שניתן להספיק לחבר מוח לגוף חדש בלי שייווצר כל נזק מוחי. מסיבות אתיות, רן מעולם לא העיר את הקוף, אלא המית אותו המתת חסד, אך לא לפני שבדק בסריקות הדמיה שהמוח פועל באופן תקין", הוא אומר.

אלה הדברים של פרופ' קנאברו, אך ייתכן שהוא מדבר מפוזיציה מסוימת, משום שהוא עצמו מתכנן לבצע בתוך שנה או שנתיים את השתלת הראש הראשונה בעולם בבני אדם. המטרה (לפחות זו הרשמית) היא לעזור לחולים משותקים לגמרי העומדים למות אך מוחם מתפקד באופן תקין. כזה הוא למשל ולרי ספירידונוב, אזרח רוסיה בן 31 הסובל ממחלה ניוונית ומשותק בכל גופו, שהתנדב להיות המושתל הראשון. הוא יתרום לניסוי את ראשו. אין עדיין מתנדב שיתרום את הגוף, אך הוא יצטרך להיות תורם איברים שמת מוות מוחי.

נבהיר שלאורך הכנת הכתבה לא השתכנענו שקנאברו אכן מסוגל לחבר ראש אדם לגוף אדם אחר באופן שייווצר ממנו אדם שלם חי, שלא לדבר על מתפקד. עם זאת, מעניין לשאול: מדוע לא בעצם? ובהחלט ייתכן שהרעיון הזה קצת קרוב יותר להגשמה מכפי שהיינו מדמיינים.

"לא נעשה עוד ניסויים בחיות"

הרעיון של פרופ' קנאברו להשתיל ראש באדם יצא לאור ב-2013, במאמר בכתב העת הלא מאוד מוערך Surgical Neurology International. במאמר הציג קנאברו בפרוטרוט את הקווים המנחים לניתוח. לאחר מכן המשיך את הקמפיין בהרצאה ב-TEDx והשיא היה במסיבת עיתונאים שקיים בארה"ב בפני קהל גדול של רופאים, שנועדה לגייס משתתפים בפרויקט שלו. במהלך 2015 הוא נעלם לכמה חודשים, אך חזר במלוא המרץ השנה, עם שני מאמרים בכתבי עת מעט מוערכים יותר הפעם. מאמר אחד עסק בכאב שעלול להופיע אצל המושתל וכיצד יש לטפל בו, והמאמר הנוסף עסק בפרוטוקול לאיחוי חוט השדרה וטען כי הניסיון כבר הצליח בעכברים. "זה מה שמוכיח שהעולם כולו טעה! ואנחנו צדקנו", הוא אומר בראיון ל"גלובס" ומוסיף: "אנשים הם כל כך טיפשים לפעמים, עסוקים בלריב ולחפש את הבעיות, במקום להתקדם מדעית".

קנאברו טוען שהפעם הוא באמת קרוב מאוד לביצוע הניתוח. "אם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן כמו מלחמות או פלישת חייזרים, בטוח נצא לדרך עד סוף 2017", הוא אומר. הניתוח צפוי לעלות כ-13 מיליון דולר ולהעסיק עשרות רופאים. קנאברו נכשל במשימתו לגייס רופאים אמריקאים וכעת הוא אומר שהניתוח כולו יבוצע בסין, בידי צוות שכולו סיני. "חתמנו על הסכם לבצע את הניסוי בסין והממשלה מעורבת בכך", הוא טוען.

אלמלא היה פרופ' קנאברו נוירוכירורג אמיתי, כנראה איש לא היה מפרסם את דבריו, אך הוא כיהן כרופא בבית החולים של טורינו, איטליה, ופרסם מאמרים רבים, חלקם בכתבי עת מובילים, בעיקר בתחום הטיפול בכאב. היום הוא עובד במכון מחקר שייסד בעצמו, שהשתלת ראשים היא משימתו העיקרית.

