חניה חינם פוגעת בבעלי מכונית

בפרסומת חדשה לקאנטרי של חולון, הדבר הבולט ביותר הוא שהילדים בחינם. "החינם" מפתה, אבל לפני שמזדרזים לממש את ההצעה, כדאי לדמיין בריכה שילדים יכולים להיכנס אליה בלי לשלם.

כולם רוצים "חינם", אבל לחינם יש מחיר.

חינם גורם למחסור. בבריכה, למשל, יגבילו תקני בטיחות את כמות השוהים. החינם יגרום לכך שמי שלא יתייצב השכם בבוקר, כבר לא ייכנס באותו יום, כי באין הגבלת זמן שהות, מי שנכנס לא יוצא. זאת בנוסף לפגיעה באיכות הבילוי בגלל הצפיפות.

חינם גורם לעודף ייצור ולפגיעה בטיב המוצר. הנה דוגמה מתחום אחר: תיבת המייל המוצפת הודעות שנשלחות בחינם, והתוכן ברשתות: פוסטים, תמונות ותגובות שנוצרים ונצרכים בלי עלות. האיכות אינה משתפרת בגלל ה"חינם", וגם קשה יותר ויותר לשלוף מהעודף את מה שזקוקים לו ויכול לתרום באמת.

הבריכה, תיבת המייל ותוכן חינמי ברשת הם משל לאנומליה במדיניות חניה בערים, שבהן תושבים חונים ברחוב חינם ומשלמים תמורת חניה בחניונים.

כשהחניה חינם, כולם באים לחנות, כשכולם באים לחנות, יש פחות חניה. החינם מצמצם את ההיצע, מגביר את המצוקה לבעלי המכוניות, ופוגע בשירות החניה, כי בגלל שהיא חינם, היא פחות יעילה.

הנה הסבר:

בתל אביב למשל, תושבים רבים מחזיקים במכונית שהם ממעטים להשתמש בה ותופסים חניה שאינם משלמים עליה, ליד הבית. הם לא זזים מהמקום שתפסו, גם מחשש שייתפס על ידי חונה-חינם אחר. מכוניות אחרות מסתובבות בחיפוש חניה ברחוב, מפייחות ומרעישות את האוויר, ומפריעות לתנועה בהמתנה לחניה שתתפנה בנס.

כולם נפגעים: בעלי המכוניות מחזיקים בנכס שמחכה ברחוב ואינו משרת אותם ביעילות, ומי שמזיז את המכוניות נדרש לחנות בחניון שלפעמים רחוק מהיעד. כשהשהות המתוכננת קצרה, נהגים מוכנים להסתכן, מוותרים על ירידה לחניון וחונים בחניה אסורה שמפריעה לסביבה, על המדרכה, או ב"חניה כפולה".

אפשר להפוך את המדיניות ולקבוע שהחניון הוא בחינם, והחניה ברחוב בתשלום לפי שעה. כך כולם ירוויחו: הזקוקים למכונית רק אחת לכמה ימים, ישאירו אותה בחניון בחינם, ויפנו את הרחובות למי שרוצים לנוע במכונית ממקום למקום כל הזמן, ומוכנים לשלם תמורת הנוחות.

במהלך כזה עובר מסר עקרוני: הרחוב הוא מרחב ציבורי שיש לשלם על שימוש בו, וערכו גבוה יותר משטח שנמצא בחניון קבור מתחת לקרקע, או בשולי העיר.