- מה בשם אלוהים הוביל אותך לרצות להשתיל ראש?

"זה חלום הילדות שלי, מגיל 15-16, לאחר שקראתי על העבודה של פרופ' רוברט וייט בעיתון. הלכתי ללמוד רפואה כדי להיותה האדם הראשון בעולם שמבצע השתלת ראש, וטוב שווייט לא הצליח כדי שאני אוכל לעשות את זה".

- אז מהו למעשה הצעד הבא?

"התחלנו כבר לעשות ניסויים ראשוניים בגופות כדי להתאמן על טכניקת החיבור, והצעד הבא הוא להחליף מוחות של שני אנשים עם מוות מוחי, כדי לראות אם גזע המוח יכול לחיות. לאחר מכן יהיה צורך לבחור מתנדב סיני, כי זו הדרישה לניתוח בסין".

- ומה לגבי המתנדב הרוסי?

"גם ברוסיה מתעניינים בניתוח שלי, ואנחנו נראה חדשות מעניינות מרוסיה עוד השנה. תראו איך ממשלת סין וממשלת רוסיה פועלות בפתיחות. מדינות אלה יקחו את המובילות המדעית מארה"ב, שמאבדת את החדות שלה".

- ומתי ניתן יהיה לראות ניתוח כזה בעולם המערבי?

"תשאלי את העולם המערבי. אבל אם נביא בחשבון שההשתלה של היד הראשונה הפכה למודל לחיקוי בתוך שנה-שנתיים, אז אולי זה יקרה גם כאן".

- אתה לא מרגיש צורך לבצע עוד ניסויים בחיות לפני הניתוח בבני אדם?

"בשום אופן לא נעשה עוד ניסויים בחיות, כי זה לא אתי ואנחנו לא רוצים לגרום להן כאב ובלבול. גמרנו עם החיות. הוכחנו את מה שצריך. אני הולך לבני אדם מיד כי אני יודע שזה יעבוד, וגם כי אני רוצה להשתיל ראש אנושי! זו הרי המטרה, להשתיל ראש אנושי".

- אתה לא פוחד?

"ודאי שאני פוחד. כמו שניל ארמסטרונג פחד רגע לפני שהוא נחת על הירח".

- עד כמה אנחנו בטוחים שהאישיות של הגוף המאוחה תהיה של תורם הראש? הרי בשנים האחרונות עולה האפשרות כי האישיות לא נמצאת אך ורק במוח, אלא אולי גם במקומות שונים בגוף.

"האישיות היא בעיקר מהמוח, אבל אם מישהו מרגיש שחסר לו המיקרוביום שלו, כלומר תמהיל חיידקי המעי הייחודי לו, גם את זה אפשר להשתיל היום".

- אתה מצפה שהגוף המאוחה יוכל בשלב מסוים להתנהג כרגיל?

"יידרשו לו כמה שנים להחזיר לעצמו את כל הפונקציות שלו. הוא יצטרך פיזיותרפיה, וגם טיפול פסיכולוגי".

- הוא יסבול כאבים?

"במאמר שפרסמתי בכתב העת CNS Therapy and Neuroscience אני מסביר שישנו סיכוי שהמטופל יסבול כאבים, אך כרופא מומחה לכאב אני יודע לטפל בזה".

"אני לא משוגע. מנגלה כבר מת"

לפרופ' קנאברו חשוב שלא יתייחסו אליו כאל המדען המטורף. על השאלה אם הוא יכול להוסיף ראש לגוף בלי להוריד את הראש הקיים, הוא עונה: "היו ניסיונות די מוצלחים לעשות זאת בכלבים, אבל אין בעצם סיבה לעשות זאת. אנחנו לא משוגעים. אני לא משוגע. מנגלה כבר מת".

- ומה שאתה מתכנן נראה לך הגיוני או אתי?

"אני לא הפוסק בעניינים האתיים. יש לי התשובות שלי אבל אני לא כופה את דעתי על אף אחד. צריך להביא בחשבון שאנחנו עוסקים מלכתחילה באנשים שאין להם היום שום טיפול. אבל בהמשך אנשים ירצו להשתמש בטכנולוגיה הזו 'סתם' כדי להאריך חיים. הרי באופן כלשהו היא מבטיחה חיי נצח. לכן אני חושב שהשאלה האתית האמיתית תהיה את מי החברה שלנו תבחר לשמר. נניח, את איינשטיין?"

- או למשל את הגאון שהגה את הטכנולוגיה של השתלת הראשים?

"אני הבטחתי לילדים שלי שאני אעזור להם לחיות זמן רב יותר מכפי שהטבע התכוון. אז אני במשימה עבור הילדים שלי".

"אין היום שום אפשרות לאחות חוט שדרה"

רוב הרופאים וחוקרי המוח שאליהם פנינו סירבו אפילו לשמוע את טיעוניו של פרופ' קנאברו, אבל לאור העובדה שבשנים האחרונות הושתלו ידיים וכפות ידיים שצימחו עצבים חדשים וחזרו לתפקוד חלקי, הושתלו פנים שלמות בנפגעי כוויות, וכמובן גם לבבות וריאות, הרי שלפחות הדיון בנושא נראה לנו לגיטימי. והיו בכל זאת כמה רופאים שהתייחסו לשאיפות של קנאברו. אחד מהם הוא פרופ' מייקל סאר מ-Mayo Clinic בארה"ב, עורך כתב העת Surgery שבו התפרסם באחרונה סימפוזיון בעניין הטכנולוגיות המשמשות בהשתלת מוח. אותו סימפוזיון כלל גם מאמרים של רן וקנאברו. בהקדמה לדיון כתב פרופ' סאר שהוא מודע לשערורייתיות שברעיון השתלת הראש וכי הרעיון הזה כשלעצמו איננו מעניין אותו, אך מאחר שכדי להגיע להישג המופרך ביצעו רן וקנאברו מחקרים בתחום איחוי חוט השדרה, הרי שאלה עצמם ראויים לדיון, משום שאולי יש בהם רעיונות מעניינים בתחום של ריפוי משותקים.

אחרי פרסום המאמרים, סאר נשמע רדוף בידי התקשורת וחרד שעמדתו תובן שלא כהלכה. הוא מסרב להתראיין אלא לכתבים בעלי רקע רפואי.

להשתלת ראש צפויות להיות כמה מגבלות עיקריות ועוד המון מגבלות משניות. המגבלה הראשונה במעלה וזו שנראית הכי בלתי פתירה היא איחוי חוט השדרה. המגבלה השנייה היא התגובה החיסונית של הגוף המושתל למוח ולהיפך. האתגר השלישי הוא להספיק לבצע את הניתוח לפני שהמוח מאבד את יכולת התפקוד שלו.

"האם אפשר לבצע ניתוח השתלת ראש מוצלח? השאלה מה זאת אומרת מוצלח", שואל ועונה פרופ' ג'יימי שורז, כירוג כף יד מבית החולים האוניברסיטאי ג'ון הופקינס, שביצע כמה השתלות כף יד וזרוע. "בעיניי 'מוצלח' פירושו שההכרה של האדם שורדת, ושתהיה לו תועלת כלשהי מהניתוח, כלומר שליטה כלשהי בגוף. יש אולי אפשרות שרק הראש יחיה, לזמן קצר, אבל אני מעריך שאלה עלולים להיות חיים מלאי סבל. אני הרי עושה ניתוחי השתלת כף יד, אז אני מאמין שניתן לחבר את כלי הדם, אם העצמות וכדומה, אבל הבעיה העיקרית היא בקשר העצבי בין החלקים".

- איך מאחים עצבים בידיים?

"בידיים מחברים את העצבים אבל תאים מסוימים בעצב צריכים לצמוח מחדש. אם לא יצמח עצב חדש אל היד בתוך 18 חודשים, השרירים והעצמות יתחילו למות. לכן גם בהשתלות כף יד וזרוע אנחנו מוגבלים מאוד באורך האיבר להשתלה. לא ניתן להשתיל זרוע אם היא נגדעה גבוה מדי מעל המרפק, כי לא נצליח להצמיח את העצבים בזמן. אז על אחת כמה וכמה המגבלה הזאת קיימת כאשר מדובר בגוף שלם".

אולם פרופ' קנאברו מסביר שהוא אינו מעוניין לגדל עצבים חדשים, אלא לאחות אותם. "נפגעי עמוד שדרה מגיעים לבית החולים לרוב כשהעצבים שלהם מעוכים. אנחנו חותכים את העצבים בקו ישר ונקי, ולכן הרבה יותר קל לאחות אותם, באמצעות פרוטוקול שהמצאתי בשם GEMINI, שמשלב עיטוף של שני קצות העצבים שהונחו זה מול זה בפולימר בשם פוליאתילן גליקול, כדי לוודא שהם נשארים צמודים זה לזה, יחד עם גירוי חשמלי של העצבים כדי לעודד את צמיחתם כך שיתחברו. הפולימר אמור לשמש גם מצע המעודד את העצבים לצמוח.

במאמר שפרסם בכתב העת Surgical Neurology International סוקר פרופ' קנאברו מאמרים על כמה נפגעי חוט שדרה שהגיעו לאיחוי חלקי לאחר ניתוח לתפירת חוט השדרה, ומעט מיכולת התנועה שלהם שבה. הוא מציין שאצל כולם הפצע היה מסוג חיתוך חד. כמו כן, שותפו הסיני שאופין רן ביצע ניסוי שבו שחזר יכולת תנועה בעכברים שחוט השדרה שלהם נחתך.

שורז: "זה לגמרי נכון שעצב חתוך מתחבר טוב יותר מעצב מעוך. אני מכיר את הנושא של איחוי עצבים באמצעות פוליאתילן גליקול, אבל רק חלק מהסיבים בעצב מתחברים היטב, ואם מתחברים אז לא במקום הנכון, וכאן מדובר על חוט שדרה אחד של אדם אחד. אם השיטה כל כך מוצלחת, שיראה שהיא עובדת קודם בפצועי חוט שדרה מסוג חיתוך. יש מספיק כאלה.

"באשר לחולדות, אכן נעשו כמה ניסויים בשנים האחרונות שבהם הראו איחוי של חוט שדרה בחולדה פצועה, אבל החולדות שונות מבני אדם בהרבה מובנים וגם לא היה מדובר בשתי חולדות שונות".

- ואם אנחנו מוותרים מראש על חיבור חוט השדרה ומשתמשים בטכנולוגיה רק באנשים שעומדים למות, למשל בגלל סרטן מפושט בגוף, אך ראשם תקין והם מוכנים לעבור השתלת ראש רק כדי להישאר בחיים, אפילו אם יישארו משותקים לגמרי?

שורז: "זו כבר משימה קצת יותר סבירה לביצוע ורחוקה כמובן ממה שמציע קנאברו. אלא שבמקרה הזה אנחנו נתקלים בבעיה השנייה, של התגובה החיסונית. היום, כשאנחנו משתילים חלק קטן מאוד מן הגוף, יחסית לכלל הגוף, אנחנו משתמשים בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון כדי למנוע את דחיית האיבר המושתל. כאשר אנחנו משתילים מערכת חיסון חדשה בגוף (השתלת מח עצם), קורה מקרה הפוך שאנחנו קוראים לו 'מחלת שתל נגד מאכסן', כלומר שהשתל תוקף את הגוף, ולפעמים יש לכך השלכות קטלניות.

"במקרה הזה, אני לא בטוח מי השתל ומי המאכסן, אבל יש סיכוי לא רע שהגוף שמכיל את מערכת החיסון יתקוף את הראש, ואני לא חושב שיש כמות של תרופות נוגדות דחייה שיכולה לטפל בזה. קנאברו אומר שהמוח לא פגיע לתגובה חיסונית, כיוון שהוא מופרד מן הגוף על ידי מחסום הדם-מוח (כלומר כלי הדם הזורמים במוח אינם מעבירים גורמים ממערכת החיסון לרקמת המוח), וזה נכון במידה מסוימת אבל המחסום הזה איננו הרמטי, ויש בכל זאת גורמים ממערכת החיסון שחודרים דרכו ופועלים במוח. שלא לדבר על זה שבטח נראה את הגוף תוקף את רקמות הפנים, הגולגולת וכדומה".

- מה לגבי הכאב?

"אני לא יודע מהי התשובה על כך. כאב הוא פרשנות שהמוח נותן לגירויים עצביים. אין לנו מושג איך המוח יפרש גירוי עצבי כזה. אגב, כשהחל להתפתח תחום השתלת הכבד, כל החולים הראשונים שעברו את ההשתלה הניסיונית נפטרו, אבל הם היו נפטרים ממילא. כך הם תרמו למדע, ועכשיו יש לנו השתלות כבד. כך שאם אפגוש מישהו שנותרו לו כמה חודשים לחיות הייתי אומר לו אולי, מי יודע. אבל אם יש לו כמה שנים לחיות, הייתי בהחלט מציע לו לחכות שהטכנולוגיה תשתפר, ולדעתי מדובר בעשור לפחות עד שזה בכלל יתחיל להיות רלוונטי".

- אבל זה לא בלתי אפשרי.

"אל תביני אותי לא נכון, כרגע זה בהחלט בלתי אפשרי, אבל כל מי שיש לו ראש פתוח יכול לחשוב על מצב שבו זה יקרה מתישהו".

- אתה חושב שבאמת יתנו לפרופ' קנאברו לבצע את הניתוח?

"אני לא חושב שזה סביר, אבל יש ניסויים מדעיים שעושים היום בסין שאנחנו לא עושים. אני רק יכול לקוות שבעידן השקיפות והמידע החופשי, הם יהיו זהירים עם האתיקה".

ד"ר הארי גולדסמית', מומחה לפציעות עמוד שדרה מאוניברסיטת נבאדה בארה"ב, מוסיף עוד כמה חסמים אפשריים. "ניתוח שדורש כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה רופאים חושף את המטופל לזיהומים. כמו כן, העובדה שקנאברו רוצה להרדים את החולה למשך חודש ללא תזוזה כלשהי כדי לוודא שלא תהיה תנועה בחוט השדרה פירושה שהחולה יסבול מפצעי לחץ ומקרישי דם, ואלה רק חלק מהבעיות. אבל הבעיה העיקרית היא אכן שאלת האיחוי של חוט השדרה, משימה שניסיתי לתקוף במשך שנים, ללא הצלחה", הוא אומר.

"גם אני האמנתי שחיתוך חד של חוט השדרה אצל פצועי עמוד שדרה יכול לעודד איחוי בין שני הצדדים. ביקרתי במעבדות ג'ילט בבוסטון וקיבלתי שם את הסכין הכי חדה שקיימת. הקפאתי את האזור כדי להגיע לחיתוך הכי מדויק שאפשר, ואז חיברנו את שני הצדדים בזהירות ואיחינו אותם באמצעות לייזר. הוספנו שני מוטות קיבוע כך שלא תהיה שום אפשרות שחוט השדרה יזוז. למרות זאת, אף אחת מהחיות שבהן בוצע הניתוח לא שחזרה את יכולות התנועה שלה. זו התוצאה שתהיה לפרופ' קנאברו בבני אדם".